עתירה לביטול החלטת ביטול מעמד קבע

" [ההדגשה הוספה – א.ד.] על יסוד אלה קבעה השופטת רנר כי העתירה מתקבלת, החלטתה של הערייה מתבטלת תוך הטלת הוצאות משפט בסכום של 15,000 ₪ לטובת העותרת.

מדובר איפוא בארוע ערוני, שעניינו תרבות תורנית ולעירייה אין בפועל כל מעמד בקביעת מאפייניו וטיבו.

...

חברת ההפקה ביצעה את תפקידה ואולם על רקע כל האמור לעיל, וההיוועצות עם אל המעיין בקביעת התכנים והסדרים של האירוע, שהפעם לעומת הפעמים הקודמות בוצעה על ידי חברת ההפקה, אינה מביאה לתוצאה אחרת.

משהגעתי למסקנה זו, איני רואה צורך להידרש לשאלות האחרות שעלו במסגרת העתירה.

העתירה כנגד אריאל – נדחית.

העתירה היא להורות על ביטול ההחלטה ועל מתן היתרי שהייה זמניים בישראל לעותרת.

עוד נטען כי "משמעות ההחלטה בהקשר זה ברורה – נתוק האם מהילדים". ואולם "הורות לילד בעל מעמד בישראל כשלעצמה אינה מבססת זכות לקבלת מעמד בישראל. בפסיקה נקבע כי הזכות לחיי מישפחה וטובת הילד אינן זכויות מוחלטות". ב"כ המשיבים מוסיף וטוען כי משנחסמה הדרך בפני העותרת לקבלת מעמד בישראל לפי סעיף 3 לחוק הוראת השעה בשל נישואיו הביגמיים של הבעל, מנסה היא לבחור ב"מסלול עוקף" להוראת חוק זו ולפסיקה השוללת קבלת מעמד בישראל בנסיבות של נשואי ביגמיה, בדרך של ביסוס טענתה על פי סעיף 3א1 לחוק הוראת השעה.

...

לאחר שקיימה דיון מחודש בבקשה, החליטה הוועדה ביום 23.2.2020 כי "לא ניתן להיעתר לבקשה", מאחר שנסיבות חייה של העותרת והיותה אם לחמישה ילדים תושבי ישראל אינם עולים כדי טעם הומניטרי מיוחד המצדיק את קבלת הבקשה.

ב"כ המשיבים מוסיף וטוען כי "החלטת שר הפנים ניתנה בסמכות, במסגרת שיקול דעתו הרחב בעניינים אלו, משיקולים ראויים והיא סבירה ומוצדקת בנסיבות העניין. בחינת מכלול הנסיבות, לרבות טיעוני העותרת כאמור להם והצטברותם – מובילה למסקנה כי היא לא הצביעה על עילה המצדיקה הענקת מעמד מטעמים הומניטריים. ודאי שאין עילה להתערבות בהחלטת שר הפנים נוכח השיקול הדעת הרחב הנתון לו". ב"כ המשיבים מפנה לסעיף 3א1(ה) לחוק הוראת השעה ולפסיקה שניתנה על פיו, שעל פיהם יש לקבוע לטענתו כי בעניינם של העותרים לא מתקיימים טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים את קבלת הבקשה.

אשר על כן העתירה מתקבלת.

על החלטה זו הגיש המערער ערר פנימי, ומשזה נדחה על ידי ראש דסק דרום בחלקת מירשם ומעמד של המשיבה ביום 16.8.2017, הגיש המערער על החלטה זו ערר לבית הדין לעררים, ובו עתר לביטול ההחלטה וקבלת מעמד בישראל, ולחלופין להעברת הבקשה לדיון והכרעה לפני הועדה הבינמשרדית, שהוקמה על ידי המשיבה על פי נוהל שנקבע על ידה.

...

ואולם על פי מדיניות המשיבה אין די בכל האמור לעיל כדי להצדיק מתן מעמד של תושבות קבע או אזרחות בישראל.

בית המשפט העליון קבע בעניין זה כי כלהלן: "לא כל בקשה המונחת על שולחנה של הוועדה הבינמשרדית צריכה להיות נדונה על-ידי הוועדה עצמה. כאמור, הנוהל מכוחו פועלת הוועדה הבינמשרדית נותן לראשת הדסק סמכות לדחות את הבקשה על הסף אם על פניו היא לא מעלה טעמים הומניטריים. מטעמים של יעילות מינהלית, יש היגיון בכך שבקשות אשר על פניהן אינן מגלות טעם הומניטרי יוכלו להידחות על הסף,... אולם על ראשת הדסק לוודא כי בקשות המעלות על פניהן טעמים הומניטאריים יגיעו אל שולחנה של הוועדה הבינמשרדית. הנוהל לא קובע מהם הקריטריונים על-פיהם תכריע ראשת הדסק האם בקשה אינה מגלה 'על פניה' טעם הומניטארי... לשיטתנו, האיזון בין ההגנה על זכויות האדם של המבקשים מעמד מטעמים הומניטאריים לבין הצורך לנהל את משאביה הציבוריים של הוועדה הבינמשרדית ביעילות מוביל למסקנה כי על מנת שבקשה תועבר לוועדה הבינמשרדית די שהיא תעלה סיכוי מסוים לקבלתה. היינו, די בכך שאין מדובר בבקשה שמראש ברור כי הדיון בה יהווה בזבוז לא מוצדק של משאבי ציבור. אין מקום לדרוש מן המבקש להראות כי קיים סיכוי סביר שבקשתו תתקבל, שכן אין להציב משוכה כה גבוהה בטרם תינתן למבקש האפשרות לפרוש את טענותיו בפני הוועדה... אנו סבורים כי על מנת שתהיה משמעות לדיון ב'חריגים הומניטריים' המסננת של דחייה על הסף צריכה להיות קפדנית, אך לא כזו שמעבר דרך חרכיה יהיה נדיר ומתקרב לדרגה של וודאות באשר לקבלת הבקשה עצמה... 'שומר הסף' של הוועדה צריך להסתפק בתפקיד של שומר סף – ולא להיות מי שממלא בפועל את תפקידה". בעניין שלפנינו, נוכח האמור לעיל, אין למצוא פגם בהחלטת המשיבה לדחות את הבקשה על הסף בהיותה חסרת "סיכוי מסוים" להתקבל.

סוף דבר הערעור נדחה.

משנדחתה בקשתו, הגיש המערער ערר פנימי, ומשזה נדחה ביום 26.12.2017, הגיש המערער על החלטה זו ערר לבית הדין לעררים, ובו עתר לביטול ההחלטה וקבלת מעמד בישראל, ולחלופין להעברת הבקשה לדיון והכרעה לפני הועדה הבינמשרדית, שהוקמה על ידי המשיבה על פי נוהל שנקבע על ידה.

...

במכתבה של בת הזוג מיום 27.11.2011 (נספח 4 לעיקרי הטיעון של המשיבה), לאחר דיווח על שגרת חייה עם המערער מציינת הכותבת: "צ'אנג נכנס לארץ כשהוא נשוי ואף המצאנו במשרדכם תעודת נישואין שלו. בנוהל הישן, נדרש היה שבן הזוג הישראלי יהיה פנוי. ביקשנו לחיות חיים משותפים. עתה, הנכם מבקשים שנטפל בעניין גירושיו כתנאי לקידום התהליך בעתיד... צ'אנג חי עמי מרגע כניסתו לארץ ביום 2.11.2007 ונכון להיום, לא נפרדנו אפילו לערב אחד. אנחנו ערים ומודעים לכך שהדברים צריכים להתקדם וכדבריכם הוא חייב לטפל בנושא גירושיו. אנו נעשה הכל על מנת שהנושא יקודם ומבקשים לאשר לצ'אנג בקשתו להארכת תוקף האשרה". במכתב נוסף, מיום 17.9.2014, שבה בת הזוג וביקשה הארכת תוקף האשרה מסוג א/5 למערער, והוסיפה: "במהלך שנה זו, אעשה כל שניתן על מנת לאפשר קידום וסיום התהליך בתקווה להגדרת מעמדו כ'תושב קבע'. ידוע לי כי ללא התקדמות נושא תהליך הפירוד מאשתו הנמצאת בסין והצגת מסמכים מתאימים, התהליך יופסק". כאמור בידי המשיבה אין כל תיעוד להחלטה שניתנה בעניין זה ולתוכנם המדויק של הדברים שנאמרו לבני הזוג על ידי נציג המשיבה.

מהמקובץ עולה כי אין לדחות על הסף את טענתו של המערער ולפיה ההליך המדורג שהתקיים בעניינו היה פגום, כי עניינו נבחן על פי מבחן שלא שיקף את מדיניות המשיבה ובוודאי שלא התיישב עם הנוהל החל בעניינו.

סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו, באופן שעניינו של המערער יועבר להכרעת הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים.

בהחלטה צוין כי בבסיס טיעוני הבקשה לשידרוג מעמדו של המוזמן עומדת אי-יכולתו של המוזמן לפתוח עסק ללא מעמד גבוה מהיתר מת"ק, וכן צוין כי העותר החזיק בעבר רישיון לישיבת אירעי בין השנים 2013-2009, אשר ניתן לו בטעות והרישיון בוטל.

עקרי הטענות העותר מבקש לבטל את ההחלטה ולתת לו רישיון לישיבת קבע או לכל הפחות רישיון לישיבת אירעי.

...

לסיכום, נקבע בהחלטה כי העותר מוזמן לקבל היתרי שהייה, שניתנים לו מכוחה של הבקשה לאיחוד משפחות, שהגישה האם.

דיון והכרעה לאחר שמיעת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי, בכפוף להבהרה שלהלן הנובעת מהודעת המשיבים לבג"ץ, דין העתירה להידחות.

סיכום על יסוד האמור, ובכפוף לאמור בסעיף 21 לעיל, אני דוחה את העתירה.