עתירה לביטול החלטת ועדת ערר מחוזית לתכנון ובנייה

לפניי עתירה מנהלית, להורות על ביטול החלטת המשיבה מס' 1 – ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובנייה (להלן: "המשיבה" ו/או "ועדת הערר")) מיום 10.05.2018 (להלן: "ההחלטה"), לפיה קיבלה ועדת הערר ערר שהוגש על-ידי ברק לביא (להלן: "המשיב 3") וביטלה את החלטת הוועדה המקומית לתיכנון ובניה חיפה (להלן: "הוועדה המקומית") להתיר שימוש חורג בנכסו של העותר בקומת הקרקע ברחוב מוריה 63 בחיפה (להלן: "הנכס").

...

סיכום לסיכום, לא מצאתי כי נפל כל פגם בהחלטת ועדת הערר.

העתירה נדחית אפוא.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים לעניין ההוצאות ושכ"ט עו"ד, לרבות טענות המשיב מס' 3, העותר ישלם לכל אחד מהמשיבים 1ו- 3 סך 10,000 ₪ ואילו למשיבה מס' 2 (אשר קיבלה החלטה מוטעית והיא חזרה בה ממנה בשלב מאוחר יותר) הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

המבקש הגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים עתירה שבה ביקש לבטל את החלטת ועדת הערר המחוזית לתיכנון ולבניה (מרכז) שדחתה את עררו על החלטת הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה רחובות (להלן בהתאמה: ועדת הערר והועדה המקומית) לאשר את תכנית 5, וכן להורות על ביטולן של תכנית זו ושל חלק מהוראות תכנית 151/ג, מחמת פגמים שנפלו בהן לפי הטענה, ובהליך התיכנוני שהוביל לאישורן.

...

כאשר עסקינן בבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, התנאים להיעתרות לה מחמירים מאלה החלים בערכאה הדיונית, שכן דחיית עתירה משנה את נקודת האיזון בין האינטרסים המנוגדים של בעלי הדין, במובן זה שיש לאפשר לזוכה בפסק הדין ליהנות מפירות זכייתו (עע"ם 1182/16 בן משה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה מחוז מרכז, פסקה 7 (13.3.2016); עע"ם 2391/07 מילאנו נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז, פסקה 7 (14.5.2007)).

הצטברות הטעמים שלעיל – לצד החשיבות הציבורית הנודעת לכך שמרשם המקרקעין ישקף את מצב הזכויות בקרקע לאשורו – מובילה למסקנה כי לא הונחה עילה למתן הסעד הזמני המבוקש.

הבקשה נדחית אפוא.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ל' ביבי) בעת"ם 60781-07-19 מיום 16.12.2019 בגדרה נדחתה עתירת המבקש לבטל את החלטת ועדת הערר המחוזית לתיכנון ולבניה מחוז תל אביב (היא המשיבה 3, להלן: ועדת הערר) בה נדחה עררו של המבקש על החלטת הרשות המאשרת לפי סעיף 157 לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (היא המשיבה 1, להלן: הרשות המאשרת) למתן צו לניתוק החשמל בנכס שבבעלות המבקש, וזאת מכוח סעיף 157א(ו) לחוק התיכנון והבניה.

...

דיון והכרעה לאחר העיון בבקשה ובתשובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

נוכח כל האמור, אני סבורה כי שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף אל עבר דחיית הבקשה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

במסגרת העתירה התבקש בית המשפט המחוזי לבטל את החלטת ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובניה, היא המשיבה 1 (להלן: ועדת הערר), אשר דחתה את עררו של המבקש נגד התכנית.

...

יישום הלכות אלו על ענייננו מוליך, כאמור, למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

משכך, ואף מבלי להידרש לבחינת סיכויי הערעור להתקבל – לא ראיתי להיעתר לבקשה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

ביום 8.3.2024 הגישו העותרים עתירה לבטל את החלטת ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובניה במחוז דרום (להלן: "משיבה 1") מיום 06.02.2024 במסגרתה נדחה ערר העותרים על החלטת הועדה המקומית לתיכנון ובניה אבו בסמה (להלן: "משיבה 2") מיום 23.01.2018 לדחות את התביעה לפיצויים שהגישו העותרים בהתאם לסעיף 197 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התיכנון והבניה").

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ואת האסמכתאות אליהן הפנו, מצאתי לקבל את בקשת המשיבות ולהורות על מחיקת העתירה על הסף.

בעע"מ 4597/01 הוועדה המקומית לתכנון ובניה שורקות נ' גרמנוב (פורסם בנבו, 4.12.2002), פסקה 3 (להלן: "עניין שורקות") אליו הפנתה גם משיבה 1, קבע בית המשפט העליון בעניין זה כי: "במחלוקת זו דעתנו היא כי הדרך לתקיפת החלטתה של ועדת הערר שניתנה לפי סעיף 198 לחוק היא הדרך הקבועה בסעיף 198(ח) (סעיף 198(ז) דהיום, י' ל'), דהיינו על-ידי הגשת ערעור לבית-המשפט לעניינים מינהליים. איננו מקבלים את הגישה שלפיה ניתן לתקוף החלטה כאמור של ועדת ערר גם באמצעות עתירה מינהלית. הדרך הקבועה בסעיף 198(ח) היא דרך ייחודית שהיא בבחינת הסדר מיוחד הגובר על ההסדר הכללי שלפיו ניתן לתקוף החלטות של מוסדות התכנון על דרך של הגשת עתירה מינהלית כנגדן. פרשנות אחרת, שלפיה ניתן להשיג על החלטת ועדת הערר שניתנה על-פי סמכותה לפי סעיף 198 לחוק גם בדרך של עתירה מינהלית, מרוקנת מתוכן את סעיף 198(ח) ואת תכליתו" בהמשך ציין בית המשפט העליון כי: "המסקנה היא כי משנקבע על-ידי המחוקק מסלול מוגדר ומצומצם לתקיפת החלטת ועדת הערר, שהיא ועדה מעין-שיפוטית, אין לעקוף מסלול זה על דרך של הגשת עתירה מינהלית. הכרה בשני ערוצים מקבילים לתקיפת החלטת ועדת הערר עלולה להביא לסרבול ההליכים ולריבוים. היא עלולה ליצור מצב של פגיעה בשוויון הזדמנות הגישה לבית-המשפט ולהביא לתוצאות סותרות בעניינים דומים בשל השוני בהליכים. יודגש כי מסקנה זו נתמכת בגישתו של המחוקק כפי שהיא באה לידי ביטוי בחוק בתי משפט לענינים מינהליים. סעיף 5 לחוק האמור הבחין בין המסלולים השונים שבין עתירה לערעור, והפירוט בתוספת השניה לחוק, שנקבעה בהתאם להוראת סעיף 5(2), מלמד על הבחנה ברורה בין ערעורים לאחר דיון בפורום מעין-שיפוטי לבין עתירות שמתקיימת בהן ביקורת שיפוטית. הבחנה זו נועדה, בין היתר, להגביל את מספר הערכאות השיפוטיות אשר יבחנו החלטות מן הסוג האמור". כן ראו עע"מ 2775/01 ויטנר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה "שרונים" (פורסם בנבו, 4.9.2005) פסקה 32: "בשולי הדברים ראינו להעיר בעניין סוג ההליך שהיה על הצדדים לנקוט לשם תקיפת החלטותיהן של ועדות הערר בעניינם. חלק מן התיקים שלפנינו התבררו בפני בתי משפט קמא כערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר, ועל כן הובאו לפנינו כבקשות רשות ערעור, ואילו חלקם התבררו בפני בתי משפט קמא כעתירה מינהלית נגד החלטת ועדת הערר, ועל כן הובאו בפנינו כערעורים.

מכל מקום, בשים לב להכרעות של בית המשפט העליון בסוגיה שבמחלוקת, יש לבכר את עמדת המשיבות, ולפיכך אני מורה על מחיקת העתירה על הסף.