עתירה לביטול החלטת הוועדה המחוזית שלא לאשר תכנית מפורטת

אשר על כן, הסעדים להם עתרו העותרים הנם ביטול החלטת הועדה המחוזית מיום 15.2.2021 ולחילופין ביטול החלטת יו"ר הועדה המחוזית מיום 25.4.2021, וכפי שכבר פורט המשיבים אשר כלפיהם הופנתה העתירה היו הועדה המחוזית, יו"ר הועדה המחוזית, הועדה המקומית והמשיבים 4-7, בעלי הזכויות במקרקעין ויוזמי התכנית.

במסמכים, הכוללים את פרוטוקול ישיבת הוועדה המקומית, אין בסיס לטענה זו, והראיה הנה שהוועדה המקומית בתשובתה לעתירה מבקשת לדחות אותה ומפרטת בנימוקיה מדוע ההחלטה של הוועדה המחוזית אינה בלתי-סבירה (מעבר לכך, שבסמכותה של הוועדה המחוזית לאשר תכניות גם כאשר הוועדה המקומית מיתנגדת להן – וראו את ע"א 2902/97 אחים עופר הנדסה ופיתוח בע"מ נ' גליקמן, פ"ד נג(1) 369 (1999), בעמ' 381).

...

בית משפט קמא דחה למעשה את כל טענות המשיבים, אך ב"יישורת האחרונה" נעתר לבקשתם למתן רשות ערר למועצה הארצית לתכנון ולבניה.

לכן, אין להתערב בהחלטת יו"ר המועצה המחוזית בנושא זה. סיכום – נוכח האמור מעלה במצטבר – דין העתירה להידחות.

העותרים ישלמו למשיבות 1-2 הוצאות בסך 3,000 ₪, למשיבה 3 הוצאות בסך 2,000 ₪ ולמשיבים 4-7 הוצאות בסך 5,000 ₪.

כללי העתירות המאוחדות הוגשו כנגד החלטת הועדה המקומית מיום 15/3/21 (ההחלטה או החלטת הועדה המקומית), אשר נחלקת לשניים: החלק הראשון הוא המלצת הועדה המקומית לועדה המחוזית לפרסם הודעות לפי סעיפים 77-78 לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 המונעת הוצאת היתרי בניה לפי תמ"א 38 עד להפקדת תכנית מפורטת 503-0522060 שמכוח סעיף 23 לתמ"א 38 (התכנית המפורטת) אשר מצויה בהכנה או עד חלוף 12 חודשים, לפי המוקדם.

אשר להמלצת הועדה המקומית לפירסום הודעה בדבר הכנת התכנית המפורטת לפי סעיף 77 לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (חוק התיכנון והבניה או החוק) וקביעת תנאים למתן היתרי בניה בתקופת הביניים שעד להפקדת התכנית המפורטת מכוח הסמכות שלפי סעיף 78 לחוק, נקבע כי "לאור החלטת הועדה המחוזית להפקיד את תוכנית 503-05220660 ומאחר שבידי הועדה המקומית מצוי שיקול הדעת לעניין ההיתרים, הועדה המחוזית לא רואה לנכון בשלב מיתקדם זה, לפרסם הודעה בדבר הכנת תכנית ולקבוע תנאים להוצאת היתרי בניה לפי סע' 78 לחוק. על הועדה המקומית בהתאם לסמכותה לפי תמ"א 38, לבחון את ההיתרים שיוגשו בהתאם להחלטת ההפקדה של תוכנית זו״ (ההחלטה בעיניין ההמלצה לקבוע תנאים, נספח 3 לבקשה).

לצד ביטולה של החלטת הועדה המקומית או פקיעת תוקפה, התקבלה גם החלטת הועדה המחוזית להפקדת התכנית המפורטת בכפוף לתיקונים ובתנאים, והועדה המחוזית אף ציינה כי "על הועדה המקומית בהתאם לסמכותה לפי תמ"א 38, לבחון את ההיתרים שיוגשו בהתאם להחלטת ההפקדה של תוכנית זו". בנסיבות אלה אין בידי בית המשפט "לקבע" את מדיניות 2019 לאור ביטולה של החלטת הועדה המקומית, ובהתעלם מהחלטות הועדה המחוזית כאילו לא ניתנו.

...

לעמדת העותרים בעת"מ 34566-04-21 בנסיבות אלה "תוכל הוועדה המקומית להחליט ככל העולה על רוחה, מבלי שכלל ניתן להשיג על החלטותיה" (ייאמר כבר כאן, כי לא ברור יסודה של הטענה והיא נדחית בזה לאלתר, שכן על מוסדות התכנון לבחון כדין כל בקשה להיתר לפי תמ"א 38 (ובכלל) וניתן להשיג על החלטותיהם בעניין זה בכפוף לכל דין).

אני דוחה את הטענה כי חוסר הוודאות התכנוני בקשר לגורלן של בקשות לפי תמ"א 38 גם במציאות שלאחר החלטות הוועדה המחוזית, מצדיק המשך דיון בעתירה שכן מטרתה הייתה השגת וודאות תכנונית.

כן ראו החלטתי בעת"מ 49092-06-18 קבוצת מזרחי ובניו השקעות בע"מ נ' עיריית חולון מיום 2/10/18 והאסמכתאות המובאות שם).

5129371 סוף דבר: על יסוד כל האמור, העתירה נדחית.

במסגרת העתירה שבכותרת עותרים העותרים להורות על ביטול החלטות הועדה המחוזית לתיכנון ולבניה מחוז צפון באמצעות ועדת משנה שלה(להלן: "הועדה" ו/או "הועדה המחוזית") מיום 6.7.21, והחלטתה המשלימה מיום 10.5.22 (להלן בהתאמה: "ההחלטה המקורית" ו- "ההחלטה העדכנית") הדוחות את בקשתם לאישור תכנית מפורטת 257-0938969 להקמת תחנת דלק מצפון לכביש 79, בתחום המועצה המקומית ריינה (להלן: "התכנית") בנוסף, מלינים העותרים על החלטת יו"ר הועדה המחוזית לדחות את בקשתם להעניק להם רשות לערור כנגד ההחלטה לדחיית התכנית כאמור, בפני המועצה הארצית לתיכנון ולבניה.

לטענתה, ההחלטה ממוקדת לתכנית הספציפית מושא העתירה, כשהקביעה כי אין לאשר הקמת תחנת דלק במקום המוצע שעה שעדיפה חלופה מתאימה, בשטח המיועד לבינוי הנמצא במרחק של 300 מ' מהמיקום המוצע, הנה קביעה תכנונית סבירה שאין מקום להתערבות בית משפט בה. הועדה הדגישה כי היא בחנה את התכנית ומצאה כי היא אינה עומדת בהוראת סעיף 10 לתמ"א 18 (אשר קובעת חריגים שרק בהתקיים כולם, ניתן להפקיד תכנית שעניינה הקמת תחנת דלק בשטח ערוני על פי תמ"א 35 כבעניינינו), זאת מאחר וקיימות חלופות עדיפות במרחק קצר מאוד, אשר גם עומדות בכל דרישות התכניות החלות.

...

בנסיבות ענייננו, החלטת יו"ר הוועדה לדחות את בקשת הערר של העותרים, הינה החלטה מפורטת כדבעי, סבירה ומידתית, אשר לא מצאתי כל הצדקה להתערבות בה. סוף דבר מכלול המקובץ מלמד כי אין כל בסיס להתערב בהחלטת הוועדה לדחות את תכנית העותרים.

אשר על כן, אני מורה על דחיית העתירה על כלל חלקיה.

לאור התוצאה, אני מחייב את העותרים לשאת בהוצאות ושכ"ט עו"ד הוועדה המחוזית בסך כולל של 20,000 ₪.

להשלמת התמונה, יצוין כי במקביל הגישו המשיבים 5-4 עתירה מנהלית נוספת נגד החלטת הולנת"ע – אשר היתמקדה בבטול התכנית המפורטת (עת"מ 40085-07-21.

המדינה מוסיפה כי העובדה שהיוזמה לתמ"מ 16/6 הייתה של הועדה המחוזית איננה משנה כלל זה, לפיו יש להתאים את התכנית הכוללנית לתכנית המצויה גבוה ממנה בהירארכיה התכנונית – היא התמ"מ. במקרה דנן, משהתכנית הכוללנית חורגת מגבולות התמ"מ התקפה, הכרחי כי מוסד התיכנון הבכיר יותר המוסמך לאשרה יכריע בשאלת ההצדקה התכנונית לשינויה, בטרם תוכל הועדה המחוזית לאשר את התכנית הכוללנית.

במילים אחרות, בין אם הליך ההתנגדויות לתכנית הכוללנית יסתיים לפני החלטת הולנת"ע בהתנגדויות לתמ"מ 16/6 או אחריה – שיקול דעתה של הועדה המחוזית כבול לשיקול דעתה של הולנת"ע ככל שמדובר בהוראות תכנונית אשר שיקול הדעת הסופי בעיניינן מוקנה על פי דין לולנת"ע. שנית, ככל שמדובר בהוראות תכנוניות שהסמכות לאשרן נתונה לועדה המחוזית, הרי שלא ברור מדוע המבקשת מניחה שהועדה המחוזית תמנע מלהפעיל שיקול דעת עצמאי לגביהן.

כך, גם אם נניח כי המבקשת צודקת בטענותיה כי דחיית הבקשה תביא למצב בו לא תוכל הועדה המחוזית להפעיל שיקול דעת עצמאי בהכרעתה בהתנגדויות בתכנית הכוללנית, הרי שעדיין לא יהיה בכך כדי להשפיע או לשנות את הדיון במסגרת העירעור בפגמים אשר לטענת המבקשת נפלו בהחלטת הולנת"ע. כמו כן, ככל שיתקבל העירעור ויקבע כי נפלו פגמים בהחלטת הולנת"ע ביחס לתכנית הכוללנית המצדיקים את ביטולה, הרי שממילא לא יהיה בעצם העובדה שהתקבלו החלטות הולנת"ע בהתנגדויות לתמ"מ 16/6 כדי לשנות או כדי למנוע את מתן הסעד המבוקש בעירעור.

...

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים מזה ומזה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

גם לו הייתי מניחה (כפי שהניח השופט כשר בהחלטתו בבקשה הקודמת של המבקשת לסעד זמני), כי סיכויי הערעור להתקבל אינם מבוטלים, אני סבורה כי בחינת שיקולי מאזן הנוחות מובילה למקנה כי יש לדחות את הבקשה.

סוף דבר: דין הבקשה להידחות.

בפני עתירה במסגרתה מבקש העותר, מר עאהד יוסוף אל נאשף להורות על ביטול החלטת המשיבה 1, הועדה המחוזית לתיכנון ולבנייה, מרכז – וועדת המשנה הנקודתית (להלן: הועדה המחוזית), מיום 6.1.2020, בה הוחלט לא לאשר את תכנית מפורטת מס' 402-0672741 מסחר ותעסוקה 444 (להלן: התכנית).

...

על פי טענת העותר, תכנית טב/3400 קובעת כי דרכי השרות והסדרי התנועה לאורך כביש 444 יהיו בהתאם לתכנית דרכי השרות - טב/3137 שהוכנה, הופקדה, והוחלט לאשרה, אך בסופו של דבר לא אושרה בשל בעיות בירוקרטיות.

נת"י – חברת נתיבי ישראל בע"מ גם נתיבי ישראל טוענת כי יש לדחות את העתירה על הסף ולגופה ומוסיפה את הטענות הבאות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם ושמעתי טענות הצדדים, עמדתי היא כי דין העתירה להידחות.

סיכום נוכח כל האמור, אין מקום להתערב בהחלטתה המקצועית של הוועדה המחוזית והעתירה נדחית.