עתירה לביטול החלטת הוועדה לשמירת קרקע חקלאית

השופטת ד' ברק-ארז: בפנינו עתירה המכוונת לביטול החלטתה של ועדת המשנה למסמכי תיכנון מפורט (להלן: ועדת המשנה) מיום 5.4.2017 שעניינה "שלבי ביצוע זמניים" בכביש 1 – מחלף הראל, מכוח תוכנית תשתית לאומית 16 (להלן: תת"ל 16).

העותרות מבקשות להסתמך על הפסיקה שקבעה כי לבית משפט לעניינים מנהליים לא נתונה סמכות לידון בהחלטות המתקבלות בגדריו של הליך תיכנוני המוביל לאישור תכנית מתאר ארצית (בהפניה לעע"ם 3096/06 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ועדת הערר לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים (9.8.2006) (להלן: עע"מ 3096/06)).

...

לאחר שבחנו את הדברים אנו סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי.

סוף דבר: העתירה נדחית.

עוד מבוקש לבטל את החלטת וועדת המשנה למיון תוכנית שליד הועדה לשמירה על קרקע חקלאית בשטחים פתוחים מיום 07.08.17(להלן: "הועדה למיון תוכניות" ו"הוולקחש"פ" בהתאמה) שקבעה, כי התכנית אינה טעונה את אישור הוולקחש"פ, ולהורות לוולקחש"פ לידון בתכנית לאחר זימון ושמיעת טענות המתנגדים.

אכן אין חולק כפי שצוין לעיל, כי הוועדה בהחלטתה מושא העתירה בה אישרה את דרך הגישה קבעה בסיפת ההחלטה, כי לאור העובדה שדרך הגישה חלה בקרקע חקלאית בשטחים פתוחים, הרי תנאי לאישור התוכנית הנו אישור הוולקחש"פ בהתאם לתוספת הראשונה לחוק התיכנון והבניה; וכי בהמשך להחלטה זו דנה הועדה למיון תכניות של הוולקחש"פ בתכנית.

...

דין הטענה להידחות.

סוף דבר העתירה שבפניי לוקה בשיהוי משמעותי, לאור העובדה שהוגשה בחלוף יותר משלושה חודשים מהחלטת הוועדה בה אושרה תכנית דרך הגישה מושא עתירה זו, ומאז מתן החלטת הוועדה המשיכו הליכי התכנון להתקדם.

לא נפל כל פגם באופן זימונו ולא נפגעה זכות הטיעון שלו אף לא באופן מהותי, בשים לב לכך שהוועדה דנה בהתנגדותו אשר הוצגה בפניה על ידי מזכיר הוועדה באופן מפורט, ואף קיבלה חלק מהטענות שהועלו בה. נוכח כל האמור, דין העתירה להידחות, הן מטעמי שיהוי והן לגופה.

המבקשת לא שבעה נחת עם קביעה זו, וביום 27.10.2020, מספר ימים לאחר שניתן פסק הדין של ועדת הערעורים בעיניין קביעת הקולות, פנתה היא בעתירה לבית הדין העליון שליד היתאחדות הספורט בישראל, במסגרתה ביקשה לתקוף הן את החלטת ועדת המנדטים וועדת הערעורים, והן החלטות נוספות שהתקבלו באיגוד לקראת הבחירות.

"כידוע, שלושה יסודות לעילת השהוי...: היסוד הסובייקטיבי - בגדריו תבחן היתנהגותו של העותר; האם שקט על שמריו באופן שמשמיע כי זנח את טענותיו, אם לאו. היסוד האובייקטיבי - בגדריו ישאל בית המשפט, מהם הנזקים שנגרמו לצד שכנגד או לצדדים שלישיים כתוצאה מהשתהות בלתי סבירה טרם הגשת העתירה. בשלב השלישי, אם מצא בית המשפט כי בהתאם לשני המבחנים דלעיל, ראוי להורות על דחייתה של העתירה על הסף, ישאל עצמו - בגדריו של היסוד השלישי - האם קיים אינטרס צבורי אשר מצדיק את בירור העתירה לגופה, חרף העובדה שהעותר הקונקרטי לא ראוי לכך. במקרים חריגים אלה, זכותו של הציבור תעמוד לו לעותר, על אף שאינו זכאי כשלעצמו, כי יבוררו טענותיו בבית המשפט" [ראו בג"ץ 1861/20 שמואל אוחנה נ' הר עמשא כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (פורסם בנבו, 23.12.20); ראו גם עע"ם 867/11 עריית תל אביב-יפו נ' אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע"מ (פורסם בנבו, 28.12.2014); עע"מ 7061/12 טריגוסין בע"מ נ' הועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (פורסם בנבו, 20.2.14)].

בהתייחס לנזקים העלולים להגרם עקב השהוי נקבע כי : "25. ....נזקים אלה נחלקים לשני סוגים. הסוג הראשון הם נזקים ישירים שנגרמו או ייגרמו לציבור או לצדדים שלישיים קונקריטיים שהסתמכו על ההחלטה הנתקפת ושינו את מצבם לרעה בעקבותיה, באופן שלא ניתן או שיקשה להשיב את המצב לקדמותו אם העתירה תיתקבל... במקרים מיוחדים אפשר אף שהנזק ייגרם לכלל הציבור, כגון, כאשר העותר מבקש לבטל תקנות או החלטות המעניקות שירותים או הטבות לציבור הרחב או למנוע בחירות במועדן' ...הסוג השני הם נזקים עקיפים הנגרמים כתוצאה מכך שחולף פרק זמן ממועד הווצרות העילה ועד שמוגשת עתירה, אשר כרוכים בקושי מובנה לכמתם ולהעריך את משקלם [עע"ם 867/11 עריית תל אביב-יפו נ' אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע"מ (פורסם בנבו, 28.12.2014)].

...

במקרה דנן, עיון בפסק דינו של בית הדין מוביל למסקנה, כי אין בנמצא כל הצדקה להתערבות בפסיקתו.

דין טענות אלה להידחות בשל אי מיצוי הליכים, משהמבקשת לא הביאה טענות אלו בפני בית הדין.

סוף דבר בהינתן כל האמור, התובענה נדחית, הן על הסף מחמת שיהוי, והן לגופו של עניין, כאשר לא נמצאה עילה להתערב בהכרעת בית הדין אשר נתן הדעת לכל טענות המבקשת מבלי שנמצאה כל עדות לחוסר סבירות או חריגה מסמכות, או פגיעה בכללי צדק טבעי או כל חריג אחר שיכולים להצדיק התערבות בית המשפט.

הוועדה המחוזית קבעה שהמסמך התיכנוני אינו סטאטוטורי ועל עמדה זו חזרו גם הולקחש"פ וגם המועצה הארצית לתיכנון ולבניה בהחלטותיהן מלפני כחודשיים - מחודש יולי האחרון, כשסירבו לבקשת העותרים לבטל את ההכרזה של המקרקעין כקרקע חקלאית בהתבסס על המסמך התיכנוני (וגם על כך עוד יורחב בהמשך).

עסקינן בפסיקה שעסקה בתמ"מ 21/3 (עע"מ 1377/12 מדינת ישראל נ' הוועדה לשמירת הקרקע חקלאית בשטחים פתוחים נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה פתח תקוה) (להלן:"פסק"ד בענין פ"ת").

...

פת 16/2000 (שבוטלה): לטענת העותרות: התכנון של המתחם החל בפועל בשנות ה-90 במסגרת הכנת תכנית פת/16/2000 שלא אושרה ואף לא הופקדה, והתבטלה בסופו של דבר עם כניסתה לתוקף של תמ"מ 10/3 (להלן: "תכנית 16").

בנסיבות העניין,בהתיחס למטרת התוכניות התקפות, והתכלית של המסמך התכנוני, אני סבור שהחלטת הועדה היא נכונה וסבירה.

כפי שכבר קבעתי בפתח דברי, ככל שיהיה שינוי בהחלטת המועצה הארצית או במקרה שתוכן תוכנית מפורטת בעקבות ביטול ההכרזה והיא תהיה בשלבים מתקדמים, אני סבור כי יהיה מקום לשקול מחדש, פניית העותרים בבקשה לשימוש חורג ובמקרה שכזה תהיה צריכה להיות מוכרעת גם השאלה איזו ועדה מוסמכת לדון בבקשה הועדה המקומית (שדעתה הובעה) או הועדה המחוזית, שתצטרך להחליט אם יש מקום לשנות מעמדתה הנוכחית ואם לאו.

העותרים ישלמו לוועדה המחוזית הוצאות עתירה זו בסך כולל של 18,000 ש"ח. ניתן היום, י"א תשרי תשע"ח, 01 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.

השופט א' שטיין: במסגרת העתירה שלפנינו נתבקשנו לבטל חלקים מהחלטת המשיבה 1, ועדת המשנה לנושאים תיכנוניים עקרוניים של המועצה הארצית לתיכנון ולבניה (להלן: הולנת"ע), לאשר, בכפוף לתנאים, את תכנית מתאר מחוזית מחוז חיפה – תמ"מ 6 שינוי מס' 9 – אום אל פחם (להלן: תמ"מ/9/6), וזאת עד להכרעותיהן של הועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (להלן: ולקחש"פ) ושל ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתיכנון ולבניה (להלן: ועדת המשנה לעררים), בסוגיות שעומדות לפתחן.

...

בנסיבות אלה, אסתפק בתיאור תמציתי של העובדות נושא העתירה – כפי שאלו עולות מהעתירה ומנספחיה – ואשר יש בהן כדי להבהיר מדוע דין העתירה להידחות על הסף.

אציין שעל-אף שבפועל העותרת מבקשת את ביטולה של החלטת השלביוּת, העותרת נמנעה מלבקש סעדים ישירים ביחס להחלטה זו. כמו כן אעיר שהצווים על-תנאי שנתבקשו ליתן לא נוסחו לפי הדפוס המקובל בבקשות של צווים על-תנאי בבג"ץ. נוכח המסקנה אליה הגעתי, איני נדרש להציג את טענותיה של העותרת לגופם של דברים.

מדובר אפוא בעתירה שלוקה בשיהוי כבד, וגם מטעם זה דינה להידחות על הסף.

נוכח המסקנה אליה הגענו איני רואה מקום להידרש לטענות העותרת לגופן.

סוף דבר, העתירה נדחית.