טענות המבקש
המבקש עותר לביטול כתב האישום, בעילה של אכיפה בררנית של המשיבה.
על פי נוהל אגף תנועה מס' 02.233.13 (סעיפים 3 ו-4(ג) (להלן: "הנוהל") רשאי מוסמך לגניזה, בנסיבות אלה, להורות על פתיחת תיק בגין תאונת דרכים כאשר מדובר בנסיבות מיוחדות בלבד, וכאלה לא פורטו בכתב האישום דנן, מכאן כתב האישום הוגש בנגוד לנוהל.
תאונת הדרכים נגרמה כתוצאה מחוסר זהירותו של המבקש אשר לא שמר על רווח מספיק מהרכב שנסע לפניו, והיתנגש בחלקו האחורי, וכתוצאה נפגעו ונזקקו לטפול נהג הרכב ונוסעת מרכבו.
בע"פ 8551/11 יצחק כהן סלכגי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), חודדו הפרמטרים על בסיסם יבדוק בית המשפט אם מדובר באכיפה בררנית:
"באופן עיקרוני את שאלת האכיפה הבררנית יש לבחון תוך היתייחסות לשלוש שאלות: השאלה הראשונה היא מהי קבוצת השויון שעמה נימנה מי שמעלה את טענת האכיפה הבררנית..., השאלה השנייה היא – באותם מקרים שאכן הרשויות לא אוכפות או לא אוכפות באותה מידה כלפי כל מי שנימנה עם אותה קבוצת שויון- כיצד יש לאבחן מצבים של אכיפה בררנית פסולה ממצבים רגילים ולגיטימיים של אכיפה חלקית מטעמים של מיגבלת משאבים וסדרי עדיפויות. השאלה השלישית היא מהו הנטל הראייתי המוטל על מי שמעלה טענה של אכיפה בררנית – באופן כללי, ובמשפט הפלילי בפרט. יודגש כי שלוש השאלות שהוצגו הם נפרדות, אך בחינתן צריכה להתקיים בזיקה הדוקה זו לזו."
לגבי השאלה השנייה, נקבע בבש"פ 7148/12 כנאנה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), כי:
"אכיפה היא בררנית, להבדיל מאכיפה סלקטיבית או חלקית, רק אם ההבחנה היא שרירותית וחסרת הצדקה."
בע"פ (מחוזי ת"א) 15757-04-11 מדינת ישראל נ' גרינוולד (פורסם ביום 18.06.2012), נקבע:
"בגדר העילות הפוטנציאליות להתערבות בית המשפט בשיקולי התביעה בהעמדה לדין מצוי עיקרון השויון שישומו המעשי עלול להיות הוראה על ביטול כתב אישום בשל אכיפה בררנית. בית המשפט הדגיש כי גם בנושא זה נוהג בית המשפט באיפוק רב ולא בנקל תהא היתערבות שמקורה באכיפה בררנית. בקליפת אגוז, ככלל, על החלטת התביעה להיות חפה מהפלייה. ביסוד עילה זו עומדת השאיפה לשמור על אמון הציבור ברשות המנהלית, ובעניינו ברשויות התביעה..."
וכן:
"אם ימצא כי התביעה הונחתה על ידי שיקולים זרים, פעלה בחוסר תום לב או שבית המשפט מגיע למסקנה, כי הבחירה את מי להעמיד לדין ולגבי מי להמנע מכך, חרגה בנסיבות הענין ממיתחם הסבירות - רק אז, תיתקבל טענת אכיפה הבררנית".
בהתאם למבחנים שנקבעו בפרשת בורביץ, בשלב הראשון על בית המשפט לזהות את הפגמים שנפלו בהליך בעיניינו של הנאשם ולעמוד על עוצמתם, במנותק משאלת אשמתו או חפותו.
בשלב זה, מאזן בית המשפט בין האינטרסים השונים התומכים בקיום ההליך הפלילי (מיצוי הדין עם עבריינים, הוצאת האמת לאור, הגשמת מטרות הענישה, שמירה על ביטחון הציבור והגנה על זכויות הקורבן), לבין האינטרסים השונים התומכים בבטול ההליך (הגנה על זכויות היסוד של הנאשם, אי מתן לגיטימציה להתנהלות פסולה של הרשות והאפקט החינוכי הגלום בכך כלפי הרשות, שמירה על טוהר ההליך השפוטי ושמירת אמון הציבור בבית המשפט), הכל - בהיתחשב בנסיבות הקונקרטיות של התיק.
...
בנוסף, אני מקבל את טענת המשיבה, כי סמכות הגניזה נתונה לגורמים המפורטים בסעיף 5 לנוהל.
אשר על כן ולאור האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי החלטת המשיבה הייתה סבירה ועניינית, לא נבעה משיקולים זרים והיא מצויה במתחם שיקול הדעת שמוקנה לה. השיקולים שפירטה ב"כ המשיבה הם שיקולים רלוונטיים ומוצדקים, ועל כן אין מדובר באכיפה בררנית.
משכך, דין הבקשה לביטול כתב האישום על נימוקיה - להידחות.
