לטענת העותרים, נציגי משרד הפנים שטיפלו בבקשתם לאורך השלבים השונים של ההליך, לא בדקו כהלכה את הראיות, לא שוחחו עם חבריהם או עם קרובי משפחתם של העותרים והחלטותיהם התקבלו מתוך שרירות לב שהייתה נגועה בשיקולים זרים המצדיקים את ביטול ההחלטות.
בתוך כך העלו העותרים בעתירתם טענות על כך שהריאיון שנערך להם אצל נציגת מחלקת אשרות בלישכת מנהל האוכלוסין בנתניה נוהל ברוסית ותורגם על ידי עורכת הריאיון ולא באמצעות מתורגמן חצוני, כי עובר לערעור שהוגש לפני מנהלת לישכת נתניה לא הועמד לרשותם פרוטוקול השימוע שנערך להם, כי ההחלטה בעירעור הייתה בלתי מנומקת בלא שהייתה היתייחסות לסתירות שעליהן הסתמכו נציגי הלישכה, וכן, כי ככל שקיימות סתירות בדבריהם, מדובר בסתירות מינוריות שאין בהן להעיד דבר על טיב הקשר בין בני הזוג.
יו"ר וועדת ההשגה היתייחס בהרחבה לראיון שנערך עם העותרים וקבע, כי מסקנת נציגי משרד הפנים לפיה העותרים לא עמדו בחובת ההוכחה המוטלת עליהם לשכנע שהקשר ביניהם מגיע לכדי קשר של "ידועים בציבור", מעוגנת כהלכה ואין הצדקה להתערב בה. יו"ר ועדת ההשגה היתייחס לסתירות שהתגלו בראיון, ציין שהן רבות ומהותיות והביע היתרשמותו שאכן ניכר היה שהעותרים אינם מכירים זה את זה ברמה המינימלית המצופה מבני זוג שמקיימים ביניהם יחסי שתוף מלאים.
ראוי להפנות בעיניין זה לדברי בית המשפט בעת"מ (ת"א) 1129/07 גספאר פלורדיוויניה נ' ששי קציר, פסקה 11 לפסק הדין (20.3.2007):
"בהקשר הנידון, בו קשר של ידועים בציבור מאפשר לבן הזוג הזר כניסה להליך המדורג וקבלת מעמד בישראל, נידרש משרד הפנים להחליט כתנאי ראשוני בלעדיו אין, האם הזוג שבפניו אכן עונה להגדרה של ידועים בציבור והאם מדובר בקשר כנה ואמיתי. לתנאי זה חשיבות מרובה, שכן לולא הבדיקה האמורה ופקוח מטעם משרד הפנים, ניתן היה להעלות את טענת 'הידועים בציבור' בקלות יחסית ולקבל מעמד בישראל, גם במקרים בהם אין מדובר בקשר כנה ואמיתי. כך, מצד אחד, הייתה נפרצת דרך עוקפת ומהירה 'להלבין' שהייה בלתי חוקית בישראל ולסכל את מלחמתה של מדינת ישראל בתופעה זו, שהוכרה בפסיקה כמטרה ראויה ולגיטימית, ומאידך לא היו נשמרים הרציונל והתכלית שעמדו בבסיסה של המדיניות המאפשרת קבלת מעמד כאמור מלכתחילה, היינו הרצון לאפשר לבני זוג 'אמתיים' לקיים את התא המשפחתי שהקימו, גם אם לא מיסדו אותו, מסיבות אלה ואחרות, באקט רישמי של נישואין".
עוד נקבע, כי נטל ההוכחה המוטל על כתפי המבקשים, להוכיח כי הם מקיימים קשר של ידועים בציבור הוא נטל מוגבר:
"..... אין ספק כי העובדה שמדובר במערכת יחסים שאינה מעוגנת במעמד פורמאלי של נישואין, מחייבת בחינה מעמיקה, יסודית וחודרנית יותר של המצב העובדתי הקיים בין בני הזוג, במטרה להיתחקות אל נכונה אם מדובר במערכת יחסים כנה ואמיתית ואם בני הזוג מקיימים את שני היסודות המרכזיים שנימנו בפסיקה לצורך הכרה בהם כ"ידועים בציבור" – חיי אישות וניהול משק בית משותף, המעידים על כך שבני הזוג קשרו את גורלם זה בזה.
...
אין חולק כי העותרת נכנסה לישראל לראשונה בחודש מרץ 2010 באשרת ביקור למשך חודש על פי הזמנת בנה ומאז שבה וביקרה עוד פעמיים לפרקי זמן ארוכים (בהיתר) עד אשר בחודש נובמבר 2011, בהגיעה עם בנה כדי להאריך את תוקף האשרה שלה פעם נוספת, הוסבר לה כי לא ניתן להיעתר לבקשתה לאור התקופה הממושכת שבה היא כבר שוהה בארץ והיא נדרשה לעזוב את הארץ עד 2.12.2011.
מאחר שהנטל מוטל על העותרים לשכנע לגבי מהותו וכנותו של קשר הזוגי ביניהם והם לא עמדו בנטל זה, ולאור העובדה שהעותרים לא הראו שנציגי המשיב, לרבות יו"ר וועדת ההשגה, הפעילו את שיקול דעתם באופן בלתי סביר או בלתי ראוי אשר מצדיק את התערבותו של בית משפט זה - אני מחליטה לדחות את העתירה.
העותרים ישלמו למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום של 15,000₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום.
