מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עתירה לביטול החלטות רשם הוצל"פ ומתן פקודת מאסר

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בשני התיקים עתרה המבקשת להורות על סגירת התיקים בטענת "פרעתי" ובשני המקרים נדחתה הבקשה.
ואולם "כאשר מתוך החלטת בית המשפט עולה כי בית המשפט היה מודע לכך שקנס לפי הפקודה מוטל לטובת המדינה ובשל כך קבע כי מדובר בהוצאות (הדגשה במקור – ש.ר.) וכשביהמ"ש ציין במפורש כי מדובר בהוצאות לטובת הצד שכנגד במקום אלו שנקבעו לטובת המדינה (הדגשה במקור – ש.ר.), אין לרשם ההוצל"פ סמכות לסטות מהחלטת ביהמ"ש. רשם ההוצל"פ אינו ערכאת ערעור על החלטות בית המשפט. ככל שבעל הדין שההחלטה ניתנה לחובתו (המערערת) סבור שמדובר בהחלטה שניתנה בטעות או אף בחוסר סמכות עניינית, עליו לנסות לבטל את ההחלטה בדרך של הגשת ערעור או בדרך אחרת שתביא לבטלות ההחלטה. רשם ההוצל"פ ובית משפט זה בעת שהוא משמש כערכאת ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ, אינם ערכאת ערעור על החלטת בית המשפט". לפיכך הערעורים נדחו.
לטענת המבקשת הסנקציות היחידות אשר פקודת ביזיון בית משפט מאפשרת לבית המשפט להטיל על בעל דין מפר הן מאסר או קנס.
...
על כן היה מקום להתערב בהחלטות רשמי ההוצל"פ שסירבו לסגור את תיקי ההוצל"פ בטענת "פרעתי". דין הבקשה להידחות.
אינני סבורה כי מסקנה זו עולה מהלכות בית המשפט העליון אליהן הפנתה.
הבקשה נדחית.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

לתשובת המשיב צורפה החלטה שניתנה על ידי כבוד רשם ההוצל"פ, רביע ג'באלי, מיום 8.8.10, לפיה הוטלה על רישיונו של העותר הגבלת רישיון נהיגה (נספח ב' לתשובה), לפי בקשת הזוכה מיום 4.8.10.
ביום 14.10.10 (בטרם בוטלה הגבלה כלשהיא מההגבלות האמורות לעיל), היתקיימה לעותר חקירת יכולת בפני כבוד רשם ההוצל"פ, מסבאח קבאני, לאחר שהעותר הובא בפניו על פי פקודת מאסר/צו הבאה.
...
לאור כל האמור לעיל, אני קובעת, כי ההגבלות שהוטלו על רישיון הנהיגה של העותר חסרות תוקף וכי היה על המשיב להתעלם מהן, כליל.
לפיכך אני מורה למשיב להנפיק לעותר רישיון נהיגה, כאילו ההגבלות לא הוטלו כלל וללא צורך במבחן מעשי או עיוני.
המשיב ישלם לעותר את אגרת העתירה ובנוסף - שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

בהליך פשיטת רגל (פש"ר) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

עקרי הדברים הצריכים לדיון הם אלה: החייב הגיש ביום 10.11.16 לבית משפט זה בקשה לכנוס נכסים ולהכריז עליו כפושט-רגל; בד בבד הגיש בקשה לשחרורו ממאסר מזונות אותו הוא מרצה בימים אלו ממש, תוך שהוא מציין כי פנה בבקשה מתאימה לרשם ההוצאה לפועל, אולם החלטה לעניין זה לא ניתנה על ידי רשם ההוצאה לפועל ומשכך עתר כי הוראה מתאימה תצא מלפני בית משפט זה. השופטת התורנית בבית משפט זה ציינה בהחלטתה מיום 11.11.16 כי "בית משפט זה אינו משמש תחליף לרשם ההוצאה לפועל שמטעמים כלשהם טרם נתן החלטה. אפשר לפנות לרשם תורן למתן החלטה". וכך החייב פנה בבקשה לרשם ההוצאה לפועל למתן החלטה, וביום 13.11.16 דחתה רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה את הבקשה וציינה כי החייב יוכל לפנות לבית משפט זה "בהתאם לסמכותו בסעיף 22א' לפקודת פשיטת הרגל". והינה החייב מגיש ביום 14.11.16 בקשה נוספת לבית משפט זה, במסגרת תיק פשיטת הרגל, לעיכוב ההליכים ולשחרורו ממאסר המזונות בו הוא נתון כל אותה עת; בהחלטתי מאותו יום תהיתי מדוע בחרה רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה להחזיר את החייב שוב לבית המשפט, בנגוד להוראה שיצאה מלפני השופטת התורנית כאמור לעיל, ועל אף האמור בפסיקת בית המשפט המחוזי בתיק פש"ר 6595-10-16 יעקב כהן נ' הכונס הרישמי (ניתן ביום 9.10.16, פורסם באתרים משפטיים) (להלן: "ההחלטה בעיניין יעקב כהן"), שם נקבע כי הסמכות ליתן עיכוב הליכי הוצאה לפועל בתקופת הביניים – היינו מיום הגשת הבקשה למתן צו כנוס עד למועד מתן הצוו בפועל, היא לרשמי ההוצאה לפועל, וציינתי שאין בכוונתי להעביר את החייב חזרה ללישכת ההוצאה לפועל, וביקשתי שהחלטת רשמת ההוצאה לפועל לעניין מאסר חוב המזונות תועבר לעיוני.
זו ההוראה המפורשת שבחוק ביחס לסמכות רשם ההוצאה לפועל, המאפשרת לו, בנסיבות העניין – לאחר ששמע את החייב – להחליט אחרת – וזאת על אף שניתן פסק דין על ידי ערכאה שיפוטית מוסמכת – ועל אף עליונות המזונות, להורות על ביטול פקודת המאסר, או כל החלטה מתאימה אחרת – בנסיבות העניין.
...
ואכן החלטת הרשמת הועברה היום, במסגרתה למדתי כי ביום 15.9.16 הורתה רשמת ההוצאה לפועל, בין היתר, כך: "בקשת הזוכה להוצאת פק' מאסר עת החייב אינו פורע את יתרת החוב בתיק המועדכנת על סך 27,781 ₪. בתיק מתעדכנת קרן חוב שוטפת על סך 2400 ₪, המטצרפת לקרן החוב בתיק. בנסיבות אלה אני מורה לאסור את החייב ... לתקופה של 15 ימים בגין אי תשלום סכום של 10000 ₪" (להלן: "ההחלטה המורה על מאסר").
בנסיבות אלה, אני מורה על מתן צו ארעי לעיכוב הליכי מאסר החייב בגין חוב מזונות עבר, וזאת עד לשמיעת עמדת הכונס הרשמי לבקשתו של החייב למתן צו כינוס נכסים שהוגשה לתיק זה, שתוגש תוך 30 ימים.

בהליך ערעור חדלות פירעון (עחדל"פ) שהוגש בשנת 2021 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפני ערעור על החלטה מיום 16.12.20 בתיק הוצל"פ 500229-04-20 ("ההחלטה") שניתנה על ידי רשם ההוצאה לפועל, כבוד הרשם גיא סמולרצ'יק. ההחלטה מקבלת בקשת הפטר שהוגשה על ידי המערער לפי "הוראת שעה" (הפטר לחייב מוגבל באמצעים) בחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, אך מסייגת את ההפטר שניתן וקובעת שההפטר לא יחול על חובות למשיבה – המרכז לגביית קנסות.
במוקד העירעור טענת המערער שלפיה בנסיבות חריגות נתונה הסמכות למתן הפטר גם בגין חובות למשיבה מסוג "קנס", ונסיבותיו האישיות הן כאלו שמצדיקות יישום חריג זה. המערער עותר לפיכך לביטול אותו חלק בהחלטה המסייג את ההפטר שניתן ולהחלת ההפטר גם על חובותיו למשיבה.
כשם שברור שאדם שנידון לעונש מאסר לא יהיה פטור מריצוי עונשו אך ורק בגין הליך פשיטת הרגל, כך קובע סעיף 69(א)(1) לפקודה כי מי שהוטל עליו קנס פלילי לא יהיה פטור מתשלום הקנס אך נוכח קיומו של הליך כאמור.
אינני מוצא כל יסוד לאבחנה בין סמכות בית המשפט לסמכות רשם ההוצאה לפועל, כאשר כולם פועלים בגדר הסמכות שהוקנתה להם לבחון בקשה להפטר, בין אם יסודה של זו בפקודה או בין אם בהוראת השעה של חוק ההוצל"פ. הרי גם בהוראת השעה בחוק ההוצל"פ ההפניה הייתה להוראות הפקודה וביטוי לרצון המחוקק לאפשר מתן הפטר במסגרת תיק ההוצל"פ. אין לפיכך כל סיבה, לא כזו הנלמדת מלשון החוק אף לא כזו הנלמדת מתכליתו, שסמכויות רשם ההוצאה לפועל הבוחן בקשת הפטר יהיו פחותות מאלו של שופט הבוחן בקשה דומה.
...
נוכח מסקנה זו, אינני מוצא טעם להידרש לאותן פסקאות בהחלטה בהן נעשתה אבחנה בין סמכותו של בית המשפט לסמכותו של רשם ההוצאה לפועל, ובהן אף נקבע שיש לפרש בדווקנות את האפשרות להפטר במסגרת אותה הוראת שעה בחוק ההוצל"פ שבינתיים פקעה.
כבר ב- 2005 מצא בית המשפט לתאר את חומרת התנהגות המערער ולבקר את בחירתו בעולם העברייני.
לסיכום, ההחלטה אשר במסגרתה ניתן למערער הפטר מכל חובותיו אך בהחרגת החובות למשיבה, באשר אלו אינם בני הפטר – בדין ניתנה ולא מצאתי כל יסוד לטענה לטעות שנפלה בהחלטה זו. חובות המערער למשיבה הנם כאלו מסוג "קנס" שלפי הדין לא ניתן היה ליתן מהם הפטר במסגרת חוק ההוצל"פ. ולפיכך – אני דוחה את הערעור.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2019 בעליון נפסק כדקלמן:

לשיטת המשיבה, השאלה הרלבנטית אותה יש לשאול בכדי לבחון האם מתקיימות הוראות סעיף 74יז(א)(3) לחוק הוצאה לפועל היא האם הקטינה תישאר ללא השגחה הולמת כתוצאה מבצוע צו המאסר, ולא האם העותר הוא המשמורן שלה, וכי עניין זה מצוי בשקול דעת המשיבה המבצעת את הפקודה.
לאחר שעיינו בעתירה ובתגובות המשיבה (וכן בתשובת העותר לתגובת המשיבה, אשר הוגשה באישור בית המשפט ובבקשת ההצטרפות של גרושתו), מוצאים אנו לנכון להבהיר ולחדד כי בעת מתן החלטה על הוצאת צו מאסר נגד חייב, על רשם ההוצאה לפועל לבחון בגדר שיקוליו גם את השאלה האם אותו חייב משמש כמשמורן קבוע של קטין שגילו מתחת לגיל 14 או של אדם חסר-ישע התלוי בחייב, ובמקרים מתאימים להמנע מהוצאת צו המאסר מטעם זה. זאת ועוד, ככל שהוצא צו מאסר נגד חייב, ועולה טענה לפני רשם ההוצאה לפועל כי יש להורות על ביטול צו המאסר מהטעם שהחייב משמש כמשמורן קבוע כאמור, על רשם ההוצאה לפועל לבחון מחדש את ההצדקה להוצאת צו המאסר בשים לב לעניין זה. משמעות הדבר לענייננו, היא כי לרשות העותר עומד סעד חלופי, בדמות פניה לרשם ההוצאה לפועל בבקשה לביטול ההחלטה אשר הורתה על הוצאת צו מאסר נגדו (ויובהר, כי אין בדברים אלה כדי להביע עמדה לגופה של בקשה זו).
...
בעתירתו טען העותר כי הוא מהווה משמורן יחיד של בתו בת ה-10, אשר עם מאסרו צפויה להיוותר ללא השגחה ראויה; וזאת, לשיטתו, בניגוד להוראות סעיף 74יז(א)(3) לחוק הוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, שלפיו "צו הבאה או צו מאסר נגד חייב לא יבוצע כל עוד מתקיימת אחת מהנסיבות האלה: [...] (3) כתוצאה מן ההבאה או המאסר של החייב יישארו ללא השגחה או טיפול הולמים, קטין שבאחריותו של החייב ושטרם מלאו לו 14 שנים, או אדם חסר-ישע התלוי בחייב". בתגובה מקדמית שהגישה המשיבה, משטרת ישראל, ביום 4.1.2019, נטען כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי ואי מיצוי הליכים מול המשיבה (וכן מחמת אי צירוף משיבה רלוונטית, היא גרושתו של העותר).
לאחר שעיינו בעתירה ובתגובות המשיבה (וכן בתשובת העותר לתגובת המשיבה, אשר הוגשה באישור בית המשפט ובבקשת ההצטרפות של גרושתו), מוצאים אנו לנכון להבהיר ולחדד כי בעת מתן החלטה על הוצאת צו מאסר נגד חייב, על רשם ההוצאה לפועל לבחון בגדר שיקוליו גם את השאלה האם אותו חייב משמש כמשמורן קבוע של קטין שגילו מתחת לגיל 14 או של אדם חסר-ישע התלוי בחייב, ובמקרים מתאימים להימנע מהוצאת צו המאסר מטעם זה. זאת ועוד, ככל שהוצא צו מאסר נגד חייב, ועולה טענה לפני רשם ההוצאה לפועל כי יש להורות על ביטול צו המאסר מהטעם שהחייב משמש כמשמורן קבוע כאמור, על רשם ההוצאה לפועל לבחון מחדש את ההצדקה להוצאת צו המאסר בשים לב לעניין זה. משמעות הדבר לענייננו, היא כי לרשות העותר עומד סעד חלופי, בדמות פניה לרשם ההוצאה לפועל בבקשה לביטול ההחלטה אשר הורתה על הוצאת צו מאסר נגדו (ויובהר, כי אין בדברים אלה כדי להביע עמדה לגופה של בקשה זו).
מטעם זה, נדחית העתירה שלפנינו על הסף, ללא צו להוצאות.
לאור התוצאה אליה הגענו, לא מצאנו צורך לדון בבקשת גרושתו של החייב (הזוכה בתיק ההוצאה לפועל), להצטרף כצד לתיק שלפנינו.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו