במסגרת החלטה שניתנה באותו יום נתבקש המבקש לפרט "לאילו מחסנים מכוון הוא בבקשתו, דהיינו איזה מחסנים מכנה הוא "מחסני המבקש"".
כונסת הנכסים ציינה בסעיף 5 לבקשתה, בין היתר כי בנסיבות העניין ונוכח המחלוקת בין הצדדים "ומבלי לקבוע מסמרות בעיניין ולדון במשמעות המשפטית של ההסכם שנחתם להשכרת המחסן, זהות בעל הזכויות במחסן כמו גם נסיבות המקרה המיוחדות והמחמירות של המבקש... מתבקש בית המשפט להורות, כי עד ההכרעה בבקשת המבקש יופקדו כלל כספי השכירות מהמחסן, על פי הסכם השכירות, בחשבון נאמנות וההכרעה בבקשה תנתן גם בהתייחס לאותם כספים".
ביום 31.12.18 הגיש התובע תגובה לבקשת כונסת הנכסים, בה נאמר בין היתר ובתמצית כי דין בקשה להדחות, לפי שבין היתר אין כל החלטה שיפוטית המתייחסת למחסני המבקש או מזהה אותם כמחסנים שיש לפנותם לטובת התובעים (ר' סעיף 4).
עו"ד מזור (ב"כ המשיבים 4–10) טען בדיון בין היתר כי הגיעה השעה למחוק את העתירה, כי זו מתייחסת לשלושה נושאים עקריים: "העתירה שלהם היא למסור להם את החזקה בדירות ועתירה שנייה שיינתן פסק דין הצהרתי שיקבע נגד כלל המשיבים שאנחנו מייצגים, שיקבע שכל העיסקאות שנעשו עם הקבלן על פי ההסכם בטלות ומבוטלות בהיותם על בסיס יפוי כוח מזויפים ושהם לא ידעו ואין להם תוקף משפטי. אמר חברי ברוב הגינותו שהעתירה השנייה מתייתרת" (עמוד 11, שורות 5–23).
בסעיף 24 לכתב ההגנה נטען בין היתר כי בסעיף 3 לכתב התביעה טוען התובע "טענות עובדתיות חלופיות מקוממות ביותר כאשר הסעד שנתבע בתביעה ההצהרתית, הוא כי בית המשפט הנכבד יקבע ויצהיר כי התובע הוא הבעלים של מלוא קומת המרתף – המחסנים [...] כיצד מיישב התובע את טענתו מחד כי מלוא הבעלות במחסנים שלו [...] ומאידך טענתו כי הסכם הקומבינאציה המקנה לו לשיטתו את זכות הבעלות [...] מקנה לנתבעים זכויות במחסנים????".
בסעיף 25 לכתב ההגנה נטען בין היתר כי טענות התובע (בסעיף 3 לכתב התביעה) "...במשולב עם פסק הדין בה"פ 29029-02-16 שהצדדים לו הנם בין היתר הנתבעים והתובע (בהיותו מיוצג) שהורה על פינוי המחסנים והוסיף וציין את סוגיית תפיסת ובניית מחסנים ויחידות שלא דין כמו גם את מסירת תשלום דמי השכירות שהתקבלו, ככל שטרם שולמו, במועד פסק הדין, למשכיר [...] אלו מצביעים על הקיצוניות במופרכות ההליך דנן...".
בסעיף 38 לכתב ההגנה נטען כי בעוד שהתובע טען בהליך הסעד הזמני כי הוא אינו יודע כלל שישנה קביעה שהשימוש שהוא עורך במחסנים הוא בלתי חוקי, הרי שהראיות מדברות בעד עצמן ובהן:
"38.1 החלטת בית משפט קמא, במסגרת ה"פ (ת"א) 29029-02-16 בפסק הדין מיום 18.7.17 אשר קבע: "3.
בסעיף 23 לכתב התביעה נטען בין היתר כי בעקבות בירור שעשה ב"כ התובע עם הנתבעת 23 (עו"ד מ' שוורצמן), נודע לו כי בכוונתה "לפגוע בזכויות התובע במחסני התובע ולפעול לפינוי מחסני התובע, למרות שאין ב-ת"א 41278-11-15 או ב-ה"פ (מחוזי ת"א) 29029-02-16 הנ"ל כל החלטה שיפוטית המתארת את המחסנים כדי אפשרות לזהות אותם, את מיקומם ואת גבולותיהם בבניין, ומורה על פינויים".
בסעיף 44 של כתב ההגנה המתייחס לסעיף הנ"ל (23), נטען כי התובע נעדר זכויות במחסנים, ובהתייחס "להחלטה שדורש התובע המסמנת את המחסנים ובהתעלם מכך שבהיעדר כל זכות במחסנים הרי שהתובע כלל לא יכול להעלות טענה זו [...] כאשר נשתכח מליבו של התובע, שבאותו הליך, התובע היה צד מיוצג [...] וזה אישר את פסק הדין שקבע בהסכמת הצדדים שישנן יחידות שניבנו שלא כדין וכי יש לפנות את המחסנים ולמסור את החזקה בהם לנתבעים. כיום לאחר שפסק הדין הפך חלוט [...] מנסה התובע להעלות טענות מן הגורן ומן היקב הכל רק לא לפעול לפינוי המחסנים".
בסעיף 54 בסיפת כתב ההגנה טענו המבקשים כי "הצדדים כבר ניהלו ביניהם הליך משפטי קודם, בו עומת התובע, עם הבעייתיות העולה מטענותיו בהכירו את קשייו, בחר התובע להמשיך ולטעון בעלמא לבעלות במחסנים, גם הפעם, על סמך שני נספחים פנימיים שלכאורה נחתמו בינו לבין הנתבעת 11 (טל ברק השקעות ובניין בע"מ – ד"ח), שכבר הוצגו בפני בית המשפט הנכבד משל לא היתקיים כלל ההליך המשפטי הקודם ונידונה מופרכות אותם הנספחים ממש".
יצוין כי בתצהיר גילוי המסמכים הכללי והספציפי אשר הוגש מטעם המבקשים על ידי מר גדעון גדסי מיום 3.8.20, ציין הוא כי בחזקתו או בשליטתו מצויים המסמכים כדלקמן, הנוגעים לעניינים השנויים במחלוקת במשפט זה:
2.1 כתבי בית דין על נספחיהם לרבות כתבי בית דין על נספחיהם בת"א 41278-11-15 ובה"פ 29029-02-16 (אבהיר כי בנוגע להליכים בתיקים אלו אשר לא התנהלו בעבר עם באת כוחי הנוכחית, בידי, אך ורק המסמכים שאיתרה עוה"ד מטעמי בתיקים אלו המפורסמים בתיקים אלו במערכת נט המשפט.
בזיקה להחלטת בית המשפט מיום 20.3.17 בה"פ 29029-02-16 (ר' סעיפים 16, 35, 41 ו־42 לעיל), בגדרה הורה על מחיקת עתירות 3 ו־4, כמפורט בתובענה המקורית, המתייחסות למשיבים 4–9 (המשיב כאן הוא המשיב 4 בתובענה הנ"ל), יצוין כי בשתי עתירות אלו נתבקש בית המשפט להצהיר כי:
הסכמי המכירה של הדירות בבניין הרשום כחלקה 65 בגוש 6182, רח' הירדן 34 רמת גן, שנערכו בין המשיבה 2 לבין המשיבים 4–9 וכן הסכמי המכר של חלקים מהרכוש המשותף שנערכו בין המשיבה 2 לבין המשיבים 6–7, 9
ו־10 בטלים ומבוטלים ובהתאמה ההערות שנרשמו בלישכת רישום המקרקעין ביחס להסכמים אלו, יימחקו.
...
באתי לכלל מסקנה – לצורכי בקשה מקדמית זו – כי לא עלה בידי המבקשים לעמוד בנטל ובדרישה כי גם אם יוכחו מלוא הטענות בכתב התביעה, לא יוכל התובע לקבל את הסעד המבוקש (ר' פרשת צוקית הכרמל, פסקאות יב–יג; רע"א 410/11 סלאלום פיתוח והשקעות בע"מ נ' רו"ח ברדיצ'ב (פורסם בנבו, 3.10.11), פסקה 34).
אשר על כן ובהינתן כל האמור לעיל, מצאתי לדחות את הבקשה.
הנני מחייב את המבקשים לשלם למבקשים הוצאות בקשה זו בסך כולל של 9,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.
