עתירה לביטול החלטת ועדת הערר לנשק ולמתן רישיון נשק

דיון והכרעה: על פי מהות הסוגיה העומדת לבחינה והמתווה הדיוני עליו סוכם כאמור, בדיקת סבירות החלטת הרשות תיתמקד בבחינת סבירותה ומשקלה הסגולי של המלצת משטרת ישראל, וכפועל יוצא מכך סבירות החלטות פקיד רשוי כלי ירייה (להלן: "פקיד הרשוי") וועדת הערר לביטול רישיונות הנשק של העותר.

בהקשר זה יובהר, כי אין בנידון דרישה כי ביטול רישיון החזקת נשק ייעשה רק מקום בו הורשע העותר; המחוקק הקנה שיקול דעת רחב לפקיד הרשוי ו/או לועדת הערר בשקילת פרמטרים רבים ושונים באשר למסוכנות שבגינה ניתן לשלול או לבטל מתן רישיון.

...

בעתירה שבכותרת מבקש העותר לבטל את החלטת המשיבה 1 מיום 10.11.15 לפיה נדחה הערר שהגיש העותר על החלטות המשיב 2, במסגרתן בוטלו רישיונות החזקת הנשק של העותר, וזאת לאחר קבלת המלצת המשיבה 3.

בסיכומו של יום טוענים המשיבים, כי מקום בו מתקבלת החלטה מקצועית של גורם האמון על תחום ספציפי, ובענייננו הערכת הסיכון לשלום הציבור ולביטחונו, התערבותו של בית המשפט צריך שתיעשה רק מקום בו נפל פגם חמור וקיצוני בהתנהלות ובהחלטת הרשות, ההופכים את החלטתה לבלתי סבירה, שלא כבעניין עתירה זו. בדיון שהתקיים בפניי ביום 19.4.16 ולאחר ששמעתי את עיקר טיעוני הצדדים, הוסכם על מתווה דיוני לפיו הכרעה בעתירה תינתן על בסיס מכלול החומר שהוגש, לרבות החומר החסוי אשר יובא לעיוני בלבד ויוותר חסוי בפני העותר, כאשר על בסיס מכלול אלו תיבחן סבירות החלטת הרשות לעניין ביטול הרישיונות להחזקת הנשק.

נחה דעתי כי החלטת ועדת הערר נתקבלה לאחר שקילה סדורה של מכלול הנתונים אשר הועמדו בפניה.

מכלל המקובץ לעיל, אני מורה על דחיית העתירה.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 56193-06-16 סלמה נ' משרד הפנים/האגף לרשוי כלי נשק ואח' בפני כבוד השופטת בטינה טאובר העותר אחיקם שלמה סלמה, ת.ז. 032003774 המשיבים 1. משרד הפנים/האגף לרשוי כלי נשק 2. ועדת ערר לפי חוק כלי ירייה 3. משטרת ישראל-תחנת זכרון יעקב פסק דין

לאחר קבלת השלמת הטיעון מטעם העותר, ניתנה על ידי הממונה ביום 28/07/16 החלטה חדשה אשר דחתה שוב את הערר שהגיש העותר כנגד החלטת פקיד הרשוי לבטל את רישיונו לנשיאת כלי נשק.

...

העובדה שתיק החקירה כנגד העותר נסגר מחוסר אשמה, אינה שוללת הסתמכות על ממצאי החקירה והתרשמות הגוף החוקר מהתנהלות העותר בעת האירוע, מה גם שככלל, אין מניעה להביא בחשבון במסגרת בחינת השיקולים לביטול או מתן רישיון לנשיאת כלי ירייה, גם ראיות שלא הובילו להגשת כתב אישום, כמו מידע מודיעיני וכיוצ"ב. ראה: עת"מ (חיפה) 20061-08-09 זרביאלוב נ' משטרת ישראל (16/12/09), בו צוינו הדברים הבאים: "...בידי המשטרה הכלים לבחון את הסיכון לשלום הציבור בהענקת רישיון עסק זה או אחר, ועליה לקחת בחשבון את כל הנתונים הרלוונטיים, לרבות העבר הפלילי והמידע האחר שבידיה. מידע זה יכול לכלול גם מידע שהתקבל במסגרת תיקי חקירה, אף אם אלה לא הסתיימו בהגשת כתב אישום". בהינתן האמור, משעולה, כי החלטת המשיבים התבססה על שיקולים ענייניים ואינה חורגת ממתחם הסבירות, ולאור ההלכה בדבר מידת התערבותו של בית המשפט לעניינים מנהליים בשיקול דעתו של הגוף המנהלי המקצועי שאמון על שקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים בטרם קבלת החלטותיו המנהליות, מסקנתי היא, כי לא נפלו בהחלטת המשיבים כל פגם שמצדיק התערבות.

על כן, סבורני, כי אין מקום להתערב בהחלטת הממונה ובכלל זה אין מקום להורות למי מהמשיבים לחדש למערער את רישיון כלי הנשק שהיה ברשותו או לבטל את המלצת המשטרה בשלב זה. חזקה, כי כאשר יגיש העותר בקשה חדשה לנשיאת כלי ירייה, לאחר יום 01/07/17, יישקל עניינו של העותר על ידי המשיבים מחדש ובהתאם לנתונים העדכניים בעניינו.

סוף דבר סיכומו של דבר ומן הטעמים שפורטו, סבורני, כי החלטת המשיבים הינה סבירה, ואין מקום להתערב בה. לפיכך, אני מורה על דחיית העתירה.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 23859-09-16 פלוני נ' מדינת ישראל ואח' 2 בינואר 2017 בפני כבוד השופטת ריבי למלשטריך-לטר עותר פלוני משיבים 1.מדינת ישראל 2.וועדת ערר לפי חוק כלי ירייה התשכ"ט-1949 3.משטרת ישראל – תחנת נהריה פסק דין

העותר הגיש עתירה לביטול החלטת הממונה לפי חוק כלי ירייה, התש"ט-1949 מיום 19.7.16 שבה דחה את הערר שהגיש העותר על ההחלטה שלא ליתן לעותר רשיון לנשיאת נשק.

...

לאחר שעיינתי בטענות ב"כ העורר מחד, בהמלצה המשטרה מאידך, החלטתי להכריע את הכף לטובת האינטרס של שלום הציבור ולא לתת רישיון לנשיאת כלי ירייה בידי העורר.

דיון והכרעה 3.1 בקשתי תגובה מקדמית של המשיבה לעתירה זו. לאחר עיון בתגובה המקדמית שהוגשה על ידי המשיבה, ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 7(א)(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, אני מוצאת כי יש לדחות את העתירה כבר בשלב זה, שכן אין היא מגלה עילה להתערבות בית משפט.

3.6 לאחר שעיינתי בתיק החקירה שהוגש לעיוני, ובפרוטוקול הדיון בתיק הפלילי שהתקיים, אני מוצאת שקיים בסיס ראייתי להחלטה כפי שנתקבלה והינה מצויה בתחום הסבירות.

לסיכום 4.1 העתירה נדחית.

בעתירה דנא מבקש העותר לבטל את החלטת ראש ענף רשוי כלי ירייה "ולהורות על מתן רשיון נשק אירגוני ואישור להחזיק בכלי ירייה" (סעיף 48 לעתירה).

על החלטה זו של פקידת הרשוי לכלי ירייה במשרד לביטחון פנים הגיש העותר ערר לממונה על כלי ירייה (להלן: "הממונה") וביום 28.3.18 דחה הממונה את הערר (נספח ט'2 לעתירה) במסגרת החלטתו הביא הממונה את המלצת הקצין הממונה במישטרה ששקל את נסיבותיו של העותר, "ולאחר שקילת מלוא השיקולים הנדרשים, המלצתו היא להמשיך להיתנגד למתן רשיון נשק לעורר" בשל מידע על מעורבות העותר בעבירות כמפורט בהחלטה ועוד צויין כי בחומר שנבדק קיימות ראיות מנהליות לכך שבעת שהיה מאבטח בנתב"ג ניסה העותר להכניס נשים ארצה ללא בידוק.

דיון אכן כטענת המשיבים וכך גם קבעה הפסיקה לאורך השנים - אין לאף אזרח זכות קנוייה לשאת כלי נשק! נשיאת כלי ירייה מותנית בקבלת רשיון על פי חוק כלי ירייה, התש"ט- 1949 (ראו למשל - בג"ץ 423/84 עזאם נ' משרד הפנים (1985); עע"מ 3792/14 עובד רופל נ' המשרד לביטחון פנים (2015); עת"מ 2391/08 ארואטי נ' משרד הפנים, ועדת הערר לפי חוק כלי ירייה (2009) ועת"מ 389/13 קרינסקי נ' המשרד לבטחון פנים (2014).

...

כבר אומר כי בידי העותר טענות כלליות אשר לחומר ולמה שהוא כולל – אלא שאת החומר הוא כלל לא ראה שכן לא פנה למשטרה לבקש לעיין בחומר שעל בסיסו המליץ קצין המשטרה שלא להעתר לבקשת העותר ליתן בידיו רשיון נשק.

לאור האמור מצאתי כי החלטת הממונה שלא להעתר לבקשת העותר ולא לתת בידיו רשיון לכלי ירייה היא החלטה סבירה המבוססת על החומר שהוצג לפניו ולא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה להעדיף את בטחון הציבור בנסיבות, החלטה שאינה מצדיקה התערבות בית משפט.

אני דוחה את העתירה; אני מחייבת את העותר לשאת בהוצאות המשיב בסך 7,500 ₪.

לפני עתירה המכוונת נגד החלטת המשיבה 3 (להלן: "פקידת הרשוי") מיום 7.9.2020 לבטל את רישיון הנשק של העותר, וכנגד החלטת משיבה 1 (להלן "הממונה") מיום 14.1.21 אשר דחתה את הערר שהגיש העותר על החלטת פקידת הרשוי.

בענין רופל חזר בית המשפט על ההלכה לפיה אין בישראל זכות קנויה לשאת כלי נשק ושיקול דעתן של הרשויות רחב ואף הוסיף כי "אין דופי בגישה זהירה ביותר ומחמירה מטעם הרשויות בענין מתן רשיון לכלי יריה". בעניינינו גירסת, העותר במישטרה (כפי שבאה לידי ביטוי בהמלצת קצין הרשוי), בערר ובעתירה, ואף על פי הנאמר במהלך הדיון, מצביעה כי העותר ואישתו נמצאים בסכסוך גירושים "חי" ומתמשך ואינם מצליחים להגיע להסכמות ולפתרון בנושאים הרכושיים ביניהם, על אף שכבר חתמו על הסכם גירושין.

בענין קלנטריה אליו הפנה העותר דן ביהמ"ש בשלילת רישיונו של מי שהחזיק ברישיון תקופה ארוכה, בעקבות ארוע בביתו עם אישתו, שסיווג על ידי המישטרה כתיק אלמ"ב. בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, דחה את עתירת העותר כנגד החלטת ועדת הערר והשאיר על כנה את החלטת פקיד הרשוי לכלי ירייה.

...

ראשית, בניגוד לעמדת העותר אני סבורה כי הגדרת הארועים כאלמ"ב היא הגדרה נכונה.

סוף דבר מדובר בהחלטה סבירה שאין מקום שבית המשפט יתערב בה. כאמור בהמלצת הקצין הממונה, אם יפתר הסכסוך יוכל העותר לפנות פעם נוספת לפקיד הרישוי ולבקש רישיון לנשק וחזקה על פקיד הרישוי שיבחן את הבקשה לגופה.

הבקשה נדחית ניתן היום, כ"ב סיוון תשפ"א, 02 יוני 2021, בהעדר הצדדים.