לאור הדברים שכתבי לעיל, ספק רב אם בית משפט היה מאשר את החלטת הרב אשכנזי כפסק בורר, בהיותה סותרת את תקנת הציבור.
טענות הצדדים:
ביום 7.10.15 הגישה התובעת את תביעתה נגד הנתבעים, ובה עתרה לסעדים כדלקמן:
1) להורות על סילוק ידי הנתבעים ו/או מי מהם ו/או מי מטעמם מהמקרקעין הידועים כנחלה 59 במושב כפר חב"ד, הידועה גם כחלקה 59 בגוש 6261 ובכלל זה להורות לנתבעים לפנות את המשק מכל אדם ו/או חפץ מטעמם, וליתן כנגד הנתבעים צו מניעה קבוע האוסר עליהם להכנס לחומי המשק ו/או לעשות באיזה חלק מהמשק שימוש כלשהוא, לאיזה צורך שהוא;
2) לחלופין, ליתן צוים כאמור ביחד לכל שטח משק 59 למעט ביחס לשטחים המסומנים באותיות ב' ו-ג' על גבי התשריט שצורף לכתב התביעה וסומן כנספח א', , ובנוסף, ליתן צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבעים לבצע עבודות בנייה ו/או פיתוח ו/או הכנה ו/או הכשרה או כל עבודה אחרת, מכל מין וסוג שהוא, בין במישרין ובין בעקיפין, בשטחים המסומנים ב' ו-ג' בתשריט, (ולחילופי חילופין, שלא לעשות כן ללא קבלת היתר בניה כדין ובניה על פיו), וכן האוסר עליהם לעשות בשטחים הנ"ל שימוש כלשהוא שאינו שימוש חקלאי (קרי: עיבוד הקרקע לצורכי גידולים חקלאיים);
3) להורות לנתבעים להרוס את כל עבודות הבנייה ו/או ההכנה ו/או ההכשרה - ו/או כל עבודה אחרת, מכל מין וסוג שהן, בין במישרין ובין בעקיפין, - שבוצעו על ידיהם ו/או על ידי מי מטעמם בתחומי משק 59 ו/או בסמוך לו (לרבות שטחים המסומנים באותיות א', ב' ו-ג' בתשריט) לפנות את פסולת הבנייה, ולהחזיר את המצב בשטחים א', ב' ו-ג' הנ"ל לקדמותו, כפי שהיה קודם תחילת עבודות הגישור, התשתית, ההכנה והבנייה שביצעו הנתבעים לאחרונה, קרי, למצב של קרקע חקלאית פנויה.
"
כותב הרמב"ם בהילכות מקח וממכר פרק עשירי הלכה א' כדלקמן:
"מי שאנסוהו עד שמכר ולקח דמי המקח, אפילו תלוהו עד שמכר, ממכרו ממכר בין במטלטלין בין בקרקעות, שמפני אונסו גמר ומקנה. אע"פ שלא לקח הדמים בפני העדים. לפיכך אם מסר מודעה קודם שימכור ואמר לשני עדים דעו שזה שאני מוכר חפץ פלוני או שדה פלוני לפלוני מפני שאני אנוס, הרי הממכר בטל. ואפילו החזיק כמה שנים מוציאין אותה מידו ומחזיר הדמים."
ובהלכה ה' מסייג הרמב"ם את ההלכה שבסעיף א' וכותב:
"במה דברים אמורים? באנס, שהרי הוא חמסן מפני שכופה את המוכר למכור לו שלא ברצונו. אבל הגוזל והוחזק בגזלן ואחר כך לקח שדה שגזל, אין המוכר צריך למסור מודעה כמו שביארנו בהילכות גזילה."
ההדגשה שלי - י.ז.)
כך נפסק גם בשולחן ערוך, חלק חושן משפט, סימן ר"ה סעיפים א' ו-ח'.
ניתן לצפות שמי שמעורב כה עמוק בעינייני מאפיית המצות לא יטול על עצמו להיות בורר או לקבוע את הדין, כאשר יש סיכסוך בין המאפייה לבין אדם אחר.
...
הנתבעים טענו שיש לדחות את התביעה כנגדם מהסיבות כדלקמן:
1) אין להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת 1 לבין הנתבעים 2 ו-3;
2) בהתאם לתכניות החלות במקום, מיועדים המקרקעין בהם פועלת המאפיה בין היתר לשימושים של מאפיה למצה שמורה;
3) זכרון הדברים למכירת 260 מ"ר בנחלה הינו הסכם תקף;
4) עד להגשת כתב התביעה לא עלתה כל טענה לתקפות זכרון הדברים המגלם את הסכם המכר, ורק לאחר פטירת הרב אשכנזי המנוח מעלים טענות נגד ההסכם;
5) התובעת מנסה להטעות את בית המשפט לגבי משמעות המסמך משנת תשנ"ט;
6) אין נפקא מינה אם הנתבעים עשו שימוש בשטח של 260 מ"ר או לא;
7) בשטח בו יש בנייה חדשה הייתה בנייה ישנה קודם לכן;
8) פסק בורר בין התובעת לבין הנתבעים של הרב אשכנזי, רב המושב, מיום כ"ה אב תשע"ה סותם את הגולל על תביעת התובעת בקשר ל- 260 מ"ר;
9) לא מדובר בפלישה טרייה, אלא בשטח של 260 מ"ר על פי זכרון הדברים;
10) יש לדחות את התביעה עקב שיהוי חמור;
העדויות:
מטעם התובעת העידו העדים כדלקמן:
1) המודד יאיר איזבוצקי (להלן-"המודד") אשר הגיש חוות דעת של מודד בצירוף מפת מדידה.
מכל האמור לעיל עולה כי גם מבחינה עובדתית אין ליתן אמון באמור במסמך שכותרתו "דין ודברים", והאמור בו אינו מחייב את התובעת.
לאור כל האמור לעיל סבור אני שיש לדחות את טענת הנתבעים שהמסמך שכותרתו "דין ודברים" מהווה מעשה בית דין בין בעלי הדין.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, סבור אני שיש לקבל את העתירה בחלופה הראשונה לה עתרה התובעת וניתן בזה פסק דין כדלקמן:
1) אני מורה לנתבעים ו/או למי מהם ו/או למי מטעמם לסלק ידיהם לאלתר מהמקרקעין הידועים כנחלה (משק) 59 במושב כפר חב"ד, הידועה גם כחלקה 59 בגוש 6261 להלן-"המשק"), לפנות לאלתר את המשק מכל אדם ו/או חפץ השייך להם, ולמסור לאלתר את החזקה בכל שטח המשק לידי התובעת כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ השייך לנתבעים או למי מהם;
2) אני מורה לנתבעים להרוס את כל עבודות הבנייה ו/או ההכנה ו/או ההכשרה - ו/או כל עבודה אחרת, מכל מין וסוג שהן, בין במישרין ובין בעקיפין, - שבוצעו על ידיהם ו/או על ידי מי מטעמם בתחומי משק 59 ו/או בסמוך לו, לפנות את פסולת הבנייה, ולהחזיר את המצב בשטחים שבנו מבנים לקדמותו, כפי שהיה קודם תחילת עבודות הגישור, התשתית, ההכנה והבנייה שביצעו הנתבעים, קרי, למצב של קרקע חקלאית פנויה.
