עתירה לביטול החלטת איחוד משפחות

לפני עתירה להורות על ביטול החלטת המשיבים מיום 29.10.2018, ולפיה נדחתה בקשתה של עותרת 1 (להלן: העותרת) לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומנטאריים, ובהתאם לכך להורות על הענקת מעמד בישראל לעותרת.

לטענתה יש לקבל את בקשתה בשים לב "לטובת הקטינים ולפגיעה הישירה בזכותם לנהל חיי מישפחה תקינים". ביום 29.10.2018 הודיעו המשיבים על החלטתם לדחות את הבקשה, היות שהבקשה "איננה מעלה טעמים הומנטריים מיוחדים למתן היתר שהייה או רישיון ישיבה אירעי בישראל. מדובר במוזמנת, אשר נישאה למזמין כאשה שנייה ביודעין, היינו, נכנסה לתוך מערכת יחסים מורכבת וביגמית. שר הפנים אינו מוצא לנכון להכשיר תא משפחתי וצורת חיים המנוגדת לערכיה של מדינת ישראל. יצוין כי פוליגמיה הנה עבירה פלילית". טיעוני הצדדים העותרים טוענים כי המשיבים היתעלמו בהחלטתם מעיקרון טובת הילד ומהזכות לקיים חיי מישפחה, המחייבים את המשך שהייתה של העותרת בישראל.

בעיניין אלסעודי קבע בית המשפט העליון: "בית משפט זה אישר לא אחת את מדיניות המשיב שלא לאשר בקשות לאיחוד מישפחות במקרים של ריבוי נישואין. הרציונל שבמתן אשרה או רישיון ולתושב זר הנשוי לאזרח ישראלי, מטרתו לאפשר לבני הזוג להתאחד ולנהל חיי מישפחה תקינים יחדיו. על פי עמדת המחוקק הישראלי, חיי מישפחה תקינים הם חיים זוגיים וקיומה של ביגמיה שולל מיניה וביה טעם מרכזי זה. הובהר בפסיקה כי ניהול חיים משותפים עם יותר מאישה אחת הוא טעם סביר לדחיית בקשה לאיחוד מישפחות... עיקרון זה של הגנה על המוסד המשפחתי כמערכת יחסים בלעדית, כפי שהוא נתפס בעיני המחוקק הישראלי, ועל מעמד האשה במסגרת המשפחתית מחייב לאסור כל מקרה שבו מנהל אדם מערכות משפחתיות מקבילות עם מספר נשים". ואולם נשואי העותרת לבעלה אינם העילה לבקשתה.

...

לטענתה יש לקבל את בקשתה בשים לב "לטובת הקטינים ולפגיעה הישירה בזכותם לנהל חיי משפחה תקינים". ביום 29.10.2018 הודיעו המשיבים על החלטתם לדחות את הבקשה, היות שהבקשה "איננה מעלה טעמים הומניטריים מיוחדים למתן היתר שהייה או רישיון ישיבה ארעי בישראל. מדובר במוזמנת, אשר נישאה למזמין כאישה שנייה ביודעין, היינו, נכנסה לתוך מערכת יחסים מורכבת וביגמית. שר הפנים אינו מוצא לנכון להכשיר תא משפחתי וצורת חיים המנוגדת לערכיה של מדינת ישראל. יצוין כי פוליגמיה הינה עבירה פלילית". טיעוני הצדדים העותרים טוענים כי המשיבים התעלמו בהחלטתם מעקרון טובת הילד ומהזכות לקיים חיי משפחה, המחייבים את המשך שהייתה של העותרת בישראל.

טענת המשיבים, ולפיה די בהוראת סעיף 3א1(ה)(1) להוראת השעה כשלעצמה כדי לדחות את בקשתה של העותרת לפי סעיף 3א1 דינה להידחות.

אשר על כן העתירה מתקבלת בחלקה, באופן שהחלטת המשיבים מיום 29.10.2018 מבוטלת, על מנת שהמשיבים יקבלו הכרעה מחודשת בבקשה על יסוד מכלול השיקולים הנדרשים לעניין.

מבוא ורקע עובדתי עניינה של העתירה בהחלטתו של המשיב, שר הפנים, לדחות את בקשת העותרים למתן רישיון ישיבת אירעי בישראל (א/5) מטעם הומניטארי מיוחד לפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק הוראת השעה) בשל כך שהבקשה אינה מעלה טעם הומניטארי מיוחד לשידרוג מעמד אלא מדובר בבקשה רגילה לאיחוד מישפחות.

מכאן העתירה שלפני, בגדרה מתבקש כאמור ביטול ההחלטה שלא להעניק לעותר רישיון לישיבת אירעי בישראל (א/5).

...

אף את הניסיון לעקוף את ההחלטה ואת פסק הדין באופן שבו נכלל הדבר במסגרת הטעמים ההומניטריים אין לאפשר.

בנוסף מקובלת עלי בהקשר זה עמדת המשיב כי אין מקום לדון במסגרת הבקשה באותן טענות הנוגעות לקשרים כאלה ואחרים בין העותר לבין גורמים ישראליים.

סיכום על יסוד כל האמור אני דוחה את העתירה.

על יסוד נשואי הביגמיה האמורים הודיע המשיב לבעל ביום 4.4.2016 כלהלן: "בקשת איחוד המשפחות שבנידון מסורבת. ההפניה למת"ק כמו גם היתר השהייה שניתן לגב' שרבאתי מכוח הפניה זו, מבוטלים, ועליה לצאת את הארץ לאלתר" (נספח י' לכתב התשובה).

עוד נטען כי "משמעות ההחלטה בהקשר זה ברורה – נתוק האם מהילדים". ואולם "הורות לילד בעל מעמד בישראל כשלעצמה אינה מבססת זכות לקבלת מעמד בישראל. בפסיקה נקבע כי הזכות לחיי מישפחה וטובת הילד אינן זכויות מוחלטות". ב"כ המשיבים מוסיף וטוען כי משנחסמה הדרך בפני העותרת לקבלת מעמד בישראל לפי סעיף 3 לחוק הוראת השעה בשל נישואיו הביגמיים של הבעל, מנסה היא לבחור ב"מסלול עוקף" להוראת חוק זו ולפסיקה השוללת קבלת מעמד בישראל בנסיבות של נשואי ביגמיה, בדרך של ביסוס טענתה על פי סעיף 3א1 לחוק הוראת השעה.

יוער כי עתירתה של העותרת היא לקבלת היתר שהייה זמני בישראל, שאותו ניתן לחדש בתום שנה, זאת בשונה ממרבית הפסיקה שאליה מפנים המשיבים, שעניינה בעיקר בקשות לאישור הליך איחוד מישפחות וקבלת מעמד של תושב קבע או תושב אירעי במסגרת זו. כאמור בעניינינו עילת הבקשה היא קיומם של טעמים הומנטריים שאינם נסמכים על הקשר הזוגי, והסעד המבוקש בה – מתן היתר שהייה זמני.

...

לאחר שקיימה דיון מחודש בבקשה, החליטה הוועדה ביום 23.2.2020 כי "לא ניתן להיעתר לבקשה", מאחר שנסיבות חייה של העותרת והיותה אם לחמישה ילדים תושבי ישראל אינם עולים כדי טעם הומניטרי מיוחד המצדיק את קבלת הבקשה.

ב"כ המשיבים מוסיף וטוען כי "החלטת שר הפנים ניתנה בסמכות, במסגרת שיקול דעתו הרחב בעניינים אלו, משיקולים ראויים והיא סבירה ומוצדקת בנסיבות העניין. בחינת מכלול הנסיבות, לרבות טיעוני העותרת כאמור להם והצטברותם – מובילה למסקנה כי היא לא הצביעה על עילה המצדיקה הענקת מעמד מטעמים הומניטריים. ודאי שאין עילה להתערבות בהחלטת שר הפנים נוכח השיקול הדעת הרחב הנתון לו". ב"כ המשיבים מפנה לסעיף 3א1(ה) לחוק הוראת השעה ולפסיקה שניתנה על פיו, שעל פיהם יש לקבוע לטענתו כי בעניינם של העותרים לא מתקיימים טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים את קבלת הבקשה.

אשר על כן העתירה מתקבלת.

בעקבות זאת הגישה האחרונה ביום 4.4.2004 תביעה לבית-הדין האיזורי לעבודה בירושלים, שבה עתרה לביטול החלטת המל"ל. בחודש יוני 2004, לאחר הגשת התביעה לבית-הדין לעבודה, בוצעה על-ידי חוקרי המל"ל חקירה נוספת בעיניין מישפחת העותרים.

היא מסקנה שאינה חורגת ממיתחם הסבירות, ואין איפוא עילה להתערב בה. על-יסוד מסקנת המשיב דלעיל, בדבר אי-הוכחת מרכז חיים בישראל בהתייחס לתקופה שקדמה ליום 5.8.03, החלטתו לדחות את בקשת העותרים לאיחוד מישפחות ניתנה אף היא בגדר מיתחם הסבירות, שכן הבסיס ההומניטרי להענקת רישיון לשהיית קבע בישראל בהליך של איחוד מישפחות נסמך, כמבואר ברקע המשפטי לעיל, על מציאות של מגורים רצופים בישראל לאורך תקופת ההליך המדורג".

...

פסק הדין של בית הדין לעררים בית הדין קבע כי "נקודת המוצא היא, כי במועד אישור הבקשה משנת 2001... לא התגוררו העוררים, אף לא אחד מהם – בישראל", וכי דין הערר להידחות בשל שיהוי, שהרי "ההחלטה העומדת ביסוד הערר אינה הודעת המשיב בדבר ההחלטה משנת 2012, אף לא החלטתו משנת 2015, אלא החלטתו משנת 2006". בית הדין ציין כי רק ביום 2.5.16 טען ב"כ המערערים לראשונה כי לא קיבל את מכתב המשיב מיום 8.6.06, שבו נדחתה בקשתם של המערערים לקבלת מעמד ארעי.

אשר לקביעתו החלופית של בית הדין, ולפיה בקשתם של המערערים ראויה להידחות גם לגופה – אין די בקביעה זו כשלעצמה כדי לדחות את הערעור.

התוצאה הערעור מתקבל בחלקו כלהלן: בעניינם של מערערים 1 ו-2 הערעור נדחה.

בעניינם של מערערים 3 - 5 הערעור מתקבל בחלקו, באופן שפסק הדין בעניינם מתבטל, על מנת שהמשיב ייבחן את בקשתם לקבלת רישיון לישיבת קבע מיום 30.10.2015 לגופה, ויקבל בה הכרעה מחודשת.

בהחלטה צוין כי בבסיס טיעוני הבקשה לשידרוג מעמדו של המוזמן עומדת אי-יכולתו של המוזמן לפתוח עסק ללא מעמד גבוה מהיתר מת"ק, וכן צוין כי העותר החזיק בעבר רישיון לישיבת אירעי בין השנים 2013-2009, אשר ניתן לו בטעות והרישיון בוטל.

בדיון עמד בא כוח העותר על כך שהעותר זכאי לקבלת תעודת זהות וכי לא היה מודע לכך שבקשתו לאיחוד מישפחות הוסבה לבקשה הומניטארית, על אף שלא חפץ בהליך זה, והסירוב שניתן במסגרת ההחלטה הוא לאקוני ולא מנומק.

...

לסיכום, נקבע בהחלטה כי העותר מוזמן לקבל היתרי שהייה, שניתנים לו מכוחה של הבקשה לאיחוד משפחות, שהגישה האם.

דיון והכרעה לאחר שמיעת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי, בכפוף להבהרה שלהלן הנובעת מהודעת המשיבים לבג"ץ, דין העתירה להידחות.

סיכום על יסוד האמור, ובכפוף לאמור בסעיף 21 לעיל, אני דוחה את העתירה.