עתירה לביטול החלטת משרד הפנים בדבר ביטול הליך מדורג

ביום 13.10.2010 פנתה העותרת למשרד הפנים לצורך חידוש ההליך.

נוכח האמור היתקיים ריאיון ובעקבותיו החליט המשיב ביום 16.7.2012 להפסיק את ההליך המדורג לאיחוד מישפחות ולסרב לבקשת העותר לקבלת היתרי שהייה (ההחלטה על סגירת הבקשה – מש/5).

מכאן העתירה שלפני, בגדרה מתבקש כאמור ביטול ההחלטה שלא להעניק לעותר רישיון לישיבת אירעי בישראל (א/5).

אף שהעותרים מנסים לשוות לעתירה ממד עיקרוני בסופו של דבר השאלה המתעוררת היא האם קמה עילה להתערבות בשקול דעתו של המשיב להסתפק לעת הזו במתן היתרי מת"ק המתחדשים מעת לעת, מאפשרים תעסוקה ורכישת ביטוח בריאות או שהיה עליו לשדרג את מעמדו של העותר למעמד של תושב אירעי, האוחז ברישיון ישיבה מסוג א/5 – רישיון המקנה גם זכויות נוספות ובהן הזכות לקצבאות מאת המוסד לביטוח לאומי.

...

אף את הניסיון לעקוף את ההחלטה ואת פסק הדין באופן שבו נכלל הדבר במסגרת הטעמים ההומניטריים אין לאפשר.

בנוסף מקובלת עלי בהקשר זה עמדת המשיב כי אין מקום לדון במסגרת הבקשה באותן טענות הנוגעות לקשרים כאלה ואחרים בין העותר לבין גורמים ישראליים.

סיכום על יסוד כל האמור אני דוחה את העתירה.

המערערים עותרים לביטול פסק הדין של בית הדין לעררים, לביטול החלטת המשיב וכן עותרים כי בית המשפט יורה למשיב להמשיך את ההליך המדורג, בהתאם לנוהל בטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני זוג מאותו המין (נוהל 5.2.0009) (להלן: "הנוהל" או "נוהל לחיים משותפים"), אשר החלו בו המערערים במהלך שנת 2017.

סוף דבר; מכל האמור, אני מקבלת את העירעור במובן זה שפסק הדין נשוא העירעור יבוטל, כמו גם החלטת משרד הפנים מיום 25.3.2018.

...

אציין כי נראה לי שראיה, שיש בה כדי להעיד על מצבו הרפואי של המערער, באופן המשליך על הוכחת כנות הקשר עם המערערת, תהיה קרדינלית לבחינת בקשת המערערים.

נראה לי שהמשיב אינו יכול לקבוע, חד משמעית, כי כך הדבר.

סוף דבר; מכל האמור, אני מקבלת את הערעור במובן זה שפסק הדין נשוא הערעור יבוטל, כמו גם החלטת משרד הפנים מיום 25.3.2018.

במכתבה ציינה בת הזוג כלהלן: "הבנתי שלמעשה כל השנים האלה שאני חשבתי שאני במערכת יחסים עם אלביירו – אני הייתי למעשה במערכת ניצול כל-כך מניפולטיבית שאפילו לא הייתי מודעת שאני מנוצלת מכל בחינה אפשרית. הוא מניפולטור כל-כך מקצועי שהוא אפילו שיכנע אותי להתחתן איתי. ובכל ליבי האמנת שאני במערכת יחסים רצינית רומנטית. כשנפקחו עיני לטעות האיומה פתחתי בהליך גירושים." בעקבות זאת זומן המערער ללישכת המשיבה ובו במקום הודע לו על סיום ההליך המדורג ועל ביטול אשרת השהייה שבידו.

על החלטה זו הגיש המערער ערר פנימי, ומשזה נדחה על ידי ראש דסק דרום בחלקת מירשם ומעמד של המשיבה ביום 16.8.2017, הגיש המערער על החלטה זו ערר לבית הדין לעררים, ובו עתר לביטול ההחלטה וקבלת מעמד בישראל, ולחלופין להעברת הבקשה לדיון והכרעה לפני הועדה הבינמשרדית, שהוקמה על ידי המשיבה על פי נוהל שנקבע על ידה.

המבחן להעברת בקשה לבחינתה של הועדה הבין-משרדית נקבע בפסק הדין בתיק עע"מ 2357/14 אסברוק נ' משרד הפנים (19.3.2015), אשר הכיר בסמכותו של ראש הדסק לדחות על הסף בקשות לקבלת מעמד ולא להעבירן אל שולחנה של הועדה.

אשר לטענתו של המערער כי נימנע ממנו לקבל אזרחות בשנת 2016 עת היה בקשר נישואין עם בת זוגו – אין למצוא פגם בהתנהלות המשיבה, אשר מצאה לנכון להמשיך ולבחון את כנות הקשר שבין בני הזוג, זאת נוכח סימני שאלה שעלו בראיון משנת 2016 ואף בזה שקדם לו. המשיבה רשאית, ואף חייבת, להדרש לבחינת שימני שאלה שכאלה, ובסמכותה להאריך את תקופת ההליך המדורג למשך זמן סביר, ככל שהדבר נידרש.

...

ואולם על פי מדיניות המשיבה אין די בכל האמור לעיל כדי להצדיק מתן מעמד של תושבות קבע או אזרחות בישראל.

בית המשפט העליון קבע בעניין זה כי כלהלן: "לא כל בקשה המונחת על שולחנה של הוועדה הבינמשרדית צריכה להיות נדונה על-ידי הוועדה עצמה. כאמור, הנוהל מכוחו פועלת הוועדה הבינמשרדית נותן לראשת הדסק סמכות לדחות את הבקשה על הסף אם על פניו היא לא מעלה טעמים הומניטריים. מטעמים של יעילות מינהלית, יש היגיון בכך שבקשות אשר על פניהן אינן מגלות טעם הומניטרי יוכלו להידחות על הסף,... אולם על ראשת הדסק לוודא כי בקשות המעלות על פניהן טעמים הומניטאריים יגיעו אל שולחנה של הוועדה הבינמשרדית. הנוהל לא קובע מהם הקריטריונים על-פיהם תכריע ראשת הדסק האם בקשה אינה מגלה 'על פניה' טעם הומניטארי... לשיטתנו, האיזון בין ההגנה על זכויות האדם של המבקשים מעמד מטעמים הומניטאריים לבין הצורך לנהל את משאביה הציבוריים של הוועדה הבינמשרדית ביעילות מוביל למסקנה כי על מנת שבקשה תועבר לוועדה הבינמשרדית די שהיא תעלה סיכוי מסוים לקבלתה. היינו, די בכך שאין מדובר בבקשה שמראש ברור כי הדיון בה יהווה בזבוז לא מוצדק של משאבי ציבור. אין מקום לדרוש מן המבקש להראות כי קיים סיכוי סביר שבקשתו תתקבל, שכן אין להציב משוכה כה גבוהה בטרם תינתן למבקש האפשרות לפרוש את טענותיו בפני הוועדה... אנו סבורים כי על מנת שתהיה משמעות לדיון ב'חריגים הומניטריים' המסננת של דחייה על הסף צריכה להיות קפדנית, אך לא כזו שמעבר דרך חרכיה יהיה נדיר ומתקרב לדרגה של וודאות באשר לקבלת הבקשה עצמה... 'שומר הסף' של הוועדה צריך להסתפק בתפקיד של שומר סף – ולא להיות מי שממלא בפועל את תפקידה". בעניין שלפנינו, נוכח האמור לעיל, אין למצוא פגם בהחלטת המשיבה לדחות את הבקשה על הסף בהיותה חסרת "סיכוי מסוים" להתקבל.

סוף דבר הערעור נדחה.

משנדחתה בקשתו, הגיש המערער ערר פנימי, ומשזה נדחה ביום 26.12.2017, הגיש המערער על החלטה זו ערר לבית הדין לעררים, ובו עתר לביטול ההחלטה וקבלת מעמד בישראל, ולחלופין להעברת הבקשה לדיון והכרעה לפני הועדה הבינמשרדית, שהוקמה על ידי המשיבה על פי נוהל שנקבע על ידה.

לטענתו "כבר משנת 2013 פנו המערער וזוגתו למשרד הפנים ובקשו לתת לו מעמד קבע. בקשתם סורבה. וכך פעלו כל שנה כאשר הגיעו לחדש אשרתו. טענת משרד הפנים לאי מתן מעמד קבע הייתה היותו של המערער נשוי לאשה אחרת בסין". ב"כ המערער מציין כי פעם אחר פעם ביקשו בני הזוג מנציגי המשיבה לקדם את עניינם, ומשנת 2014, משמלאו שבע שנים להשתתפותו בהליך המדורג, ביקשו ליישם את הוראות הנוהל האמור ועל פי הוראותיו להעניק למערער מעמד קבע; ואולם נציגי המשיבה הודיעו להם בכל היזדמנות כי התרת קשר הנישואין בין המערער לבין אישתו הוא תנאי לקבלת מעמד קבע – דבר העומד בנגוד לנוהל שחל בעת הרלוואנטית.

משכך על פני הדברים אין לבטל את הטענה כי החל בשנת 2014, משמלאו שבע שנים להליך המדורג שהתקיים בעיניינו, היה בידי המערער לקבל מעמד של קבע בישראל, ואולם הדבר נימנע ממנו בשל היתנהלות של המשיבה, שפרטיה לא הובהרו בשל העדר תעוד.

פסיקה שהגישה המשיבה לתמיכה בטענותיה (עמ"נ 47797-07-17 בית לחם נ' משרד הפנים (ת1.1.2018); ועמ"נ 60693-07-17 שטלמך נ' רשות האוכלוסין וההגירה (5.2.2018)) מבוססת על עובדות שונות ועניינה באי עמידתם של בני הזוג במבחן "כנות הקשר". הטענה שלפני שונה, והיא נסמכת כאמור על טעות משפטית של נציגי המשיבה (ראו עע"מ 8849/03 דופש נ' מנהל מינהל האוכלוסין (2.6.2008)), זאת ועוד נוכח נסיבותיו הייחודיות של העניין כאמור לעיל, בשונה מפסקי הדין שהגישה המשיבה, אין לקבוע כי המערער נימנע מלתקוף את ההחלטות שהתקבלו בעיניינו בנוגע להליך המדורג מתוך בחירה, וכי עשה כן מתוך העדפת מסלול אחד לבחינת עניינו על פני המסלול האחר.

...

במכתבה של בת הזוג מיום 27.11.2011 (נספח 4 לעיקרי הטיעון של המשיבה), לאחר דיווח על שגרת חייה עם המערער מציינת הכותבת: "צ'אנג נכנס לארץ כשהוא נשוי ואף המצאנו במשרדכם תעודת נישואין שלו. בנוהל הישן, נדרש היה שבן הזוג הישראלי יהיה פנוי. ביקשנו לחיות חיים משותפים. עתה, הנכם מבקשים שנטפל בעניין גירושיו כתנאי לקידום התהליך בעתיד... צ'אנג חי עמי מרגע כניסתו לארץ ביום 2.11.2007 ונכון להיום, לא נפרדנו אפילו לערב אחד. אנחנו ערים ומודעים לכך שהדברים צריכים להתקדם וכדבריכם הוא חייב לטפל בנושא גירושיו. אנו נעשה הכל על מנת שהנושא יקודם ומבקשים לאשר לצ'אנג בקשתו להארכת תוקף האשרה". במכתב נוסף, מיום 17.9.2014, שבה בת הזוג וביקשה הארכת תוקף האשרה מסוג א/5 למערער, והוסיפה: "במהלך שנה זו, אעשה כל שניתן על מנת לאפשר קידום וסיום התהליך בתקווה להגדרת מעמדו כ'תושב קבע'. ידוע לי כי ללא התקדמות נושא תהליך הפירוד מאשתו הנמצאת בסין והצגת מסמכים מתאימים, התהליך יופסק". כאמור בידי המשיבה אין כל תיעוד להחלטה שניתנה בעניין זה ולתוכנם המדויק של הדברים שנאמרו לבני הזוג על ידי נציג המשיבה.

מהמקובץ עולה כי אין לדחות על הסף את טענתו של המערער ולפיה ההליך המדורג שהתקיים בעניינו היה פגום, כי עניינו נבחן על פי מבחן שלא שיקף את מדיניות המשיבה ובוודאי שלא התיישב עם הנוהל החל בעניינו.

סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו, באופן שעניינו של המערער יועבר להכרעת הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 27406-12-23 דוטרה הולנדר ואח' נ' משרד הפנים לפני כב' השופט אילן סלע 1. רוזליה דוטרה הולנדר 2. מריה אדוארדה דוטרה פלמאיירה 3. ארתור הולנדר ע"י ב"כ עוה"ד נעמי קסל וניקול מאור העותרים 1. שר הפנים 2. ראש רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי), ע"י עו"ד שני ינאי המשיבים פסק דין

עתירה לביטול החלטת מנהלת אגף אשרות ומעמד מיום 31.10.23 אשר דחתה את בקשתה של עותרת 1 (להלן: "העותרת") לקבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות, תש"י-1950 (להלן: "חוק השבות"), ואת בקשתה של עותרת 2 למתן מעמד כנלווה לזכאית שבות.

משעלה כי אין מקור חוקי לטענות העותרים, ולא ניתן להחיל את הוראות חוק השבות בעיניינם, אין מקום לטענות בדבר חוסר סבירותה של החלטת המשיבים.

הוא אינו מסור למשיב מקום בו המחוקק קבע הוראות ברורות שאינן נתונות לשיקול דעת, כבמקרה זה. על הכל יצוין, כי בהגשת העתירה נפל שהוי רב. למעשה, את טענות העותרים היה עליהם להעלות עם הגעתם לישראל שעה שלא קיבלו אזרחות מכוח חוק השבות ונדרשו להליך המדורג החל על אזרחים ישראלים המבקשים להקנות מעמד לבן זוג שאינו אזרח ישראלי.

...

נוכח כל האמור, נתבקש להורות על ביטול החלטת המשיבה והענקת מעמד עולה מכוח חוק השבות לעותרת, ומעמד נלווה לעותרת 2.

בהיבט זה, הגם שדרכו של אזרח ישראלי למתן מעמד לבת זוגו ארוכה יותר מזו של יהודי המבקש אזרחות לפי חוק השבות למתן מעמד לבת זוגו (הבחנה שעל הצדקתה עמד בית המשפט בעניין סטמקה), זה כזה יכולים לממש בסופו של דבר את זכותם לחיי משפחה וליתן מעמד לבת זוגם הזכאית לכך רק מכוחם.

כאמור, לא נפלה כל טעות בדרך אליהם הופנו העותרים, וככל שסברו כי המשיבים שגו בכך היה עליהם לעתור בעניין זה אז. העתירה נדחית איפוא.