עתירה לביטול ביטול רישיון נשק על בסיס מידע מודיעיני

בהתאם ביטול רישיון לא ייעשה על בסיס חשד גרידא, ללא בדיקה וחקירה ועל הרשות לבסס החלטתה על תשתית ראייתית מספקת.

בעניינינו נימקו המשיבים את ההחלטה לביטול רישיון העותר על שני תיקי חקירה שלא הבשילו לאישומים נגד העותר וכן על קיומו של מידע מודיעיני המצביע על סיכון ממשי לשלום הציבור ובטחונו, אם ימשיך העותר להחזיק ברישיון לנשק.

...

טענת העותר, כי הנשק דרוש לו (באופן עקיף) לפרנסתו, אף אם אייחס לאלו משקל מלא, נדחית כמובן אל מול האינטרס העל של ההגנה על ביטחון ושלום הציבור.

לסיכום אם כן אני מורה על דחיית העתירה.

לאור התוצאה אני מחייב את העותר בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 7,000 ₪.

ביום 20.5.2019 הגיש העותר ערר על החלטת ביטול הרישיון וביום 6.6.2019 נדחה הערר על יסוד היתנגדות משטרת ישראל, היתנגדות אשר התבססה על פל"א 122989-13 ארוע אלמ"ב אשר ניסגר מחוסר ראיות וכן על בסיס מידע מודיעיני שבגינו נימסרה לעותר, בחודש יוני 2019, פרפרזה ולפיה: "בידי משטרת ישראל מידע חסוי על מעורבות העורר בעבירות סמים אמל"ח ורכוש." ביום 9.1.2020 הגיש העותר בקשה לחידוש הרישיון לנשיאת כלי נשק אירגוני, בד בבד עם בקשה חדשה לקבלת רישיון להחזקת כלי נשק פרטי לכלי ירייה מסוג אקדח בתבחין "שירות כוחות הבטחון" בייעוד "נשיאה". יוער כי התבחין האמור משמש לכלי ירייה מסוג אקדח ומותנה בכך שבעל הרישיון הנו בעל הכשרה בדרגת רובאי 07 או 08.

...

ביום 20.5.2019 הגיש העותר ערר על החלטת ביטול הרישיון וביום 6.6.2019 נדחה הערר על יסוד התנגדות משטרת ישראל, התנגדות אשר התבססה על פל"א 122989-13 אירוע אלמ"ב אשר נסגר מחוסר ראיות וכן על בסיס מידע מודיעיני שבגינו נמסרה לעותר, בחודש יוני 2019, פראפרזה ולפיה: "בידי משטרת ישראל מידע חסוי על מעורבות העורר בעבירות סמים אמל"ח ורכוש." ביום 9.1.2020 הגיש העותר בקשה לחידוש הרישיון לנשיאת כלי נשק ארגוני, בד בבד עם בקשה חדשה לקבלת רישיון להחזקת כלי נשק פרטי לכלי ירייה מסוג אקדח בתבחין "שירות כוחות הביטחון" בייעוד "נשיאה". יוער כי התבחין האמור משמש לכלי ירייה מסוג אקדח ומותנה בכך שבעל הרישיון הינו בעל הכשרה בדרגת רובאי 07 או 08.

בקשת העותר לרישיון מסויג אף היא נדחית.

סוף דבר בהינתן מכלול השיקולים העומדים על הפרק ובהביאי בחשבון את מתחם שיקול הדעת העומד לרשות המנהלית, לא מצאתי הצדקה להתערב בשיקול הדעת של הממונה על רישוי כלי ירייה.

העתירה נדחית אפוא.

צוין שם כי רישיונו של העותר בוטל בהמלצת המישטרה, כי הנשק הופקד, וכי הערר שהוגש הועבר להתייחסותו של הקצין הממונה שציין כי עניינו של העותר נדון פעם נוספת, וההמלצה היא "להמשיך להיתנגד למתן נשק לעותר". הווה אומר, גם בהחלטה זו לא נעשה נתוק בין ההחלטות.

החוק אינו מיפרט את השיקולים העומדים בבסיס שיקול הדעת של הרשות המוסמכת בבואה להחליט על מתן רישיון לנשיאת נשק או על ביטולו, אך ברור ששיקולים אלה נגזרים מהמטרה שלשמה נידרש הרישיון מזה, ומהצורך להגן על שלום הציבור מזה.

ברור כי המישטרה תדריך את עצמה במידת הסיכון הנשקף לדעתה לבטחון הציבור מנשיאת נשק על ידי מבקש רישיון או המחזיק ברישיון.

כיוצא בזה נקבע בפסיקה כי היתייחסות המישטרה כגוף הממליץ, ופקיד הרשוי או ועדת הערר, כגוף המחליט, למידע שלא הבשיל לכדי הרשעה, כעולה מתיק תלוי ועומד: "צריכה להיעשות בהקפדה יתירה ובזהירות כפולה ומכופלת מקום בו מדובר בהחלטה המבטלת תוקף רישיון שכבר הונפק" (עת"מ (י-ם) 765/04 דנציגר נ' ועדת הערר לפי סעיף 12 לחוק כלי ירייה (13.4.05), סעיף 23; עניין מועלם, שם).

תיארתי לעיל כיצד בניסיון להצדיק את ההחלטה הראשונה, נוספים כל העת פרטים עובדתיים, והשיא הוא כאמור בידיעות המודיעיניות שהובאו בדיון בחלק החסוי, כאשר העותר אינו יכול כלל להגיב על כך. חלק לא מבוטל מהחומרים המודיעיניים אינם נוגעים לעותר עצמו, ואף קצינת המישטרה אמרה בהגינותה שהקשרים הם "קצת עקיפים". חלק מהדברים קשורים לבני מישפחה, ואף בעיניין זה יש להזהר.

יש לידון את עניינו של העותר במקרה זה על סמך נתוניו האישיים, ולא לפסול אותו מלהחזיק נשק, שהחזיק בו כראוי במשך מספר שנים, מחמת עברם של בני משפחתו.

...

על ההחלטה הוגש ערר, אך הערר נדחה ביום 1.10.2017 על ידי הממונה באגף לרישוי כלי ירייה במשרד לביטחון הפנים (שייקרא: "הממונה"), והחלטה זו בערר הביאה להגשת העתירה.

יש לומר, כי קריאת הדו"ח הסודי ושמיעת דברי קצינת המודיעין הביאו אותי להתלבטות מסוימת; ואולם עיון מעמיק יותר בדברים הביאו אותי למסקנה שגם במידע החסוי אין כדי לבסס כדבעי את החלטת המשיבה.

לפיכך, מתקבלת העתירה, והמשיבים ינפיקו לעותר רישיון לנשיאת כלי נשק.

המשיבים ישלמו לעותר הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

על בסיס עמדת המישטרה, בקשת העותר לחידוש רישיון הנשק שלו נדחתה.

המשיב טוען, בעיקר, כי עמדת משטרת ישראל לפיה החזקת נשק על ידי העותר יוצרת סיכון לציבור, מנומקת היטב, והוא היה רשאי להסתמך עליה בהחלטתו לדחות את עררו של העותר; המישטרה והמשיב רשאים לבסס את עמדתם על ראיות מנהליות, כולל חומרי חקירה מתיקים סגורים ומידע מודיעיני – כפי שנעשה במקרה זה; בחינת בית המשפט את החלטת המשיב נעשית בהתאם לכללי הבקורת המנהלית, שהיא מצומצמת מטבעה; האירועים בהם היה העותר מעורב, מלמדים על סיכסוך שכנים ברף גבוה, המקים סכנה להמצאות כלי יריה בידי אחד מהצדדים; המישטרה רואה בקיומו של סיכסוך אלים הצדקה לביטול רישיון הנשק של צד שמעורב בסכסוך, גם אם הוא הקרבן; ובנסיבות בכללן החלטת המשיב סבירה ואין להתערב בה. דיון והכרעה ברקע עמדת משטרת ישראל והחלטת המשיב עומדים שלושה אירועים מוגדרים.

...

העולה מהמקובץ הוא שהראיות הנוגעות לאירועים אינן מבססות טענה על התנהגות פסולה מצד העותר במהלך האירועים, ואין בהן כדי ללמד על קיומה של מסוכנות בהחזקת נשק על ידי העותר.

סוף דבר נוכח כל האמור, אני מורה על ביטול החלטת המשיב מיום 27.7.20.

אני מחייב את המשיב בהוצאות העותר בסך 15,000 ₪.

בהתאם ביטול רישיון לא ייעשה על בסיס חשד גרידא, ללא בדיקה וחקירה ועל הרשות לבסס החלטתה על תשתית ראייתית מספקת.

בעניינינו נימקו המשיבים את ההחלטה לביטול רישיון העותר על שני תיקי חקירה שלא הבשילו לאישומים נגד העותר וכן על קיומו של מידע מודיעיני המצביע על סיכון ממשי לשלום הציבור ובטחונו, אם ימשיך העותר להחזיק ברישיון לנשק.

...

טענת העותר, כי הנשק דרוש לו (באופן עקיף) לפרנסתו, אף אם אייחס לאלו משקל מלא, נדחית כמובן אל מול האינטרס העל של ההגנה על ביטחון ושלום הציבור.

לסיכום אם כן אני מורה על דחיית העתירה.

לאור התוצאה אני מחייב את העותר בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 7,000 ₪.