עתירה לביטול החלטת ביטול רישיונות כלי ירייה

בנוסף לאמור לעיל ציין הקצין הממונה כי כנגד העורר 8 תיקים פליליים נוספים בעבירות אלימות, סמים מ-1988 ועד 2009 שניסגרו מחוסר ראיות שאמנם לא הובילו בעבר לביטול רישיון הנשק של העורר אולם היצטברות תיקים אלו בנוסף ל-2 תיקים משנת 2016 מחזקים את הערכת המסוכנות המשטרתית העדכנית בה הוחלט על מסוכנותו של העורר בהחזקת כלי ירייה.

וראה בנקודה אחרונה זו את עת"מ (י-ם) 6876-06-11 תמיר נ' משרד הפנים, שם נאמר (בפסקה 7), כי "מאז פתיחת התיקים חלף פרק זמן משמעותי, העומד על למעלה משנתיים ימים, בהן לא באה כל תלונה נגד העותר. הוא המשיך בעבודתו כחוקר פרטי, ואף קיבל רישיון לכך, על פי דין. אין בידי המשיבים כל מידע עדכני נוסף, המבסס מסוכנות של העותר". סיכום נוכח כל האמור לעיל, אני סבור כי החלטת פקידת הרשוי והחלטת הממונה בערר הן החלטות אשר חורגות ממיתחם הסבירות, ואינן עולות בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה בנושא זה. אני מבטל החלטות אלה, ומורה למשיבים לחדש את רישיון הנשק של העותר, בהתאם לבקשה שהגיש העותר ביום 8/11/17.

...

בעקבות החלות הממונה בערר, ועל פי החלטתי מיום 6/8/18, הגיש העותר עתירה מתוקנת, אשר מתייחסת גם ובעיקר לערר שהוגש ולהחלטת הממונה בערר.

בנימוקי הדחייה צוין כי – "לעניין התנגדות המשטרה – לאחר שעיינתי בטיעוני העורר (שהיוו השלמה לטיעונים בערר מיום 25/3/18) מצאתי כי על אף טענות העורר – מעמדת משטרת ישראל עולה תמונה של התנהגות פלילית המגובה בראיות מנהליות לביצוע העבירות המיוחסות לו, כך שלגישתי מדובר במצב בו החזקה של כלי ירייה בידי העורר עלולה לגרום לסיכון לשלום הציבור.

העותר מציין, כי תיקים ישנים אלה לא מנעו מהמשיבה להיעתר פעם אחר פעם לבקשותיו לחידוש הרישיון.

וראה בנקודה אחרונה זו את עת"מ (י-ם) 6876-06-11 תמיר נ' משרד הפנים, שם נאמר (בפיסקה 7), כי "מאז פתיחת התיקים חלף פרק זמן משמעותי, העומד על למעלה משנתיים ימים, בהן לא באה כל תלונה נגד העותר. הוא המשיך בעבודתו כחוקר פרטי, ואף קיבל רישיון לכך, על פי דין. אין בידי המשיבים כל מידע עדכני נוסף, המבסס מסוכנות של העותר". סיכום נוכח כל האמור לעיל, אני סבור כי החלטת פקידת הרישוי והחלטת הממונה בערר הן החלטות אשר חורגות ממתחם הסבירות, ואינן עולות בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה בנושא זה. אני מבטל החלטות אלה, ומורה למשיבים לחדש את רישיון הנשק של העותר, בהתאם לבקשה שהגיש העותר ביום 8/11/17.

זהו פסק דין בעתירה נגד החלטת הממונה לעררים במשרד לביטחון פנים, לבטל את רישיון העותר להחזקת כלי ירייה.

...

מכאן, כי אין לשלול את מסקנת המשטרה, בדבר מסוכנות לכאורית של העותר, הרלוונטית לעניין רישיון החזקת כלי יריה, על רקע האמור, ודאי כאשר מדובר באירוע שהתרחש לפני זמן קצר למדי.

סבורני, כי אין לקבל את טענת השרירות, באשר קבלת המלצת המשטרה לכשעצמה, אין משמעה, כמובן, אי הפעלת שיקול דעת עצמאי על ידי הממונה, ואין כל סיבה לסבור, כי ההמלצה אומצה מבלי שהדברים נבחנו לעומקם, כפי שסבר העותר, מה גם שעומדת בנסיבות למשיבים חזקת התקינות המנהלית.

בכפוף להערה שבסיפא לס' 4 לפסה"ד לעיל, נדחית העתירה.

נטען ע"י המשיבה כי ניפתח נגד העותר תיק פל"א נוסף 134392/2017 ותיקים נוספים, ואולם תיק זה והתיקים הנוספים, ניפתחו כנגד העותר לאחר מתן ההחלטה ביום 15.11.15 בדבר ביטול רישיונו לשאת כלי ירייה.

...

עתירת העותר מופנית כנגד החלטת הממונה במשרד לביטחון פנים, רישוי לכלי ירייה, מחוז דרום, מיום 20.3.17 בה נדחה הערר שהעותר הגיש על כך שביום 15.11.15 נשלל הרישיון שהיה ברשותו לנשיאת נשק.

לטענת בא כוח המשיבה בשל התשתית העובדתית שהצטברה בידי המשטרה ואשר בהתבסס עליה, הביעה המשטרה את התנגדותה לקבלת הערר, דין העתירה להידחות.

דיון והכרעה נפסק בבג"ץ 799/80, פנחס שללם נ' פקיד הרישוי לפי חוק כלי ירייה, תש"ט – 1949 ואח',(להלן "פסק דין שללם") כי "לא הרי ביטול רשיון, שכבר ניתן, כהרי מתן רשיון חדש, הרי הלכה פסוקה היא, שגם חשד מבוסס יכול – בדרך כלל – לשמש סיבה מספקת לסירוב רשיון; אולם באשר לביטול רשיון שכבר ניתן, סבורים אנו כי לאחר מתן הרשיון, אין לבטלו על סמך חשד גרידא ללא חקירה...". עוד נקבע (שם): "...אכן, אין להניח, כי המחוקק, אשר הסמיך רשות ציבורית לבטל רשיון קיים העניק לה כוח כזה כדי שיעשה בו שימוש על יסוד חשד גרידא. הטעם לכך הוא, שמי שקיבל רשיון, רשאי להניח, כי הבדיקות המוקדמות נעשו ביסודיות הדרושה, וכי החששות שהיו, אם היו כאלה, שוב אינם קיימים. על יסוד הנחה סבירה זו פועל בעל הרשיון ומשקיע מהונו וממרצו. בנסיבות אלה אין זה הוגן ואין זה סביר, כי הרשות המנהלית תפגע באינטרס זה שלו, בלא שהתרחש ארוע חדש, שיש בו כדי לפגוע בהנחות היסוד, אשר שימשו למתן הרשיון, ובכך ייצור סיכון ניכר, היוצר אינטרס ציבורי מיוחד לביטול הרשיון, ובלא שארוע חדש זה יוכח בצורה משכנעת, באופן שאינו מותיר מקום לספק סביר בדבר התרחשותו." על הלכה זו חזרו בתי המשפט במהלך השנים, ולאורה יש לבחון את העילות להתערבות בהחלטת הממונה בערר, כפי שהוכרו במשפט המנהלי, בין היתר שאלת סבירות ההחלטה מושא העתירה והאם נשקלו כל השיקולים הרלוונטיים.

סיכום אשר על כן העתירה מתקבלת.

לאחר החקירה נידרש העותר להפקיד את נשקו בתחנת המישטרה בעיר קריית גת, עקב ביטול רישיון כלי הירייה שלו, כאשר הובהר בפניו כי הרישיון בוטל על ידי המשרד לבטחון פנים, בהתאם להמלצת היחידה שחקרה את התלונה.

חוק כלי הירייה אינו מיפרט את השיקולים העומדים בבסיס שיקול הדעת של הרשות המוסמכת בבואה להחליט על מתן רישיון לנשיאת נשק או ביטולו.

...

המשיבה 2, משטרת ישראל, הגורם שעל פי המלצתה בוטל רישיון כלי הירייה של העותר ונדחה הערר מטעמו (להלן: "המשיבה 2").

ענייננו בעתירת העותר לביטול החלטת המשיבה 1 מיום 24.11.21 במסגרתה נדחה הערר שהגיש העותר על החלטת ביטול רישיון הנשק בו החזיק העותר בתבחין: "מגורים בישוב זכאי" – ישוב שחר (להלן: "הישוב").

לאור האמור לעיל, ובקבלי את העתירה, אני מורה על החזרת רישיון הנשק לעותר.

             העותר מבקש להורות על ביטול ההחלטה והעניק לו רישיון לכלי ירייה פרטי.

...

          אקדים ואומר כי לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, בכתב ובעל פה, עיינתי בחומר הרלוונטי והקשבתי לדברי קצין המודיעין כפי שנמסרו לי במעמד צד אחד, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

מתוך עיון זה נחה דעתי כי קיימת אינדיקציה לסיכון שלום הציבור ככל שיינתן לעותר רישיון לשאת כלי ירייה.

העתירה נדחית אפוא.