ובהמשך (פסקות 14-15 לפסק הדין):
"כן נדמה היה כי אין עוד צורך לשוב ולשנות אחר חובתו של המשיב לפרסם את נהליו, ולא לקבוע 'נהלים למגירה' המשפיעים באופן ישיר על חייהם ורווחתם של אזרחי המדינה ומי שמצוי בה במעמד זמני, מבלי שאלו מודעים להם ויכולים לכלכל את צעדיהם... אף על פי כן מצא המשיב לקבוע הנחיה המשנה מהוראות נוהל חיים משותפים (באופן בו לא תידחה בקשת מי שאינו יכול להמציא מסמכים, והמשיב גם לא ימחל על אי ההמצאה, אלא יחול מנגנון כפי שנקבע בהנחיה), כאשר קשה לחלוק על כך שלהנחיה נגיעה ישירה לזכויות הפונים אל המשיב מכוח הנוהל (אזרחי ישראל ואזרחים זרים), תוך שמצא להעלים את ההנחיה מן הפונים".
בית הדין הוסיף וקבע כי אף לגופו של עניין לא מצא שהחלטת הרשות ליתן למערער רישיון ישיבה מכוח סעיף 2(א)(5) לחוק הנה סבירה (פסקות 16-17 לפסק הדין):
"גם לגופו של עניין, לא מצאתי כי החלטת המשיב ליתן לעורר רישיון ישיבה מסוג סעיף 2(א)(5) הנה סבירה, כאשר מדובר כאמור במי שכבר אחז ברישיון זה, ושהיה זכאי להמשיך ולאחוז בו בהתאם למדיניות הכללית העדכנית של המשיב בנוגע לאזרחי מדינת העורר, גם אלולא הטריח המשיב את העוררים להגיש בקשה למתן מעמד לעורר מכוח יחסיו עם העוררת. ודוק- בהתאם לנוהל חיים משותפים, נידרש אזרח זר המבקש לקנות מעמד בישראל להמציא מסמכים שונים, לרבות- דרכון, תעודות בדבר מצב אישי, ותעודת יושר. אין חולק לגבי זכותו של המשיב (ולמעשה- חובתו) לעמוד על המצאת מסמכים מזהים, ולהתנות מתן מעמד בישראל בהמצאת מיסמכי זהוי ומסמכים המתעדים את עברו הפלילי והמשפחתי של אדם".
בית הדין עומד על כך כי ספק האם הנוהל הנוכחי הנו סביר (בפסקות 18-19 לפסק הדין):
"האיזון בין הצורך לעמוד על המצאת תעוד הולם, לבין הבנת המשיב כי לא תמיד יכול כל מבקש מעמד להמציא את מלוא המסמכים הנדרשים, הוביל לכך שהמשיב, בעומדו על חשיבות הזכויות המתנגשות המוטלות על הכף, מצא לחרוג מעת לעת מנהליו תוך הפעלת שיקול דעת נקודתי, ולמחול על המצאת מסמכים מסוימים, מקום בו הוכח לפניו כי נעשו נסיונות כנים להמצאת המסמכים... אכן, רצונו של המשיב לעגן את המדיניות בהקשר זה במסגרת נוהל, הנו מבורך, וזאת לאור היתגברות המקרים הנדונים, והצורך בייעול התהליך והפיכתו לאחיד ושוויוני בכל הלשכות ובפני כל הפקידים. עם זאת, ברי כי נוהל מעין זה צריך כאמור להיות מפורסם (בין במסגרת תיקון לנוהל חיים משותפים, ובין בכל דרך ראויה אחרת), וספק גם אם הנוהל במתכונתו הנוכחית אשר לא פורסמה, במסגרתו נותרים מבקשי מעמד עם אותו מעמד לו היו זכאים גם ללא הוראות הנוהל, מעמד אשר בהתאם לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952, נועד "למי שנימצא בישראל בלי רישיון ישיבה וניתן עליו צו הרחקה – עד ליציאתו מישראל או הרחקתו ממנה" (תכלית הרחוקה עד מאוד מן השמוש שמבקש המשיב לעשות בו), יעמוד במבחן הסבירות .
הקביעה המתנה את שידרוג מעמד המערער לא/5 וסיום ההליך המדורג בהמצאת מסמכים
על רקע האמור בדבר ההכרה בזכות לחיי מישפחה כזכות יסוד לאזרחי המדינה (זכות אשר בהתאם לפסיקה דלעיל עומדת כזכות חוקתית בודאי למערערת, שהנה אזרחית ישראל), יש לבחון את קביעת בית הדין אשר קבע כי על הרשות לאפשר למערערים לפתוח בהליך המדורג, תוך שהעותר יקבל אשרת ב/1, ללא המצאת כלל המסמכים הנדרשים בנוהל ידועים בציבור.
בית המשפט (כב' השופט מ' לוי) קיבל את העתירה בחלקה וקבע כי החלטות המשיבים שבהן נדחתה על הסף בקשת העותרים למתן מעמד בישראל לעותר דינן להתבטל; עוד נקבע כי משרד הפנים יבחן את בקשת העותרים לגופה, על פי הנוהל, אך יימנע מלבקש מהעותר להמציא מסמכים שאינו יכול להמציאם בשל מוצאו מסודאן, כגון דרכון בתוקף או תעודת יושר מסודאן; עוד נקבע כי כפי שנקבע בנוהל, במהלך בדיקת הבקשה יינתן לעותר רישיון ב/1, וזאת, בכפוף להעדר מניעה ביטחונית או פלילית.
עוד נקבע:
"יש לקבל גם את טענות העותרים כי הנהלים של המשיב בעיניין זה אמנם הנם נהלים חשובים לשם שמירה על שילטון החוק והסדר וכן לשם שמירה על שויון בין הפונים למשיב, אך מדובר בנהלים ולא בדרישות שנקבעו בחוק. על כן, לא מן הנמנע שהמשיב יחרוג מנהליו במקרה ספציפי שבו לא ניתן להגיש את המסמכים על פי הנהלים, או לכל הפחות יבדוק את הבקשה לגופה על בסיס המסמכים שהוגשו, במיוחד במקרה דנן, שבו ביהמ"ש לעניינים מינהליים כבר הורה כי הבקשה תוגש בשנית בלווי המסמכים הקיימים והמסמכים שהצליח העותר להשיג".
בית המשפט הוסיף וקבע כי לעותר יוענק רישיון מסוג א/5 וביקר את היתנהלות המשיב אשר אינו מטפל מזה זמן רב בבקשת העותר להכיר בו כפליט:
"אשר על כן, לאור המפורט לעיל, אני מורה למשיב לבחון את בקשתם של העותרים לגופה, על בסיס המסמכים הקיימים ותוך הבאה בחשבון של מכלול הנתונים, לרבות עובדת הנישואין לאזרחית ישראל בבית דין ישראלי ועובדת ההורות לשתי קטינות שהן ילידות ואזרחיות המדינה. יובהר כי אינני קובע עמדה לגופו של עניין וכי בקשתם של העותרים תבחן לגופה על ידי המשיב, לאור המסמכים שהוגשו וכן לאור השיקולים הרלוואנטיים בעיניינם של העותרים, בין היתר, לאור העובדה שהעותר הנו מבקש מקלט ואין באפשרותו להשיג את כל המסמכים המזהים הדרושים וכן לאור העובדה שהעותרים נישאו כדין על ידי בית הדין השרעי וככל הנראה לא קיימת מחלוקת בעיניין כנות הנישואין (שלא נדונה לגופה על ידי המשיב), שכן לעותרים שתי בנות משותפות. כמו כן, לאור היתנהלותו הלקויה של המשיב בעיניינם של העותרים והזמן הרב שחלף בניסיון להסדיר את מעמדו של העותר, וכן לאור העובדה שממילא קיימת הוראה של ביהמ"ש לעניינים מינהליים המורה למשיב להאריך את מעמדו של העותר 1 מסוג א/5 וזאת עד למתן החלטה בבקשתו לקבלת הכרה כפליט, הנני מורה למשיב להעניק לעותר 1 מעמד מסוג א/5, אשר יבחן מעת לעת על ידי המשיב על פי נהליו ובהתאם לדיון בבקשת העותרים לקבלת מעמד לעותר מכוח נישואיו לעותרת. אינני מקבל את בקשת העותרים לקזז ממניין התקופות הנספרות במסגרת ההליך המדורג את התקופה שמאז נישואיהם ופנייתם הראשונית למשיב ועד היום. בסיכומו של דבר, עניינם של העותרים יוחזר אל המשיב, אשר יבחן לגופה את בקשת העותרים להחלת ההליך המדורג בעיניינם, על בסיס המסמכים הקיימים בתיק ולאור השיקולים הרלוואנטיים בעיניינם של העותרים, כמפורט לעיל. מעמדו של העותר מסוג א/5 יוארך עד למתן החלטות בבקשות השונות בעיניין מעמדו. בשולי האמור ראוי להתיחס למשך הזמן בו תלויה ועומדת בקשתו של העותר להכיר בו כמבקש מקלט/פליט. מנסיונו המצטבר של בית משפט זה בדיונים בעתירות רבות נראה כי ההליכים להכרה במבקש מקלט כפליט נמשכים זמן רב. למעשה, וככל שלא נדחית בקשה להכרה באדם כמבקש מקלט על הסף, נמשכים ההליכים זמן בלתי סביר כאשר אין כל תאריך יעד ברור לסיום הבדיקה. התארכות הליכים בלתי סבירה זו מהוה ענוי דין. מעבר לאמור, בהיעדר החלטה, מוצא עצמו מבקש המקלט ומוצאים עצמם גורמי המשיב פועלים על בסיס חוסר ודאות, דבר המקשה על הליכי קבלת החלטות ראויות. נראה כי הגיעה העת לבחון את תיפקודו של מנגנון בחינת בקשות להכרה במבקש מקלט כפליט ולנסות להסדיר את ההליכים כך שבחינת בקשות תארך פרק זמן סביר, באופן שבו יהיה צפי ברור למועד סיום ההליך ובלא שמבקש המקלט ימצא עצמו תלוי בין שמים וארץ ללא כל אפיק ברור של מיצוי ההליך וקביעת מעמדו, באופן שיאפשר את בחינת בקשותיו האחרות לגופו של עניין".
אף הרשות עצמה, בעומדה על הקשיים בהשגת תעוד הולם בחלק מהמקרים, מצאה לחרוג מעת לעת מנהליה, תוך הפעלת שיקול דעת נקודתי, ולמחול על המצאת מסמכים מסוימים, מקום בו הוכח לפניו כי נעשו ניסיונות כנים להמצאת המסמכים.
בית המשפט קבע כי מצב הדברים הקיים לפיו העותרים ממתינים שנים לדיון מדי שנה בפני הועדה הבינמשרדית לעניינים הומנטריים, כאשר העותרת נימצאת בישראל ללא מעמד וללא זכויות סוציאליות עד שיסתיימו הליכי הגירושין-אין לו כל הצדקה, והוא פוגע באופן לא מידתי בבני הזוג הקשורים בקשר בלעדי של "ידועים בציבור". היות ואין חולק כי העותרים מנהלים מערכת יחסי מישפחה כנה ובלעדית וכי הפרידה של העותר מאישתו בנפרד - אמיתית, נפסק כי דין העתירה להיתקבל.
...
לאור כל האמור לעיל, אני מבטלת את קביעתו זו של בית הדין לעררים.
בית המשפט קבע כי מצב הדברים הקיים לפיו העותרים ממתינים שנים לדיון מדי שנה בפני הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים, כאשר העותרת נמצאת בישראל ללא מעמד וללא זכויות סוציאליות עד שיסתיימו הליכי הגירושין-אין לו כל הצדקה, והוא פוגע באופן לא מידתי בבני הזוג הקשורים בקשר בלעדי של "ידועים בציבור". היות ואין חולק כי העותרים מנהלים מערכת יחסי משפחה כנה ובלעדית וכי הפרידה של העותר מאשתו בנפרד - אמיתית, נפסק כי דין העתירה להתקבל.
סוף דבר
הערעור מתקבל.
