עתירה לביטול החלטת ועדת ערר לימודים עליונה של משרד הביטחון

על דברים ברוח זו חזר בית המשפט העליון בעע"מ 3550/15 משרד הבטחון האגף לשקום נכים נ' פלוני (פורסם בנבו, 30.05.2016, עניין פלוני 2016), בפיסקה 5 לפסק דינו של כב' השופט ע' פוגלמן.

לאור האמור, החליט העותר להגיש ערר לוועדה רפואית עליונה, ולצורך כל שכר את שירותיו של עו"ד רכבי, ששב וטען בערר כי יש לידון בפגימה כפגימה מוסבת.

כך, בתצהיר מטעם אגף השקום, שהוגש ביום 20.9.16 (להלן: תצהיר אגף השקום), התייחסה המצהירה לתקופה זו. המצהירה, גב' פזית ענבל-אשל, סגן ראש אגף השקום וראש היחידה לתגמולים, תשלומים והטבות באגף שקום נכים במשרד הביטחון, מעידה כך (סעיף 14 לתצהירה): "החל ממועד זה [פסק דינו השני של בית המשפט בעירעור] החלה מסכת של התכתבויות בין העותר לבין הגורמים הרלבאנטיים באגף שקום נכים בכל הנוגע להתנהלות הוועדות הרפואיות בעיניינו, הן בכל הנוגע לקביעת דרגת נכותו בברך והן ביחס לטפול בבקשה הנוספת שהגיש להכרה בנכות מוסבת קוגניטיבית וזאת על רקע היתנהגותו המשתלחת כלפי רופאי הוועדות הרפואיות וסרובו לשתף פעולה ולהבדק כנדרש." (הדגשה שלי – מ' א' ג').

לאחר שנה, מיום מתן פסק הדין, היתכנסה לבסוף, הועדה הרפואית העליונה, ניהלה שתי ישיבות וקיבלה החלטה, אך זו בוטלה משהתברר כי מינויו של אחד הרופאים בוועדה לא הוארך, עוד קודם להצבתו בוועדה בשל חקירה שניהל בעיניינו משרד הבריאות.

לעניין העדפת בדיקות דימות על בדיקות קליניות ראו, למשל, דבריו של כב' השופט נ' הנדל בע"א 169/15 פלונית נ' שירותי בריאות כללית-המרכז הרפואי סורוקה (פורסם בנבו, 25.04.2017, בפיסקה 9 לפסק דינו): "9. בקצרה אוסיף על חשיבות השמוש באמצעים טכנולוגיים העומדים לרשות הצוות הרפואי, במקום שהדבר מתאפשר. בתקופה המודרנית התרגלנו למיכון ואוטומטיזציה של תהליכים רבים אשר בעבר היו נעשים על ידי החוש ואומנות המעשה שהיו והנם נחלתם של יחידים. ...פעמים רבות שמגע ידו או טביעת עינו של הרופא עשויים ללמדו הרבה מעבר לכל האינפורמציה שניתן לאסוף ממכשירי האנליזה והניטור שעומדים לרשותו. עם זאת, קיימים יתרונות לא מבוטלים למיחשוב והמכשור האלקטרוני ובשעה שניתן להעזר בהם, יש לעשות זאת. כמובן, המכשירים אינם צריכים להחליף את שיקול הדעת ואומנות יד הרופא. אולם במקום שהדבר אפשרי, וכאשר אין שיקולים רפואיים המצדיקים לנקוט דרך אחרת, נכון לעשות שימוש במיכשור הייעודי לכך. .... השמוש במיכשור ייעודי מבטיח נירמול של הבדיקות וניטרול של חלק מפערי המומחיות. שנית, השמוש במיכשור, מבטיח נקודת ייחוס אובייקטיבית לבדיקתו של הרופא, ובמקרה בו נוצר פער משמעותי בין הערכת הרופא לתוצאות הבדיקה, הדבר עשוי להוביל לבחינה נוספת של הממצא ולהערכה מדויקת ואמינה יותר." אני מדגישה פגמים אלו, בכדי להצביע על כך שחלק מההליך היה נחסך לו כבר בועדה הראשונה היו בחונים ומנמקים כראוי את ההחלטות בעיניינו של העותר, כפי שנעשה בוועדה האחרונה.

...

מכל האמור לעיל עולה כי תקופה זו, רובה ככולה, הייתה מיותרת, והתמשכות ההליכים נבעה אך מהתנהלות אגף השיקום ועל אחריותו.

נראה כי גם אם ניתן היה לקבל את הטענה כי כל הליך כשלעצמו עומד בממוצעים של אגף השיקום (ולא כך הם פני הדברים), הרי משעה שהרבה מההליכים היו מיותרים, שוב אין למדוד זאת רק באופן זה. אני סבורה כי דברי כב' השופט סולברג שהובאו לעיל בעניין פלוני 2015, יפים גם למקרה זה, ובחרתי לסיים את פסק הדין בהשאלה מדברי כב' השופט סולברג לעניין שלפניי: סיפור המעשה כולו, תמונת התמודדותו של העותר שהוכר כנכה, עם המערכת האמונה על שיקומו, נמצאה ארוכה מדי, מסורבלת, מייגעת שלא לצורך, סחבת במידה כזו אשר מוצדק כי תקים חריג להוראת הנוהל.

סוף דבר ההטבות המגיעות לעותר בגין נכותו האורטופדית שהוכרו במכתב קצין התגמולים מיום 18.12.11 ינתנו לעותר החל מיום 1.1.08.

עוד צוין בתגובה, כי בנו של העותר, המתגורר בקומה העליונה לבית העותר, נחקר גם הוא במישטרה בחשד להחזקת אמל"ח. המשיבים הוסיפו וטענו, כי החלטתם מבוססת הן על החקירה הפלילית שהתנהלה נגד העותר בחשד להחזקת אמל"ח והן על המידע המודיעיני החסוי.

דיון והכרעה: על פי מהות הסוגיה העומדת לבחינה והמתווה הדיוני עליו סוכם כאמור, בדיקת סבירות החלטת הרשות תיתמקד בבחינת סבירותה ומשקלה הסגולי של המלצת משטרת ישראל, וכפועל יוצא מכך סבירות החלטות פקיד רשוי כלי ירייה (להלן: "פקיד הרשוי") וועדת הערר לביטול רישיונות הנשק של העותר.

על יסוד האמור, נדרשים אנו לבחינה האם בחומר עליו התבססה המישטרה בהמלצתה לביטול רישיונות הנשק של העותר, המלצה שאומצה על ידי פקיד הרשוי וועדת הערר, יש משום בסיס לקיומו של חשש ממשי לכך שהחזקת נשק על ידי העותר תסכן את שלום הציבור ובטחונו (ראו: עת"מ (י-ם) 475/06 סטי נ' משרד הפנים (20.11.06) והאזכורים המפורטים שם בעמ' 3).

אף מחדלו של העותר לפקח ולשלוט על הנעשה בביתו, בחצרו וברכושו, כמו גם על המקורבים לו או על באי ביתו, מלמד כשלעצמו, על הסיכון לשלום הציבור ולבטחונו במתן רישיון נשק לעותר.

...

בעתירה שבכותרת מבקש העותר לבטל את החלטת המשיבה 1 מיום 10.11.15 לפיה נדחה הערר שהגיש העותר על החלטות המשיב 2, במסגרתן בוטלו רישיונות החזקת הנשק של העותר, וזאת לאחר קבלת המלצת המשיבה 3.

בסיכומו של יום טוענים המשיבים, כי מקום בו מתקבלת החלטה מקצועית של גורם האמון על תחום ספציפי, ובענייננו הערכת הסיכון לשלום הציבור ולביטחונו, התערבותו של בית המשפט צריך שתיעשה רק מקום בו נפל פגם חמור וקיצוני בהתנהלות ובהחלטת הרשות, ההופכים את החלטתה לבלתי סבירה, שלא כבעניין עתירה זו. בדיון שהתקיים בפניי ביום 19.4.16 ולאחר ששמעתי את עיקר טיעוני הצדדים, הוסכם על מתווה דיוני לפיו הכרעה בעתירה תינתן על בסיס מכלול החומר שהוגש, לרבות החומר החסוי אשר יובא לעיוני בלבד ויוותר חסוי בפני העותר, כאשר על בסיס מכלול אלו תיבחן סבירות החלטת הרשות לעניין ביטול הרישיונות להחזקת הנשק.

נחה דעתי כי החלטת ועדת הערר נתקבלה לאחר שקילה סדורה של מכלול הנתונים אשר הועמדו בפניה.

מכלל המקובץ לעיל, אני מורה על דחיית העתירה.

הרקע לעתירה עניינה של העתירה שלפניי בהחלטת מנהלת שרות השקום המחוזי במשרד הבטחון מיום 29.6.2017, במסגרתה נדחתה בקשת העותרת לתחולה רטרואקטיבית של הטבה מסוג תג"מ 2 (פרישה מוקדמת) (להלן – ההחלטה).

העותרת הגישה ערר לועדה הרפואית העליונה על קביעת הועדה הרפואית המחוזית.

כל אותה העת, לא הוצגה לפניה האפשרות להגשת בקשה לתג"מ 2, זאת על אף זכאותה לקבלת תגמול זה נוכח דרגת נכותה, נסיבות פרישתה ממשטרת ישראל ועמידתה במכלול הנסיבות המזכות בהטבה זו. העותרת הוסיפה כי על פי ההלכה שנקבעה בעע"ם 7335/10 קצין התגמולים נ' לופו (פורסם בנבו, 29.12.2013) (להלן – עניין לופו), בוטלה הנחיית אגף השקום במשרד הבטחון לפיה לא ניתן להעניק הטבה רטרואקטיבית ונקבע כי המועד למתן ההטבה הוא מועד ההכרה בזכותו של הנכה, ובעניינינו, מועד פרישתה מהמשטרה.

גישה זו עלתה בבירור מחוות דעתו של הנשיא א' גרוניס, אשר הצטרף לפסק דינו של השופט רובינשטיין בעיניין לופו: "לאחר שעיינתי בפסק-דינו של חברי, השופט א' רובינשטיין, שוכנעתי שהגיעה העת להשוות את מועד התחולה של הטבות המוענקות לנכי צה"ל שעה שמדובר בהטבות המוענקות מכוח הוראות פנימיות של משרד הבטחון להטבות המוענקות על פי חוקי הנכים". סעיף 18(א) לחוק הנכים שכותרתו "מאימתי משלמים תגמולים" קובע כדלקמן: "תגמולים המגיעים לנכה ישולמו מיום שיחרורו של הנכה משרותו הצבאי, שבזמנו ארע המקרה שגרם לנכותו – אם הגיש תביעה לתשלומים אלה תוך שנה אחת מיום שיחרורו; בכל מקרה אחר – מיום הגשת התביעה, זולת אם קבעה לכך הועדה הרפואית תאריך מאוחר יותר". הכלל שנקבע בסעיף 18 לחוק נכים מבטיח לנכה תשלום תגמולים מיום הגשת תביעתו.

לגבי שיחה זו צוין כדלקמן: "שיחה עם [העותרת – א.ש.] ... ממתינה לועדה רפואית על מצבה הנפשי ... פרשה מהמשטרה, יש לה תואר ראשון ממכללת דרבי והיא רוצה לעשות תואר ראשון נוסף. הסברתי לה את זכאותה לסיוע במשרד. לא רוצה סיוע בתעסוקה רק לימודים ורק תואר ראשון אקדמי. תיבדוק זכאות גם באירגון הנכים". עיון בגיליון הטיפול מעלה כי כבר מיום פרישתה מהמשטרה, הביעה העותרת היתעניינות בשיקום, באמצעות יציאה ללימודי תואר אקדמאי.

...

לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים, והן נדחות.

סוף דבר – העתירה מתקבלת בחלקה, כמפורט בסעיף 33 דלעיל.

בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי אני מחייב את המשיבים בהוצאות העתירה בגובה אגרת בית המשפט וכן מחייבם בשכ"ט ב"כ העותרת על הצד הנמוך, בסך 5,000 ₪ לתשלום בתוך 45 ימים מהיום.

הרקע לעתירה עניינה של העתירה שלפניי בהחלטת "ועדת ערר לימודים עליונה" של אגף שקום נכים במשרד הבטחון, לפיה הופחתו סכומים שקבל העותר מאת המוסד לביטוח לאומי מ"דמי קיום" ששולמו לו על ידי משרד הבטחון, במסגרת לימודיו.

הינה כי כן, התהליך הפרשני מוליך לתוצאה מרכזית אחת, לפיה דמי השקום ששולמו לעותר מכוח זכויותיו אצל המל"ל ייחשבו כ"מילגה" לצורך מניעת כפל הטבה כנכה צה"ל. הואיל והחלטת ועדת ערר לימודים עליונה של אגף שקום נכים במשרד הבטחון היא החלטה מנומקת שניתנה לאחר שמוצתה זכות השימוע והטיעון של העותר ומאחר שהחלטה זו מבוססת על פרשנות נכונה וסבירה של הוראות הדין הרלבנטיות, אין עילה להתערבותו של בית המשפט בתוכנה ולא כל שכן להורות על ביטולה.

...

לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

סוף דבר - העתירה נדחית.

אני מחייב את העותר בשכ"ט ב"כ המשיבה, על הצד הנמוך, בסך 3,500 ₪, לתשלום לא יאוחר מיום 10.8.2016.

בקשתה של העותרת נדונה בועדה העליונה של משרד השיכון (להלן: הוועדה), ונדחתה.

בתגובה המקדמית שהגיש משרד השיכון נטען כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל אי מיצוי הליכים מאחר ולא הוגש ערר לועדה הציבורית ולא הוגשה בקשה פורמאלית לרכוש את הדירות.

(1) לא מלאו להם 18 שנים; (2) לא מלאו להם 20 שנים, ובילבד שעיקר זמנם מוקדש לסיום לימודים במוסד חינוכי על-יסודי או שהם שוחרים במסגרת קדם-צבאית של צבא הגנה לישראל; (3) לא מלאו להם 24 שנים והם אחד מאלה: (א) בשירות סדיר כמשמעותו בחוק שירות ביטחון, למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע, ואולם לא יובא בחשבון, לענין פסקה זו, שירות סדיר העולה על 36 חודשים" .

מאחר והמחוקק לא הסדיר בחוק את מצבה המיוחד של העותרת, יש לפרשו בצורה תכליתית מיוחדת לאור מטרות החוק, ולאפשר לה ולילדיה לרכוש את שתי הדירות תוך ביטול ההחלטה הלא חוקית של משרד השיכון.

מסעיף 2.1.1 בנוהל של משרד השיכון, ניתן ללמוד כי צפיפות בלתי אפשרית במדדי משרד השיכון מהוה מרחב מחיה של פחות מ-11 מ"ר לנפש, תנאים הרחוקים מלהתקיים בדירה ששיטחה 62 מ"ר אותה תוכל לרכוש העותרת.

...

" סוף דבר איני רואה מקום להתערב בהחלטת משרד השיכון מיום 08.11.2021.

לפיכך, אין מנוס אלא לדחות את העתירה.

סיכום העתירה נדחית.