עתירה לביטול החלטת בית משפט בערעור על שחרור זמני

בקשת רשות ערעור על החלטת הדחייה התקבלה, אך העירעור נדחה לגופו, תוך שנקבע כי עתירת המבקש לביטול פסק הדין, נוכח פגמים בכריתת ההסכם שקבל תוקף של פסק דין, צריכה להתברר בדרך של הגשת תובענה עצמאית, ולא כבקשה לביטול פסק הדין (רע"א 57375-08-20, פסק דין מיום 4.11.2020, מפי נשיא בית משפט זה, כב' השופט ר' שפירא).

תמצית טענות רמ"י בתגובתה לבקשת רשות העירעור רמ"י סבורה כי אין להעתר לבקשה, שכן החלטה בנוגע לסעד זמני מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וככלל בית המשפט שלערעור לא יתערב בה. כמו כן, נטען כי החלטת בית המשפט קמא ניתנה לאחר שהתקיים דיון בבקשה, ותוך שנקבע כי המבקש לא הוכיח סכויי תביעתו.

בכלל זה, במכתב מיום 3.11.2013 מאת המרכז לבריאות הנפש שער מנשה, תוארו מסקנות ההסתכלות מכוח צו שניתן בחודש יוני 2013, ואחר כך צוין כי "לימים, אחרי מתן התרופות מצבו (של המבקש - א' ס') התחיל להשתפר, כיום מגלה תובנה לכך שהיה חולה נפשית וכי הטיפול חשוב לו. ... יש רמיסיה משמעותית של הסמפטומים - מחשבות שווא נעלמו לחלוטין ...". בית המשפט קמא היתייחס אף לכך שועדה פסיכיאטרית מיום 3.7.2014 הורתה על המרת צו האישפוז בצו לטפול מרפאתי כפוי; כי ביום 3.8.2014 המבקש שוחרר מהמרכז לבריאות הנפש שער מנשה, וכן כי בבדיקתו בשחרור נמצא כי המבקש מיתמצא בכל המובנים, ללא סימפטומים פסיכוטיים פעילים, שיפוט המציאות שלו תקין, ועוד.

...

כבר עתה אומר, כי לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על צרופותיה, בתגובות הצדדים לבקשה זו, ובתיק המתנהל לפני בית המשפט קמא, ולאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים - באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הנה כי כן, מטעמים אלו ועוד, לא מצאתי עילה להתערב במסקנתו של בית המשפט קמא, ואף כשלעצמי ועל יסוד הנתונים הקיימים בשלב זה (ועל יסודם בלבד), סבורני כי סיכויי הצלחת התביעה אינם מטים את הכף אל עבר קבלת צו המניעה במלואו.

בעניין זה יודגש כי קביעותיו של בית המשפט קמא, כמו גם קביעותיי לצורך החלטתי זו, מצויות בדלת אמות ההכרעה בנוגע לבקשה לצו מניעה, ואין בהן ללמד כהוא זה על התוצאה בתום ההליך.

" לסיכום, בהינתן הכלל בדבר אי התערבות בהחלטות הערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים, ובשים לב שאף לגוף הדברים סבורני כי אין מקום להתערב באיזון שערך בית המשפט קמא, ובנותנו צו מניעה אך ורק בנוגע לחלקה 74 - השורה התחתונה, היא כי בקשת רשות הערעור נדחית.

עוד עתרה התובעת לביטול ההחלטות השונות הנוגעות לחיובה בהוצאות, וכן לאפשר לה להגיש את המסמכים שביקשה להגיש קודם אך בקשתה נדחתה.

כך למשל, דברי חקיקה שונים קובעים כי בית המשפט רשאי לעיין מחדש בהחלטה שעניינה צוים זמניים עקב שינוי נסיבות או גילוי עובדות חדשות (ראו לדוגמה, תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; סעיף 40 לחוק איסור מימון טירור, התשס"ה-2005; סעיף 29 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003).

הוא הדין לעניין עיון חוזר בהחלטות שעניינן מעצר (ראו סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, המאפשר לעצור, משוחרר בערובה או תובע לעתור לעיון חוזר בעיניין הנוגע למעצר, לשיחרור או להפרת תנאי ערובה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו הנסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה).

שכן, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שניתנו על ידי שופט אחר מאותה ערכאה.

...

הנתבעת טענה עוד כי חלף המועד למשלוח שאלות הבהרה למומחה, ולפיכך דין בקשתה זו של התובעת אף היא להידחות.

אשר לבקשה לזימון המומחה לחקירה, והרבה לפנים משורת הדין, אני נעתר לבקשה.

בנסיבות העניין ומכוח הוראת תקנה 53 לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 750 ₪ ללא קשר לתוצאות ההליך השיפוטי.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

החלטת בית המשפט בעירעור לשיחרור האנייה ממעצר לא סיימה את המחלוקות.

וכך נאמר בסיום פסק הדין: DECLARED THE NULLITY of the writ of ownership dated 30.08.2018, with which it is assigned a motor tanker „BADR“ to the creditor „BULGARGEOMIN LTD“ consortium under the Obligations and contracts act… ערעור על פסק דין זה נדחה ביום 25/6/2021 (נספח 42B למוצגי התובעת).

גם בבליז היתקיימו דיונים בעיניין רישומה של האנייה, וביום 9/12/2019 דחה בית המשפט העליון בבליז את תביעתה של התובעת לביטול הרישום הזמני והפנה אותה להגשת תביעה קניינית.

כדי לסייע בהתמצאות ובהבנת הטענות נרכז בטבלה את מועדי האירועים המרכזיים הנוגעים לענייננו: תאריך ארוע נספח 20/11/2017 מעצר האנייה על ידי בית המשפט לערעור נספח 1 לנספחי התובעת מיום 16/6/2021 (כרך פסקי הדין הבולגרים) 12/1/2018 צו למימוש השיעבוד ומינוי בעל תפקיד נספח 3 לנספחי התובעת מיום 16/6/2021 (כרך פסקי הדין הבולגרים) 29/1/2018 ביטול צו המעצר נספח 4 לנספחי התובעת מיום 16/6/2021 (כרך ראשי 1) 11/4/2018 מכירה פומבית על ידי בעל התפקיד 30/8/2018 צו העברת בעלות לחברה הבולגרית נספח 6 לתצהיר Vladimir Vladimirov 11/2/2019 מכירת האנייה למורגן נספח 4 לתצהיר גדיאל בלושטיין 18/2/2020 רישום האנייה במירשם הישראלי נספח 1 לתצהיר גדיאל בלושטיין 30/6/2020 הכרזה על בטלות צו המכירה נספח 41 לנספחי התובעת מיום 16/6/2021 (כרך ראשי 3) התביעה ביום 6/4/2020 הגישה התובעת את תביעתה בתיק זה. בתביעתה עותרת התובעת להורות על מחיקת רישומה של האנייה במירשם כלי השיט בישראל.

...

בסופו של דבר ביום 1/4/2022 קיבל בית המשפט לערעורים בסופיה את טענות הנתבעים, וקבע כי לבית המשפט בבולגריה אין סמכות שיפוט בינלאומית בכל הנוגע לזכות הקניין באנייה.

במחלוקת זו לעניין רישום האנייה, הגעתי למסקנה כי הדין עם התובעת וכי יש להורות על מחיקת רישומה של האנייה במרשם כלי השיט בישראל.

סוף דבר בשים לב לכל האמור, אני מקבל את התביעה ומורה על ביטול רישומה של האנייה (הרשומה תחת השם מרים ב' מס' רישום 9356426) ממרשם כלי השיט בישראל.

השאלה: האם יש להורות על עיכוב ביצועה של החלטת המשנה למנכ"ל משרד הבריאות להתלות רישיונו של המערער עד למתן פסק דין בעירעור על אותה החלטה? הרקע הרלבנטי: ביום 28/4/2022 אישר מנכ"ל משרד הבריאות את המלצת הועדה המיוחדת לפי סעיף 44א' לפקודת הרופאים [נוסח חדש] התשל"ו – 1976 (להלן: "הפקודה"), להתלות את רישיונו של המבקש למשך 6 חודשים.

ביום 31/5/22 הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה לפי סעיף 44ג(א) לפקודה, במסגרתו עתר בין היתר לביטול החלטת המשיבים כאמור לעיל.

משכך, ולמניעת כל ספק אפשרי, מובהר בזה, כי אין לראות בהחלטתי זו כל אינדיקאציה ישירה או עקיפה, באשר לתוצאת העירעור עצמו, אם כי, שאלת סכויי העירעור, מטבע הדברים, נילקחה גם היא בחשבון, במסגרת השיקולים, למתן עיכוב ביצוע זמני.

סבורני עוד יש לקחת בחשבון העובדה שבהליך הפלילי, המדינה והמבקש מגיעים להסכמה בדבר שינוי של תנאי השיחרור וכן אמירה שלפיה אם יקבל המבקש הרישיון ניתן יהיה להגיע למתווה שיאפשר עבודתו והמשך היתמחות (ראו ההחלטה מיום 21/6/22 במ"ת 33444-10-21).

...

סבורני כי אין זה נכון להמתין זמן כה רב. הנכון הוא לטעמי להורות על עיכוב ביצוע ההתליה וביום 30/8/22 כאשר תתכנס הועדה היא תהיה רשאית לקבוע לפי שיקול דעתה האם יש צורך בהמשך ההתלייה, אם לאו תוך התייחסות גם לאמור בהחלטתי זו ואו אז, יהיה רשאי כל צד המבקש, לשקול צעדיו בהתאם.

לאור כל האמור, באתי לכלל דעה כי נכון יהיה להיענות חלקית בחיוב לבקשת עיכוב הביצוע ולהורות על עיכוב ביצוע ההחלטה להתליית הרישיון עד 30/8/22.

באופן שכזה סבורני שמושג איזון ראוי בין מכלול האינטרסים ללא פגיעה בסמכותה של הועדה.

בית המשפט לעניינים מינהליים שדן בעתירה שהגיש המבקש קבע כי החלטת הועדה מבוטלת בכל הנוגע לאי הכללת השיחרור הזמני בתקופת המאסר בהיעדר נימוק מספק.

על רקע זה קבע בית משפט קמא כי מצבו הרפואי של המערער היה ידוע עובר לגזירת דינו, כך שהכללת ימי השיחרור הזמני בתקופת המאסר משמעותה ריקון גזר הדין מתוכן ומתן חנינה "דה פאקטו". אכן, ועדת השחרורים אינה יושבת כערכאת ערעור על גזר דינו של בית המשפט הפלילי.

...

סוף דבר – יישום השיקולים בעניינו של המערער שחרור זמני מטעמים רפואיים יסודו בתכלית הומאנית, מדובר בשחרור חיוני לטובת האסיר ולא בטובת הנאה.

השיקולים בהחלטה אם לזקוף את ימי השחרור הזמני במניין תקופת המאסר יכולים לחפוף לשיקולים בהחלטה על עצם השחרור הזמני, אך אפשר שיובילו למסקנה אחרת.

סוף דבר, שהערעור נדחה.