עתירה לביטול החלטת הממונה על מחוז תל-אביב בדבר דחיית בקשת פטור מארנונה

...

נושא העתירה: העתירה כנגד החלטות של הממונה על מחוז תל-אביב במשרד הפנים (להלן – "הממונה"), מיום 20.2.2018 ומיום 13.08.2018, לפיה נדחו בקשות העותרת לחידוש הפטור מתשלומי הארנונה, לשנים 2015–2017 ולשנים 2018–2020, בהתאם לסעיף 5(י) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן – "החוק").

טענות הצדדים: העותרת: העותרת טוענת כי החלטות המשיבות אינן מבוססות על העובדות הרלבנטיות, ויש לבטל את החלטת המשיבות ולהורות על מתן הפטור מארנונה לעותרת (סעיף ה לסיכומי העותרת).

לפיכך סבורה אני כי גם בקשה זו נדחתה כדין על ידי המשיבה 1 , בשל אי-עמידה בקריטריון מס' 3 של חוזר המנכ"ל. סוף דבר: העתירה נדחית.

...

בענייננו, סבורה אני כי החלטת המשיבה לדחות את הבקשה לפי קריטריון מס' 3 כדין ניתנה, ועל כל דין העתירה בעניין זה להידחות.

לפיכך סבורה אני כי גם בקשה זו נדחתה כדין על ידי המשיבה 1 , בשל אי-עמידה בקריטריון מס' 3 של חוזר המנכ"ל. סוף דבר: העתירה נדחית.

וכדברי כב' השופט רובינשטיין (כתוארו אז): "בדיון שקיימנו היתה תמימות דעים, לרבות מאת בא כוחם של גורמי המדינה, באשר לאהדה לעותרת ולפעלה. עם זאת, סעיף 5(י) לפקודת הפיטורין ונוהל משרד הפנים קובעים קריטריונים, שכפי שציין חברי, אושרו בפסיקתו של בית משפט זה (ראו במיוחד פרשת משען), ואין מנוס מעמידה קפדנית עליהם, שאם ייפרצו גדריהם אין לדבר סוף והדלת תיפתח לרווחה. יש להניח כי לפעולתה הברוכה של העותרת, מלבד היותה מוכרת כ"מוסד ציבורי" לעניין פקודת מס הכנסה, ניתן ביטוי גם על-ידי רשויות הציבור באפיקים אחרים, אך חוששני כי הנתיב שביקשה לצעוד בו אינו פתוח בנסיבותיה דהאידנא.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 1732-08 גבע אריה ודפנה נ' עריית הרצליה לפני: כבוד השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן בעיניין: 1.אריה ודפנה גבע 2.אסתר וניסים הררי 3.שולה וישראל סבר(נמחקו) 4.חיה ומנחם עמרם ע"י ב"כ עו"ד אריה גבע העותרים נ ג ד 1. עריית הרצליה 2. ראש הערייה הרצליה 3. הממונה על הארנונה בעריית הרצליה ע"י ב"כ עו"ד אסף הראל המשיבים פסק דין

לאור המחלוקת הוגשו השגות ומשאלו נדחו על ידי הממונה על הארנונה, הוגשו עררים לועדות הערר, שנידונו במאוחד.

השיקולים השלובים והכרוכים זה בזה בכל החלטה פיסקאלית, לרבות החלטה בדבר חיוב בארנונה, הנם שיקולים של צורך לממן תקציב, שקולי שויון וצדק בחלוקת נטל המס ושיקולים הנוגעים להשפעתו של המס, לרבות ההשפעה הכלכלית והסוציאלית שלו (ראו עע"מ 9530/05 רבוע כחול –ישראל בע"מ נ' עריית עפולה, פסקה כ"ו(2) (16.1.08, להלן: עניין רבוע כחול); עניין ארגנטינה באוניברסיטה, פסקה 21)).

אוסיף, כי ממילא, אין בטענה זו של העותרים כדי להביא לקבלת הסעד שהתבקש בגדרי העתירה והוא ביטול החיוב בארנונה בגין שטחי המריבה, כי אם, לכל היותר, כדי להביא לתיקון צו הארנונה על דרך של הגדלת תעריפי הארנונה באיזורי שומה א' ו-ב', והכל במסגרת מיגבלות הדין.

על פי הטענה, מאפיינים ייחודים אלה של דירות העותרים הופכים את נכסיהם לבעלי איכות דיור בינונית ואין כל היגיון בנסיבות אלה לחייב את העותרים בגין שטחי המריבה, שעה שבעלי דירות היוקרה נהנים מפטור מארנונה ביחס לשטחים דומים וביחס לשטחים נלווים, שהנם, כאמור, שטחים שמושיים, אשר מעלים את ערך הדירות.

לפני סיום אציין, כי בגדרי הליך זה העלו העותרים טענות נוספות, בהן גם הטענה, כי הדרך שבה קיבלו המשיבים את החלטתם לחייב את העותרים בארנונה בגין שטחי המריבה נעשתה באופן בלתי סביר בעליל, העומד בנגוד לעקרונות יסוד של המשפט המנהלי, וכי בדרך היתנהלות המשיבים מאז בנושא זה יש היבטים רבים של חוסר תום לב, שדי בהם, כשלעצמם, כדי להביא לביטול ההחלטה.

...

על פסק הדין הוגש ערעור שהתקבל על ידי בית המשפט העליון (כב' הנשיא א' גרוניס, כב' השופט י' דנציגר וכב' השופט ע' עמית), בזו הלשון (עע"מ 3524/11 עיריית הרצליה נ' אריה ודפנה גבע (14.5.12)): "אנו סבורים כי יש ממש בטענותיהם של המערערים. בין אם מתייחסים להתנהלותה של המערערת 1 כלפי המשיבים כשינוי מדיניות ובין אם כתיקון טעות, הרי ברור שאין מדובר בעניין הנוגד את חוקי ההקפאה (למשל עע"ם 7518/09 משואה למלונאות נופש בע"מ נ' עיריית ירושלים (טרם פורסם, 20.11.2011)). זאת, שכן לא חל שינוי בצווי הארנונה או בסיווג. מכאן שדין הערעור להתקבל. יחד עם זאת, מאחר שלמשיבים יש טענות נוספות, שבית משפט קמא לא נדרש להן מאחר שלא קיבל את עמדתם של המערערים, יש להחזיר את הדיון לבית המשפט על מנת שידון בטענות הנוספות שהועלו בעתירה." ביום 14.10.12, בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון, התקיים דיון בעתירה שבמהלכו התרתי לעותרים להגיש תצהיר משלים בשאלה שנותרה לדיון והיא האם העירייה רשאית לגבות ארנונה בגין שטחי המריבה לאור טענת העותרים כי הארנונה המוטלת על נכסיהם גבוהה באופן בלתי סביר ביחס לנכסים אחרים ברשות המקומית.

סוף דבר לא עלה בידי העותרים להראות, כי הארנונה המוטלת על נכסיהם גבוהה באופן בלתי סביר ביחס לנכסים אחרים בתחומי העיר.

אשר על כן, העתירה נדחית.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו רחד"פ 12529-02-22 עוז נ' ממונה על חידלות פרעון – מחוז תל אביב לפני כבוד השופט רונן אילן המבקשת: אורה עוז המשיבים: 1. ממונה על חידלות פרעון – מחוז תל אביב 2. עו"ד איתן צנעני (נאמן) פסק דין

לפיכך, בהחלטה מיום 5.8.22 נקבע שלמבקשת ינתן פטור מהפקדת הערבון, אך בבקשה מיום 28.8.22 עתר הנאמן לביטול החלטה זו לפטור מהפקדת ערבון.

אם המבקשת מתגוררת בדירה צנועה ובדמי שכירות בסך של 3,000 ₪, ואם תשלומים הכרחיים קבועים לדיור (חשמל, מים וארנונה) מגיעים לסך כולל של 1,000 ₪, אין כל דרך להבין את הבסיס לטענה שדי לה למבקשת ב- 3,700 ₪ לצורכי מחייה.

בהתאם לסעיף 163 בתקנות חידלות פרעון ושקום כלכלי, תשע"ט-2019, "בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך כל מועד או זמן לעשיית דבר שבתקנות אלה המתנהל לפניו, אלא אם כן נקבע בהן אחרת". נוכח ההשפעה הדרקונית שיש להחלטה בדבר החבות החדשית על קידום הליכי חידלות הפרעון, בשים לב לנסיבותיה האישיות של המבקשת, גילה והיזקקותה לטפול תרופתי, אינני מוצא הצדקה לדחיית בקשת רשות העירעור רק משום שאפשר והוגשה באיחור.

...

טוען לפיכך הממונה כי החלטתו סבירה ומידתית ויש לדחות את הבקשה.

לפיכך, אני מקבל את בקשת רשות הערעור וקובע כי התשלום החדשי של המבקשת מיום מתן הצו יעמוד על 300 ₪.

הרקע העובדתי, ההליכים, המחלוקות והטענות: עסקינן בעתירה מינהלית אשר תוקפת שלוש החלטות שונות של הממונה על מחוז תל אביב במשרד הפנים (להלן: המשיבה 1 או משרד הפנים) בהן נדחו בקשותיה של העותרת, ויצו – הסתדרות עולמית לנשים ציוניות (להלן: העותרת או ויצו), להכרה כ"מוסד מיתנדב לשירות הציבור" לצורך קבלת פטור חלקי מארנונה (2/3 הנחה) בהתאם לסעיף 5(י) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן: הפקודה או פקודת הפיטורין).

גם העותרת הגישה הודעת ערעור בגין אי קבלת טענותיה ביחס ליתר הנכסים בעתירה זו. ביום 14.7.2022 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון, עע"מ 7378/20 ויצו הסתדרות עולמית לנשים ציוניות נ' מדינת ישראל משרד הפנים (נבו 14.7.2022) (להלן: עע"מ 7378/20 או פס"ד העליון בעיניין ויצו) לפיו יבוטל פסק הדין בעתירה בנצרת, לאור השגגה שנפלה באופן בחינת הקריטריונים.

למעשה הטענה העיקרית ואף היחידה של העותרת שלא ייתכן שמצד אחד תקבל פטור מתשלום ארנונה למעונות יום עקב סעיף 5ג(ה)(4) לפקודת הפיטורין ומצד שני עקב הפעילות העסקית של מעונות היום יימנע ממנה הפטור כמוסד מיתנדב לשירות הציבור לפי סעיף 5(י) לפקודת הפיטורין, אך זה הדין, שכל זמן שלא שונה הוא מחייב ועל פיו יש לבחון באופן מהותי את מכלול פעילות העותרת בהתאם לקריטריונים שנקבעו לצורך כך, והעובדה שחלק מהפעילות פטורה בהתאם להוראת פטור אחר, לא שוללת את הצורך בבחינה זו. זאת ידעה גם העותרת, שכן הדברים נאמרו ונכתבו בעיניין ויצו בבית המשפט העליון בלא להדרש לטענה זו של העותרת שלמרות מרכזיותה והיותה טענה זהה לטענה בעתירת נצרת לא נידונה בבית המשפט העליון, שאם היה סבור שיש בה ממש היה דוחה את ערעור המדינה ולא מחזיר את התיק לבחינת הקריטריונים לבית המשפט המחוזי בנצרת שייבחנו אם המוסד עונה על הגדרה של מוסד מיתנדב לשירות הציבור במסגרת ההליך הדו־שלבי.

...

והנה, העותרת למעשה לא ניסתה אפילו בתיק שבפני לנסות להוכיח את עמידתה בקריטריונים 2 ו־3 ולא בכדי ,שכן הוכח שהיא לא עומדת בהם, ולכן דין עתירתה להידחות ונראה שלא בכדי הסכימה העותרת למחוק את העתירה בנצרת שעסקה אף היא במעונות יום ובאי עמידה בקריטריונים 2 ו־3 ולא בכדי לא גילתה העותרת במסגרת עתירתה, כפי שהייתה מחויבת לעשות, את פסק הדין העליון בעניין ויצו המשליך ישירות גם על עתירה זו. העותרת מבקשת למעשה להימנע מהבחינה המהותית הנדרשת לפי הכללים והקריטריונים המעוגנים בפקודת הפיטורין ולהסתמך על מקור חיצוני בדמות הוראת פטור אחרת למעונות היום זאת בזמן שהוראת הפטור הרלוונטית מתנה מפורשות את מתן הפטור בעמידה בכללים ובקריטריונים.

לכן, גם לגביית כספי ארנונה ישנה חשיבות והשלכה על אוכלוסיות קשות יום ומוחלשות שכספים אלו יכולים לתמוך בהם או בפעילויות מבורכות אחרות, כאשר המחוקק הוא זה שיחליט על סדרי העדיפויות ואיזו פעילות ראויה זכאית לפטור או הנחה מארנונה ואיזו לא ובמקרה זה הוא החליט באופן כזה שיישום הדין, שנעשה כהלכה על ידי עיריות תל־אביב, גבעתיים וחולון ועל ידי משרד הפנים, מביא לכך שהעותרת לא זכאית לפטור מארנונה ואין מקום להתערב בהחלטה זו. לכן, עם כל ההוקרה הרבה שיש לפעילותה החשובה והמבורכת של העותרת, אין מנוס מדחיית העתירה.

התוצאה: סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית.