עתירה להורות על ביטול החלטת המועצה המקומית בדבר זוכה במיכרז.
בהקשר זה עוד יוער כי גם מנהל המשיבה 2 נישאל אודות המחיר הנמוך בו נקב בהצעה, אך הסברו כן היה מקובל על חברי ועדת המכרזים, וראו כי הוא הסביר שהמחיר הנמוך נובע מכך שהמשיבה 2 מספקת למועצה שירותים לגבי פסולת מסוג אחר ולכן כבר קיימות מבחינתה תשתיות בשטח, וכדבריו:
"... אנחנו, קודם כל נגיד שאנחנו נותנים את השרות הזה בהרבה מאוד רשויות של פינוי כתומים, קרטונים, נייר ועוד וגם כאן. התחשיב נעשה פשוט כי אנחנו נמצאים בשטח, אנחנו מכירים את השטח, מכירים את חריש ויש לנו אנשים ומשאיות וציוד שאנחנו לא נצטרך להביא. רק הציוד לכל המקומות האלה שקיימים ולכל הדברים שאתם נמצאים נותנים לנו את האפשרות להוזיל את המחיר. אם לנו זה עולה פחות אז גם הרשות יכולה ליהנות מזה. זו הסיבה שזה עולה פחות. ... מנהלים גם יש לנו עוד, אפשר לגבות אם יש תקלה. יש לנו רכבים שם, ציוד שם. כשיש בעיה תמיד אנחנו בשטח. זה לא סתם, ברגע שאתה לוקח דבר חדש ואתה מתחיל מההתחלה אז באמת המחירים שלכם צריכים להיות כמו האומדן ואין ויכוח על זה. אבל, ברגע שיש תשתיות בשטח ואנשים כבר קיימים בשטח ומכירים את הכול אז לא צריך להגזים במחיר, אפשר לעשות הנחה ... אנחנו התחלנו לעבוד בחריש כשהיו מעט מאוד בתים ועבדנו תקופה ארוכה מאוד בהפסד ולמרות זה לא עצרנו ולא ביקשנו ולא כלום. עד שלא יצא המיכרז החדש שבו [...] עשינו ביצענו את העבודה בצורה מכובדת ויפה עד הסוף."
הסבריו של הבעלים של משיבה 2 הניחו את דעתה של וועדת המכרזים, להבדיל מהסבריו של מנכ"ל העותרת – והכרעה זו אשר הונחה לפתחה של וועדת המכרזים הנה מסוג ההכרעות שבית המשפט ימנע מלהתערב בהן, אלא אם שוכנע כי המדובר בהחלטה בלתי סבירה בבירור או החלטה שמונעת ממניעים זרים ופסולים – ולא כך הם פני הדברים במקרה הנוכחי.
...
"
בהמשך, נשאל מנכ"ל העותרת על ידי אחת מחברות המועצה, כיצד המועצה תוכל להיות בטוחה שלא יקרה שוב אותו התרחיש בו העותרת תדרוש מחיר גבוה יותר מהמחיר עליו סוכם במכרז, אם שוב יהיה "שפל מחירים" כפי שנטען שהיה, ותשובת המנכ"ל הייתה שחשוב לעותרת שלא להיות בהפסד, ולכן נאלצה לבקש במסגרת ההתקשרות הקודמת מחיר גבוה יותר על מנת שלא להפסיק את השירות למועצה, וכך אמר:
"... המחיר העולמי זה מחיר שנקבע ומדינת ישראל היא מדינה מאוד קטנה ביחס לשוק הקרטון העולמי. יש בו מסחר במיליוני טונות ולכן המחיר של הקרטון, בין היתר, מושווה למחירי היצוא, אוקיי? ככל אלטרנטיבה, בניגוד אולי לאמניר שעושה את הכל לשימוש בתעשייה המקומית, יתר החברות יש להן חלופה ליצוא וכשהמחיר הוא גבוה אז מייצאים וכשהמחיר הוא נמוך אז אנחנו רואים תופעות אחרות. מכיוון שאני מניח שבסיכומו של דבר קבלן לא יפסיד כדי לתת מחיר לרשות כזו או אחרת אנחנו מעולם, אמניר, ב-50 שנותיה לא יצאה והפסידה, יצאה ממכרז או הפסיקה שירות לרשות למרות או גם אם זה לא היה כלכלי. באנו בבקשה לשנות את המחיר, באותו זמן זה היה לגיטימי".
לאחר האמור, סיכם יו"ר ועדת המכרזים את התייחסותו לדברים מעלה, לאמור:
"טוב, אני חושב שבנושא של המחיר אנחנו קיבלנו תמונה. אתם רוצים להתייחס בבקשה לנושא של השירות? אני לא מוכן להמשיך על הנושא של המחיר. בנושא של המחיר, עם כל הכבוד, לא תואם את ההתכתבות של מה שקורה פה ויתרה מכך, אני גם לא מצליח להבין את ההסבר שלך, מה שאתה מנסה להציג כיתרון של אמניר הוא חיסרון לפי מה שאני מבין, אם יש תנודות במחירים. כי לאחרים יש אמצעי ייצוא ולך אין, אז אני לא רואה את מה שאתה ניסית להציג כיתרון כיתרון אלא כחיסרון ...".
כלומר שחברי ועדת המכרזים לא השתכנעו שיש הסבר מניח את הדעת למחיר הנמוך יחסית שהציעה העותרת, לא השתכנעו שהעותרת תוכל לעמוד במחירים שיקבעו לאורך כל משך חיי ההתקשרות ולא השתכנעו שהיא לא תדרוש העלאת המחיר במידה ויחולו שינויים בשוק במחיר הקרטון (כפי שהיה בעבר).
אלא שכאן, שקלה וועדת המכרזים את הנתונים ואת ההסברים ולא מצאה שיש מקום לקבל את ההצעה כפיש הוגשה, ובאספקלריה של מידת ההתערבות של בתי המשפט בהחלטות כדון דא – מצאתי שלא להתערב בה.
סיכום –
נוכח האמור במצטבר, העתירה נדחית.
העותרת תשלם למועצה ולמשיבה 2 הוצאות משפט בסך 6,000 ₪ (הסכום כולל מע"מ) לכל אחת.
