עתירה לביטול החלטת מועצה לבטל סמכויות סגן ראש עיר

זו עתירה שבה ביקש העותר, חבר מועצת העיר נשר, שורה של סעדים, כדלקמן: להורות למשיב 1 למסור לעותר עותק ההסכמים שנחתמו בין משיב 1 או סיעת "כן לנשר" לבין מפלגת "כולנו" או מפלגת "הבית היהודי" לפני הבחירות; להורות על בטלות החלטת מועצת העיר מיום 21.11.18 בדבר מינוי סגני ראש העיר בשער, שהתקבלה בנגוד לחוזר מנכ"ל משרד הפנים; להורות על ביטול החלטת ועדת בכירים של המשיבה 2 מיום 2.12.18 בדבר אישור כשירות מנכ"ל המשיבה 2, עד מסירת כל המסמכים לבקשת העותר, וקיום דיון חוזר בועדה למינוי בכירים; להורות על מסירת כל המסמכים שהתבקשו על ידי העותר מיום 27.11.18 ומיום 6.12.18, לעיון העותר; להורות למשיב 3 להפעיל את סמכותו על פי חוק ולוודא קיומן של הוראות פקודת העיריות לרבות ההוראות לעניין זכות עיון; להורות על אי כנוס ועדת הבכירים שנקבעה ליום 11.12.18 בעיניין מינוי מנהל למחלקת חינוך עד מסירת כל המסמכים שהתבקשו על ידי העותר ביום 5.12.18; להורות (שוב) על ביטול החלטת מועצת העיר מיום 21.11.18 בדבר מינוי סגנים לראש הערייה בשכר; לחייב את המשיבים בהוצאות ואגרה.

...

על פי תקנה 5 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א – 2000, יש לפרט בכתב העתירה, את "תיאור ההחלטה נושא העתירה והמועד שבו פורסמה כדין, או שבו קיבל העותר הודעה על ההחלטה או שבו נודע לעותר עליה, לפי המוקדם", "נעשתה פניה מוקדמת בכתב לרשות – יצורפו העתקים של ההתכתבות לענין זה; לא נעשתה פניה מוקדמת – הנימוקים להגשת העתירה בלא פניה מוקדמת". אני מקבל את טענת המשיבים, כי העתירה- אוסף של סעדים בעניינים שונים- שהוגשה על ידי עותר שאינו מיוצג על ידי עורך דין אינה ערוכה כראוי.

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה על כל חלקיה.

לאור טענות הצדדים והתנהלותם, כפי שפורטה לעיל, אני קובע הוצאות משפט כדלקמן: העותר ישלם למשיב 3 הוצאות משפט בסך 8,251 ₪, לפי התעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין.

העותר ישלם למשיב 1 הוצאות משפט בסך 8,251 ₪, לפי התעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין.

לפניי עתירה מנהלית להורות כי החלטת מועצת עריית נשר לבטל סמכויותיו של סגן ראש העיר, מר יחיאל אדרי, אשר הואצלו לו על ידי ראש העיר באישור המועצה, התקבלה שלא כדין ועל כן היא בטלה.

...

שוכנעתי כי החלטת המועצה התקבלה בלא סמכות, שכן משעה שראש העיר הוא זה אשר האציל מסמכויותיו לסגן ראש העיר (אומנם באישור המועצה), הרי שלא ניתן לשוב ולבטלן ללא הסכמתו והחלטתו של ראש העיר.

המסקנה מכל האמור היא כי המועצה לא הייתה מוסמכת לשלול מהעותר את הסמכויות שהואצלו לו על ידי ראש העיר באישור המועצה.

סוף דבר בשים לב לאמור לעיל, אני מורה על ביטול החלטת המועצה מיום 18.5.16.

בפניי עתירה לביטול החלטת מועצת עריית חדרה (להלן: "המשיבה 4") מיום 30/07/14, במסגרתה אושר מינוייה של הגב' חדוה יחזקאלי, המשמשת כסגנית ראש עריית חדרה (להלן: "המשיבה 1") לתפקיד יו"ר הועדה לשימור אתרים.

לצד זאת, ובבחינת למעלה מן הצורך, אעיר, כי גם אם הייתי מקבלת את פרשנות העותרת לעניין היחס שבין סעיף 10 לתוספת הרביעית לחוק התיכנון והבנייה לבין סעיף 17 לחוק הבחירה, עדין, לאור עתוי הגשת העתירה, אשר הוגשה כעבור שלוש וחצי שנים ממועד אישור מינויה של המשיבה 1 לתפקיד יו"ר הועדה לשימור אתרים, משמדובר בסגנית ראש העיר שהנה כשירה בהתאם להוראות סעיף 18 לחוק התיכנון והבנייה להיות בתפקיד יו"ר ועדת המשנה לתיכנון ולבניה, באופן שהיה מכשיר אותה להיות גם בתפקיד יו"ר הועדה לשימור אתרים, הרי שלנוכח דוקטרינת הבטלות היחסית, לפיה רק פגם שבית המשפט יתרשם שהוא פגם מהותי, יביא לביטול ההחלטה, ואילו פגם טכני, אין בו כשלעצמו, כדי לבטל את האקט המינהלי גם אם זה נעשה בחוסר סמכות, או שלא בהתאם לפרוצדורה הקבועה בחוק.

...

לבסוף, ובאשר לטענת העותרת, כי עמדת המשיב 6 מחייבת את המשיבה 3, מקובלת עלי עמדתם של המשיבים 6-5, לפיה קבלת פרשנות העותרת בעניין זה, משמעותה כי מחלוקות משפטיות המתעוררות חדשות לבקרים בין רשות מקומית לבין גורם מדינתי אינן אמורות להתברר בפני ערכאות שיפוט, אלא בפני המשיב 6.

ברי כי לא לכך מכוונות הוראות הדין, כך שטענה זו דינה להידחות.

סוף דבר סיכומו של דבר, דין העתירה להידחות.

בהצבעה שנערכה בתאריך 27.1.15 החליטו חברי המועצה על ביטול המינוי, דא עקא, בדיעבד, התחוור להם כי ההחלטה התקבלה בחוסר סמכות, שכן, לפי סעיף 25(3) לחוק, הסמכות לבטל מינוי סגן ראש עיר וממלא מקום נתונה לראש העיר בלבד.

לפיכך, ביום 14.10.15 קיימה המועצה דיון נוסף בעיניינה של העותרת, לביטול שכרה, להבדיל מביטול מינויה כסגנית ראש העיר וממלאת מקום, בנימוק כי בשל "ריבוי מנהלות באגף החינוך כמו גם תקופה בה הערייה נימצאת בגירעון מיצטבר בתקציבה השוטף העומד על כ- 7 מש"ח, אשר לאורו היא מקצצת בשירותים המוענקים לציבור התושבים...". ברוב של שבעה קולות הוחלט על ביטול שכרה של העותרת (להלן: "ההחלטה").

...

המחלוקת השנויה בין הצדדים היא לעניין המצב המשפטי שנוצר לאחר פרסום חוזר המנכ"ל, האם שונה? קרי, האם סמכות המועצה לבטל תשלום שכרו של סגן נותרה על כנה או שמא בוטלה באמצעות חוזר המנכ"ל, אשר הגבילה וייחד אותה לראש העיר בלבד? לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, נחה דעתי כי חוזר המנכ"ל לא שינה את המצב המשפטי שהיה קיים עובר לפרסומו.

נשאלת אפוא השאלה, אם ההחלטה כמות שהיא, 'במערומיה' - עומדת במתחם הסבירות או שמא, ראוי להתערב בה? בהתחשב באופייה ומהותה של המועצה, בעובדה שמדובר בנבחרי ציבור המייצגים את קהל בוחריהם ובפעילות הפוליטית המאפיינת אותה, כמו גם, בהתחשב בהלכה הפסוקה, לפיה ההתערבות בהחלטות כגון דא תיעשה במשורה – סבורני כי אין להתערב בהחלטה.

סיכום נחה דעתי כי החלטת המועצה ניתנה כדין ובסמכות.

בנסיבות דנן, סבורני כי הגם שאין בהחלטה כדי לתרום לקידומה של העיר, הרי שאין להתערב בה. לאור האמור לעיל, העתירה נדחית.

בבג"ץ פרץ נפסק כי "האמון האישי, שבנושאים אחרים אפשר שלא יהיה שיקול עינייני, יכול להיות שיקול עינייני במערכת היחסים שבין ראש-המועצה לבין סגנו. אם היחסים שבין ראש-המועצה לבין סגנו שובשו לאחר אצילת הסמכויות, הסגן הצטרף לאופוזיציה במועצה והחל להתבטא בפומבי נגד החלטות המועצה, וכתוצאה מכך איבד ראש-המועצה את האמון בסגנו, הרי זה שיקול עינייני שיש בו כדי לבסס החלטה של ראש-המועצה לבטל את אצילת הסמכויות לסגנו" (פסקה 6 לפסק דינו של כב' השופט י' זמיר).

גם בעת"מ 1178/03 אלחרר בנימין נ' ראש עריית בת-ים (ניתן ביום 29.5.2003) לא נמצאה עילה להתערב בהחלטת ראש עריית בת ים לבטל את האצלת הסמכויות לעותר, לאחר שהאחרון התייצב נגדו בעיניין שראש העיר הגדיר כקרדינלי לעתיד העיר ומשיקולים פוליטיים תמך באופוזיציה, כאשר קודם לכן הפר העותר את הסכם הרוטאציה.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להתקבל, על שני ראשיה.

מכאן המסקנה כי בנסיבות הייחודיות שלפניי, ראש העיר לא היה רשאי לשלול את סמכויותיו של העותר וההחלטה על ביטול האצלת הסמכויות אינה יכולה לעמוד.

סוף דבר –העתירה מתקבלת.