עתירה לביטול החלטת בית הדין הארצי לעבודה בדחיית בקשת רשות ערעור

עם זאת, טענות העותר בהתייחס לליקוי העורי נדחו תוך שנקבע בעיניינן כי "צדקה הועדה בהחלטתה לקבל את חוות דעת היועץ מטעמה ד"ר זיו אשר בדק את המבקש פעמיים ובחן את התשתית הרפואית המלאה וקבע כי ליקוי העור לא אובחן באופן סופי וחד משמעי". בקשה לעיון חוזר בהחלטתו של בית הדין הארצי נדחתה אף היא.

ביום 29.6.2022 הגיש העותר את העתירה דנן, בגדרה עתר לביטול החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה ולהשבת עניינו לועדה הרפואית של המשיב.

זאת בפרט שעה שענייננו בעתירה נגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה שלא להעתר לבקשת רשות ערעור של העותר – ולמעשה במעין ערעור ב"גילגול רביעי" על החלטת הועדה הרפואית, שבו גדר התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק מצומצם עוד יותר (ראו: בג"ץ 1020/15 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 5 (27.4.2015); בג"ץ 1104/19 משלב נ' המוסד לביטוח לאומי (24.2.2019)).

...

כן טוען העותר כי דחיית עתירתו תיצור מצב לא תקין, בו טעויות באבחנתם הקלינית של רופאים תהיינה בלתי הפיכות ככל שתתקבלנה אבחנות חדשות "מאוחר מידי בזמן". לאחר עיון בעתירה ובנספחיה, מצאתי כי דינה להידחות על הסף.

זאת בפרט שעה שענייננו בעתירה נגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה שלא להיעתר לבקשת רשות ערעור של העותר – ולמעשה במעין ערעור ב"גלגול רביעי" על החלטת הוועדה הרפואית, שבו גדר התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק מצומצם עוד יותר (ראו: בג"ץ 1020/15 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 5 (27.4.2015); בג"ץ 1104/19 משלב נ' המוסד לביטוח לאומי (24.2.2019)).

אשר על כן – העתירה נדחית.

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 43938-05-21 ניתנה ביום 02 אפריל 2023 סידי קליין המבקשת 1.אסף ברם 2.רועי סלוקי 3.מיכל לויט 4.גלעד אלטשולר 5.מנחם אברמוביץ 6.אלטשולר שחם המשיבים המבקשת – בעצמה בשם המשיבים 1-2 – עו"ד רועי סלוקי החלטה

ביום 19.8.2021 ניתנה החלטת רשמת בית הדין הארצי הדוחה בקשה זו. וכך נאמר: "המבקשת עותרת לביטול החלטת בית הדין מיום 9.8.2021, אשר הורתה שלא לקבל את ההליך לרישום.

ככל שכוונת המבקשת בבקשת רשות העירעור הנוספת שהגישה בהליך זה לעתור לעריכת 'משפט חוזר אזרחי' לגבי החלטת בית הדין האיזורי מיום 7.11.2013 - מקומה של בקשה מסוג זה להתברר בערכאה הדיונית במתכונת הדיונית מתאימה כפי שנקבעה בדין (ראו: בן נון וחבקין, העירעור האזרחי, מהדורה שלישית 2012, עמ' 438).

...

המבקשת בבקשת הפסלות אינה מעלה טענות קונקרטיות כנגד המסקנה בדבר היות החלטת בית הדין האזורי משנת 2013 חלוטה, וכלשונה "המבקשת לא תתווכח עם נימוקי הטעות של כבוד השופטת, בהחלטה להשית אגרה בהליך שבכותרת..." (סעיף 1 לבקשת הפסלות).

בנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי המערערים העלו את טענת הפסלות בהזדמנות הראשונה, ואין בידי לקבל את ההסבר שלפיו בא-כוחם סבר בתחילה כי המותב "לא נתן דעתו עד הסוף" בנושא.

סוף דבר - בקשת הפסלות נדחית, ואין צו להוצאות בגין הבקשה.

על שלושה סעדים עומדת העתירה: הסעד הראשון הוא סעד כללי, שלפיו מתבקשים אנו להורות למשיב 3, המשרד לשירותי דת, לסיים את אשר החל לפני כ-5 שנים, ולקבוע קריטריונים "הקובעים אם וכיצד ניתן לצמצם משרתו של רב עיר מכהן, בעילה של העדר יכולת [ה]כלכלית של הרשות המקומית הרלבנטית". הסעד השני והסעד השלישי נוגעים לעניינו הפרטני של העותר, ולמעשה חד המה: ביטול פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, וכפועל יוצא מכך ביטול החלטת המועצה לצמצם את משרתו ל-25%.

תביעה זו נדחתה ברובה על-ידי בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת (פרט לעניין רכיב החזקת רכב), תוך שנקבע שם כי המועצה רשאית היתה לפעול "להסדרת ולהתאמת הקף משרתו של התובע (התובע דנן – נ' ס') להקף פעילותו" (ס"ע (נצ') 39833-08-11 פרנקל נ' המועצה הדתית יבנאל (31.8.2014)); ערעור שהגיש העותר לבית הדין הארצי לעבודה – נדחה אף הוא (ע"ע (ארצי) 4020-10-14 פרנקל נ' מדינת ישראל (30.4.2018)).

בהקשר זה נטען, כי בתי הדין, האיזורי והארצי, "יצרו הלכה דורסנית חדשה שמוחקת את כל קביעות בית משפט נכבד זה בפרשת ראש פינה". אשר לקביעה כי ראש הרשות המקומית הקודם ביקש שלא להתערב בשקול דעתה של המועצה הדתית, נטען כי "כאשר באים לפגוע במשרתו של אדם שמכהן שנים רבות [...] אי אפשר למחות במחי יד את כך שהרשות המקומית התעוררה באיחור מה". עוד טוען העותר, כי המועצה לא פעלה בהתאם לקריטריונים שהותוו ב'נוהל צימצום משרת רב עיר', שאמנם לא קיבל מעולם תוקף מחייב, אך הוא משקף את עמדת הרגולטור הרלבנטי, המשרד לשירותי דת, בנוגע לאופן הפעלת הסמכות לצמצם משרת רב עיר – במשורה, בזהירות, ותוך מתן הגנות בסיסיות.

...

כך או אחרת, ואפילו אם אניח כי קיימים צדדים לכאן ולכאן בשאלה הפרשנית האמורה, אינני סבור כי הדבר עולה כדי 'טעות משפטית מהותית', המצדיקה את התערבותנו, שכן, כפי שכבר נפסק בעבר: "עצם קיומם של פירושים משפטיים חלופיים או של מיגוון של דרכים משפטיות אפשריות אינו מתיישב עם המסקנה, כי נפלה טעות משפטית מהותית" (עניין חטיב, 693; בג"ץ 2055/08 נקש נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 10 (17.3.2008)).

העותרים לא פנו, ואף לא טענו כי פנו, למשרד לשירותי דת, או לגורם כלשהו אחר, בטרם הגשת העתירה, ולפיכך אין מנוס אפוא מדחיית הסעד הכללי שבעתירה, מחמת אי-מיצוי הליכים.

לנוכח כלל האמור, העתירה נדחית בזאת על הסף.

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 10988-12-23 07 דצמבר 2023 פייסבוק ישראל בע"מ המבקשת שחר בן עמי המשיב ב"כ המבקשת: עו"ד רמי לנדא; עו"ד בן גרינבלט; עו"ד עדן פוליטי החלטה

בקשה נוספת שהגישה המבקשת לסילוק על הסף של כתב התביעה או לחלופין של מחיקת סעיפים, עילות וסעדים, בנימוק עקרי לפיו הפגמים בכתב התביעה המתוקן לא תוקנו אלא נערכו בו שינויים ניסוחיים ו"קוסמטיים" בלבד, נדחתה בהחלטה מושא בקשת רשות העירעור, תוך חיוב המבקשת בהוצאות הבקשה בסכום של 3,000 ש"ח. בית הדין האיזורי קבע בין היתר כי לא שוכנע כי כתב התביעה המתוקן סותר את החלטת התיקון וכי חרף ההתייחסות הנרחבת הכלולה בו לעיסקת רכישת מניות החברה הנמכרת ולמשא ומתן עם קבוצת חברות "פייסבוק" כהגדרתה בכתבי התביעה, הרקע לחתימת הסכם העבודה עם המבקשת, כחלק מעיסקת הרכישה, עשוי להיות רלוואנטי לתביעת המשיב.

המבקשת אף עותרת לביטול חיובה בהחלטה בתשלום הוצאות משפט למשיב.

לא ניתן אף להעתר לבקשה לביטול הוצאות המשפט שנפסקו לחובת המבקשת בהחלטה, חרף העובדה שבהחלטת התיקון, בה נתקבלה באופן חלקי בקשה קודמת שהגישה, נקבע כי הוצאות הבקשה תובאנה בחשבון בעת מתן פסק הדין, לנוכח הוראת סעיף 1(7) לצוו בית הדין לעבודה (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור), התשע"ח – 2017.

...

בעקבות בקשה לסילוק על הסף קבע בית הדין האזורי במהלך הדיון המקדמי שהתנהל כי "שוכנענו כי יש להגיש כתב תביעה מתוקן, באופן שעילות התביעה יעסקו רק בעילות הקשורות להסכם ההעסקה (בעל פה או בכתב) של התובע". בית הדין קבע כי סוגית ההוצאות תובא בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בהליך (להלן – החלטת התיקון).

לא ניתן אף להיעתר לבקשה לביטול הוצאות המשפט שנפסקו לחובת המבקשת בהחלטה, חרף העובדה שבהחלטת התיקון, בה נתקבלה באופן חלקי בקשה קודמת שהגישה, נקבע כי הוצאות הבקשה תובאנה בחשבון בעת מתן פסק הדין, לנוכח הוראת סעיף 1(7) לצו בית הדין לעבודה (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשע"ח – 2017.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ההליך בבית הדין האזורי.

]השופט ע' גרוסקופף: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המכוונת נגד החלטתו של המשיב 4, בית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי), בבר"ע 13915-04-23 מיום 22.10.2023, במסגרתה נדחתה בקשת העותר לביטול פסק דינו של המשיב 3, בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב-יפו (להלן: בית הדין האיזורי), בתיק ע"ר 10815-03-22 מיום 25.8.2022.

בית הדין הארצי דחה את בקשת רשות העירעור ביום 22.10.2023, תוך שהוא סומך את ידיו על ההחלטה בבקשה לביטול פסק דין, ותוך דחיית טענות העותר בדבר התקיימות הנסיבות המצדיקות את קיומו של "משפט חוזר אזרחי". בית הדין הארצי הוסיף והבהיר כי אין בצירופה של כתר כנתבעת בתיק העקרי כדי לחסום את העותר מלטעון ביחס לזהות מעסיקתו במסגרת ההליך העקרי, וכדי לבקש את צירופה של אן. קיי.

...

טענותיו של העותר בעתירה זהות לטענות שהעלה בבקשת רשות הערעור, כאשר במרכזן הטענה כי תלושי השכר שגילה מהווים ראיות חדשות המצדיקות את ביטולו של פסק דין זה. דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו.

העתירה נדחית איפוא בזאת.