עתירה לביטול החלטת מפקח התעבורה על ביטול רשיונות מוניות

בחודש מרץ שנת 2007, נחתם בין אגד ועירון הסכם, לפיו העמידה אגד לרשות עירון 11 רישיונות הסעה למוניות בקוים, לצורך הפעלת 11 זכויות עבודה שבבעלות אגד (להלן- "הסכם 2007").

לצורך קבלת אישור זה, הפנו הצדדים בסמוך למועד החתימה על הסכם זה, למפקח על התעבורה בבקשה כי יאשר את העברת הקוים ע"ש אגד אחזקות או הצד השלישי, כפי שתורה אגד אחזקות.

אגד הופתעה לגלות כי עירון מתכוונת למכור את זכויותיה בקוים, פעם נוספת שלא כדין, תוך מירמה והפרה יסודית של הסכם המכר ועל כן פנתה למשרד התחבורה אשר החליט בנגוד לקביעתו הקודמת, כי לא יאפשר את העברת הרישיונות על שם אגד או לימו.

בהסתמך על הוראות ההסכם המתקן (נספח 11 לתצהיר אגד), עתרה אגד אף לפצוי בסך 100,000 ₪, סכום אשר שילמה עפ"י הנטען לשבבש"א (סעיף 2.2 לנספח 11), בגין ביטול החלק בעיסקה הנוגע למק"ט 4201.

אגד לא פירטה איך וכיצד נקבע סכום הפצוי ומדוע העסקה בוטלה גם ביחס לרישיונות אגד.

...

אין בידי לקבל טענתה אגד לפיה טענה זו של עירון, הינה בגדר הרחבת חזית.

אדמוני טען בתצהירו כי במהלך השנים 2007 ועד מרץ 2011 ובהתאם לסיכום עם אגד, ביצע את גביית דמי השימוש מהנהגים באופן ישיר ועצמאי ובתמורה קיבל מאגד, רישיון אחד מתוך 11 הרישיונות השייכים לה, ללא תמורה.

סוף דבר התביעה נדחית.

בעתירתה הראשונה עתרה העותרת (בין היתר) להורות על ביטול החלטת ועדת המכרזים בדבר פסילת הצעתה של העותרת במיכרז הראשון, וכן להורות כי הצעת העותרת היא ההצעה הזוכה במיכרז הראשון.

שנית, על פי סעיף 2.1 למכרז נדרשו המציעים להיות "רשומים כדין כמשרד להסעות כמשמעותו בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), תשמ"ה – 1985 יש לצרף רישיון בר תוקף". עם זאת, המשיבה 2 לא הציגה רישיון כאמור.

רביעית, על פי סע' 2.4 למכרז על המציע להעסיק "קצין בטיחות בתעבורה בעל כתב הסמיכה וכתב מינוי מטעם מנהל אגף קציני בטיחות בתעבורה במשרד התחבורה.. .על המשתתפים לפרט את שמו המלא, מספר תעודת זהות, כתובתו ומספר כתב ההסמכה של קצין הבטיחות בתעבורה..". במקרה דנן המשיבה 2 הציגה עצמה כקצין בטיחות בתעבורה, אולם כתב ההסמכה והתעודה שצורפו היו של אדם אחר לגמרי בשם כיאל עוסמאן, ולגביו לא נימסרו הפרטים הדרושים כמפורט בסע' 2.4.

באשר לטענה כי רישיון העסק שהוצג הנו עסק לסופרמרקט ולא תאגיד מוניות נטען, כי ברישיון העסק צוין בצד שמאל במפורש: "מס' הפריט לפי התוספת ..משרד מוניות והסעה", ברם פקיד המועצה רשם בטעות מול מהות העסק "סופרמרקט" ומדובר בטעות קולמוס של פקיד המועצה עת הוצאת רישיון העסק.

...

עוד נטען כי יש לדחות את העתירה בשל אי צירוף צדדים ו/או בעלי דין רלוונטים והכרחיים.

לאור האמור לעיל דין העתירה להידחות על הסף.

העותרת תשלם למשיבה 1 הוצאות העתירה בסכום כולל של 15,000 ₪ וסכום כזה תשלם העותרת כהוצאות גם לזוכה, המשיבה 2.

על מנת לקבל רישיון להפעלת מונית, על המבקש לפנות למפקח על התעבורה במשרד התחבורה, בבקשה לקבלת רישיון ולהוכיח את עמידתו בדרישות הכשירות לקבלתו.

הנתבעת טוענת, כי על אף הודעות הביטול של הרישיונות, בהסכמתה שניתנה במסגרת הדיון בעתירה המנהלית, הופעלו הרישיונות של כל המוניות באופן זמני, עד למתן פסק הדין.

לפיכך, בעוד שהנתבעת יכלה לטעון כי הסתמכה על פסק הדין בעיניין סיקאפ ועל ההחלטה בבקשה לצוו ביניים בעתירה המנהלית, וכי ביטול הרישיונות בנסיבות אלה, עד לפסק הדין בעתירה המנהלית, היה סביר, אין לקבל את הטענה כי ביטלה את הרישיונות של מי שקיים שימוע, אך אפשרה לפונים אליה שימוש זמני ברישיונות אלא שלא טירחה להודיע על כך לעותרים אליהם שלחה הודעות על ביטול הרישיונות, כולל לתובעת.

...

בנסיבות אלה לא מצא בית המשפט טעמים עניינים וסבירים להצדקת ביטול הרישיונות, קיבל את העתירה, והצהיר כי הרישיונות תקפים.

לפיכך, דין התביעה ברכיב של פיצוי בגין אבדן הכנסה - להידחות.

אין גם מקום להשאיר לבית המשפט את מלאכת הניחוש אם נגרם נזק כזה או אחר, ובאיזה שיעור, על ידי השארת העניין "לשיקול דעת בית המשפט". לפיכך, דין יתר רכיבי התביעה, כאמור לעיל – להידחות.

לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה.

יוער תחילה, כי "רכב סיור" מוגדר בסעיף 1 בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), תשמ"ה-1985 כ-"רכב מנועי צבורי המיועד להסיע עד שבעה אנשים מלבד הנהג ואשר צויין ברשיון הרכב כרכב סיור". רכבי סיור מכונים גם בשם "רכבי אשכול". לאחר שמזה שנים ניתן לרכבי סיור "פטור מציות לתמרור 501" שמשמעותו כי רכבי סיור רשאים לנסוע בנת"צ, הורה המפקח הארצי על התעבורה (להלן: המפקח) בהחלטתו מיום 13.9.2020, על ביטול הפטור החל מיום 1.2.2021.

בהחלטתו מיום 13.9.2020 כלל המפקח, בין היתר, את התייחסותו להסתייגויות שהוגשו, וביניהן הסתייגות העותר – בגדר זאת פירט את ההבדלים הקיימים בין רכב סיור למונית; סקר את העומס שניגרם לנת"צ בשל רכבי הסיור; וכן השיב לטענה כי ביטול הפטור יוביל לפגיעה בתיירות.

לבסוף סיכם: "לאור כל האמור לעיל, לאחר שבחנתי את כלל ההסתייגויות והבקשות, ושקלתי את מכלול ההשלכות שעשויות להיות להחלטתי על הפונים ועל כלל בעלי רכבי סיור, ולאחר שאיזנתי בין הפגיעה בפרט לבין שמירה על קיום מנהל תקין ועל החלטות הרשות הציבורית, החלטתי לבטל את הפטור שניתן לרכבי הסיור לנסוע בנתיבי תחבורה ציבורית. ... הביטול יכנס לתוקף החל מיום – 01.02.21." על החלטה זו הגיש העותר עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים (עת"מ 3689-11-20, להלן: העתירה המנהלית) ובקש סעד הדומה במהותו לסעד המתבקש כאן – כי בית המשפט יורה על ביטול החלטת המפקח.

...

העותר הבהיר שנית: "מבחינתנו, אם בית המשפט יורה בפסק דין על ארכה של חצי שנה כפי שדובר, תתמצינה טענותינו בכל הנוגע לעתירה ודי בכך. כפי שאמרתי, אנו נפעל במישור הציבורי". בעקבות זאת, ניתן במעמד הצדדים פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, לפיו עמידת המשיבה על תוספת של 3 חודשים בלבד לתקופת הפטור "אינה במקומה", ונקבע כי: "בהתאם, מתקבלת העתירה, כך שבתקופה שבין 1.7.2021 לבין 31.12.2021 יעמוד בתוקפו הפטור שמיום 17.7.2008" (ההדגשה הוספה – י' א').

מנגד, המשיבה טוענת כי דין העתירה להידחות על הסף – הן מאחר שהסוגיה המועלית בגדרה נידונה והוכרעה זה מכבר במסגרת העתירה המנהלית; והן בשל כך שהעותר לא פירט כנדרש בעתירתו על אודות העתירה המנהלית ואף לא צירף מסמכים הנוגעים לה. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, השתכנענו כי דין העתירה להידחות על הסף.

יוצא אפוא, כי העותר עתר לבית המשפט לעניינים מנהליים ועל בסיס אמירותיו ניתן פסק הדין בעתירה המנהלית שקבע כי הפטור לרכבי סיור יעמוד בתוקפו בתקופה שבין 1.7.2021 לבין 31.12.2021.

אשר על כן, העתירה נדחית אפוא.

העתירה לפניי עתירה מינהלית המופנית נגד החלטתו של משיב 2, המפקח על התעבורה במשרד התחבורה, להעניק למשיבה 3, חברת לימון ב.ע. שירותי תחבורה בע"מ, רישיון להפעלת קו שירות למוניות במק"ט 5210.

כמו-כן, אין ממש בטענת העותרת, לפיה היה על המפקח על התעבורה להורות על ביטול הרישיון שהונפק עבור מק"ט 5210, בשל אי-מימוש הזכאות להפעלת הקו, זאת לפי סמכותו מכוח סעיף 14יג לפקודת התעבורה.

...

משיבה 3 מוסיפה, כי העתירה ממילא אינה מעלה כל פגם נגד סבירות ההחלטה להעניק לה את הרישיון, ובשעה שהעברת האישור העקרוני לידיה והנפקת הרישיון על שמה נעשו בסמכות – הרי שדין העתירה להידחות.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים סבורני, כאמור, כי דין העתירה להידחות גם לגופה.

התוצאה אשר על כל האמור לעיל העתירה נדחית, הן מחמת עילות הסף והן לגופה.