עתירה לביטול החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב

למעשה, התכנית המופקדת, נשוא ההיתנגדות, כך נטען, מפרה החלטה קודמת של הועדה המחוזית, החלטה מיום 23.7.07, שם קיבלה הועדה המחוזית את ההתנגדויות של העותרים וקבעה בין השאר את הדברים הבאים: "תשמר רצועת שצ"פ ברוחב של 20 מטר בגבולה הדרומי של התכנית עם העיר תל אביב. בנוסף, הבניה הגובלת בתל אביב, תותאם מבחינת גובה המבנים ואופי הבניה, לבינוי הגובל בה. הבניה המוצעת למגורים, הגובלת בשכונת "צהלה" תבוטל, ובמקומה יקבע השטח לשצ"פ ומבניי ציבור אשר יוצמדו ככל הנטען לדרך הנופש.

" כמו כן, במסגרת סעיפים 3.1 ו-3.2 לפרוטוקול ההחלטה בהתנגדויות, נתנה הועדה המחוזית התייחסותה לענין הצפיפות, בינוי, שטחי ציבור וטענות תכנוניות שבאו מפי העותרים, וקבעה בין השאר כדלקמן: "3.1 ... הועדה בחנה את טענות המתנגדים לגבי הבניה הגובלת בעיר תל אביב בכלל, ומול שכונת צהלה בפרט, והחליטה לקבל את ההיתנגדות בחלקה, מאחר ומדובר בין היתר בשכונה קיימת המאופיינת בבניה של צמודי קרקע...

...

עתירת קבוצת השכנים (עת"מ 9744-04-17 עת"מ 15028-04-17) נדחות, בסייג אחד והוא הנוגע לעתירת בן ארי – ולפיה נדרשת הוועדה המחוזית, על מנת להבטיח שקיפות, וככל שלא נעשה הדבר, בהכנת פרוגרמה אשר תכלול את תחשיב השצ"פ ביחס לשתי התכניות ובפרט ביחס לשתי השכונות הגובלות, מושא הדיון.

עתירת קבוצת בעלי הזכויות במקרקעין (עת"מ 64495-03-17, עת"מ 56924-03-17, עת"מ 66779-03-17, עת"מ 36947-02-17) נדחות בסייגים הבאים: בעתירת חברת ג'אפר (עת"מ 64495-03-17), - עת נכונה חברת ג'אפר לקבל זכויות בחלק ממגרש 150 (לאחר פיצול), ובהינתן הסכמת חברת ג'אפר לקבלת זכויות במושע עם רמ"י, שעל פי התכנית קיבל זכויות במגרש זה, ובהעדר כל הנמקה עניינית לסירוב להקצות לחברת ג'אפר מגרש זה המצוי "קרוב" למגרש המקור, נדרשת הוועדה המחוזית לחזור ולבחון עניין זה פעם נוספת.

כמו כן, אני מורה על החזרת הדיון לוועדה המחוזית אשר תחזור ותבחן סוגיה זו לעומק בהתאם להנחיות לעיל.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ל' ביבי) בעת"ם 60781-07-19 מיום 16.12.2019 בגדרה נדחתה עתירת המבקש לבטל את החלטת ועדת הערר המחוזית לתיכנון ולבניה מחוז תל אביב (היא המשיבה 3, להלן: ועדת הערר) בה נדחה עררו של המבקש על החלטת הרשות המאשרת לפי סעיף 157 לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (היא המשיבה 1, להלן: הרשות המאשרת) למתן צו לניתוק החשמל בנכס שבבעלות המבקש, וזאת מכוח סעיף 157א(ו) לחוק התיכנון והבניה.

...

דיון והכרעה לאחר העיון בבקשה ובתשובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

נוכח כל האמור, אני סבורה כי שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף אל עבר דחיית הבקשה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

איני סבורה כי בנסיבות העניין יש מקום לפסיקת סעד כה קצוני וחריג כמבוקש, לשינוי המצב הקיים ולמתן היתר בניה עוד בטרם נדונה העתירה לביטול החלטת ועדת הערר שלפיה יוותר המצב הקיים על כנו, היינו שההיתר לא יינתן, עד להכרעה במחלוקת הקניינית בין המבקשים והמשיבים 3-4.

בנוסף מקובלת עלי טענת המשיבים שעל פני הדברים סכויי העתירה להיתקבל אינם גבוהים, וזאת בין היתר בהסתמך על ההלכה הפסוקה לפיה: "בית-המשפט אינו שם עצמו בנעליהן של רשויות התיכנון ואין הוא מעמיד את שיקול דעתו שלו תחת שיקול דעתן המקצועי של אותן רשויות. התערבותו של בית-המשפט בהחלטות של רשויות התיכנון נעשית במשורה, בעילות מובהקות המצדיקות היתערבות במעשה המנהלי, כגון: חריגה מסמכות, חוסר תום-לב או חריגה קיצונית ממיתחם הסבירות." ראו: עע"מ 2418/05 מילגרום נ' הועדה המחוזית לתיכנון ובניה, פסקה 9 (24.11.2005); בג"ץ 2324/91 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' המועצה הארצית לתיכנון ולבנייה, פ"ד מה(3) 678, 688; בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתיכנון ולבנייה (28.7.1996); עע"מ 846/20 ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובניה- מחוז תל אביב נ' אופקים ב.י. רוטשילד 70 בע"מ (13.09.2020).

...

בנוסף הפנתה ב"כ ועדת הערר להוראת סעיף 152 (א3)(ב) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965 הקובעת כי "משהוגש ערר כאמור, לא יינתן היתר עד למתן החלטה בועדת הערר". לפיכך ומכוח קל וחומר יפים דברים אלו בנסיבות העניין, משהעתירה הוגשה על החלטת ועדת הערר שאין ליתר היתר בשלב זה. דיון לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים בכתב ובכתבי הטענות מצאתי להחליט בבקשה לצו ביניים על יסוד הבקשה והתגובות בלבד, בהתאם לסמכות הקבועה בתקנה 9(ג)(1) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000.

בנוסף להחמרה הנדרשת בשקילת מתן סעדים זמניים המשנים את המצב הקיים, ישנו שיקול נוסף העומד לבקשה לרועץ הנובע מהזהות שבין הסעד הזמני לסעד העיקרי, המהווה אף הוא שיקול שלא להיעתר לבקשה, שכן בכך תהייה משום הכרעה בהליך העיקרי עוד בטרם התקיים.

מקובלת עלי טענת המשיבים כי שיקול זה מכריע את הכף כנגד קבלת הבקשה כמפורט לעיל.

בנוסף מקובלת עלי טענת המשיבים שעל פני הדברים סיכויי העתירה להתקבל אינם גבוהים, וזאת בין היתר בהסתמך על ההלכה הפסוקה לפיה: "בית-המשפט אינו שם עצמו בנעליהן של רשויות התכנון ואין הוא מעמיד את שיקול דעתו שלו תחת שיקול דעתן המקצועי של אותן רשויות. התערבותו של בית-המשפט בהחלטות של רשויות התכנון נעשית במשורה, בעילות מובהקות המצדיקות התערבות במעשה המינהלי, כגון: חריגה מסמכות, חוסר תום-לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות." ראו: עע"מ 2418/05 מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, פסקה 9 (24.11.2005); בג"ץ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד מה(3) 678, 688; בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה (28.7.1996); עע"מ 846/20 ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה- מחוז תל אביב נ' אופקים ב.י. רוטשילד 70 בע"מ (13.09.2020).

התוצאה לאור האמור הבקשה נדחית.

בעת"מ (חי') 12891-01-21‏ ‏ ליהו פיין נ' הוועדה המחוזית לתיכנון ובנייה - צפון חיפה‏ (פורסם בנבו, 14.7.21), נדחתה עתירת לביטול החלטת הועדה המחוזית לתיכנון ובנייה, שלא לאשר תכנית שעניינה מתן לגאליזציה למבנה.

במקרה דומה שנידון בעפ"א (ת"א) 21412-12-17‏ מור נ' יו"ר הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה תל אביב-יפו (פורסם בנבו, 24.1.18), קבע בית המשפט המחוזי, שהקונסטרוקציה שהוקמה על המרפסת כוללת עמודים, קורות ומסילות וכן קירוי המופעל באמצעות מנגנון חשמלי, בעוד שכדי לחסות תחת הפטור שבתקנה 11 (ג) הקירוי צריך להיות מוחזק על עמודים בלבד.

...

על כן, איני מקבל את טענת הנאשם, לפיה המחלוקת היחידה בתיק זה היא בשאלה האם נעשה במבנה העיקרי שימוש חקלאי.

טענת הנאשם המבוססת על סברת המפקח, מבלי שהנאשם הצביע ולו על מקרה דומה אחד שבו פעלה המאשימה בניגוד לאופן בו פעלה במקרה דנן, דינה להידחות.

סוף דבר.

לאחר ששמעתי את העדים, ועיינתי בפרוטוקולים ובמוצגים שהוגשו לעיוני, אני קובע כי אשמתו של הנאשם הוכחה מעבר לספק סביר ואני מרשיע אותו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 33646-05-21 סיבריז לימיטד, חברה זרה מספר 38126 המאוגדת בברמודה נ' הועדה המחוזית לתיכנון ובניה - מחוז תל אביב ואח' לפני כבוד השופטת יעל בלכר העותרת סיבריז לימיטד, חברה זרה מספר 38126 המאוגדת בברמודה ע"י ב"כ עו"ד ב"כ עוה"ד רמי י. מנוח ואיתי טפר המשיבים 1.הועדה המחוזית לתיכנון ובניה - מחוז תל אביב 2.אדריכלית **** פוסק - יו"ר המשיבה מספר 1 ע"י ב"כ עו"ד גיל בילבסקי מפמת"א (אזרחי) 3.עריית הרצליה 4.הועדה המקומית לתיכנון ובניה , הרצליה ע"י ב"כ עוה"ד אילנה בראף שניר אן ברלוביץ ויונתן הראל פסק דין

מעבר לכך, חוות הדעת מתייחסת בעיקר להחלטת הוולחו"ף שמבוקש לבטלה בסיכום ממצאיה וכאמור, החלטתה אינה נתקפת בעתירה זו. המשיבות חולקות על חוות הדעת וממילא ככל שלטענת העותרת היא נפגעה כתוצאה מאישור התכנית פתוחה בפניה הדרך למצות זכויותיה בעיניין זה. ממילא חוות הדעת נערכה בנגוד למצב התיכנוני, כאילו מותרת במקרקעין בניה למגורים.

אף אין בחשיבותו של האתר, כשלעצמה, כדי להקים עילה למתן רשות ערר (ראו החלטתי בעת"מ 38819-05-21 פרי נ' הועדה המחוזית לתיכנון ולבניה תל אביב מיום 10/4/22 פסקה 117 והפסיקה הנזכרת שם).

...

מקובלת עלי עמדת יו"ר הוועדה המחוזית כי מדובר בטענות ספציפיות לגבי אתר העותרת שאין להן השלכה רחבה, ואין הן נושאות אופי עקרוני או ציבורי שראוי לדיון במועצה הארצית.

אף אין בחשיבותו של האתר, כשלעצמה, כדי להקים עילה למתן רשות ערר (ראו החלטתי בעת"מ 38819-05-21 פרי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה תל אביב מיום 10/4/22 פסקה 117 והפסיקה הנזכרת שם).

אין, אפוא, הצדקה לערב את המועצה הארצית באישור תכנית השימור בשל כך. סוף דבר: העתירה נדחית.