עתירה לבג"צ בגין פגיעה באיכות החיים

ביחס לטענת העידר היריבות טענה העמותה את הטענה הבאה: "העובדה כי לא מדובר ב "עתירה לבג"צ" לא מונעת מהתובעת לתבוע בשם דיירי הרחוב".

דא עקא, שבבקשה לא נטען לקיומו של נזק ממוני כלשהוא, וכל שנטען היה כי התנועה ברחוב מהוה סכנה לתושבים ולילדי בית הספר כמו גם פגיעה באיכות חייהם.

ולעניננו, אם יוכיחו המשיבים, כלשון סעיף 4 של החוק, שהמבקשת גורמת לזיהום חזק או בלתי סביר של האויר המפריע או עשוי להפריע להם בהיותם מצויים בקירבת מקום, הרי שהם זכאים לכל התרופות שבית-המשפט נוהג להעניק לאדם הנפגע עקב מיטרד ליחיד, באותם תנאים בהם ניתנות תרופות אלה על פי דיני הנזיקין, כאילו הוסיף חוק כנוביץ' סעיף מפורש ברוח זו לפקודת הנזיקין האזרחיים.

...

מכאן, דין התביעה להידחות.

סיכום לאור האמור והמנומק לעיל, דין התביעה להידחות על הסף.

לפיכך, ולאחר שערכתי איזון לאור האמור לעיל, אני קובע כי העמותה תישא בהוצאות וייז בסך של 5,000 (כולל מע"מ), אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

על אף שנספח הבינוי מעניק למבקשי ההיתר פיתרון למרפסת סוכה, הם בחרו שלא להשתמש בו. הנוחות של מבקשי ההיתר ביציאה למרפסת מהסלון אינה במקומה כאשר היא באה על חשבון איכות חייהם של דיירים אחרים, ותוצאת ההחלטה היא שלמבקשי ההיתר יהיה שטח סוכה גדול יותר מזה של העותרת 1 ועל חשבונה; על הועדה היה לשקול תיכנון פנימי בדירתם של מבקשי ההיתר לצורך מתן אפשרות ליציאה מהמרפסת מהסלון או מהמטבח; הגבהת המרפסת אינה פיתרון הולם לפגיעה בעותרים; לבסוף נטען כי במקרים בהם ישנם נספחי בינוי מפורשים, יש ליתן זכויות נוספות באמצעות שינוי תב"ע, ולא כפי שנעשה.

היתערבות בית המשפט בהחלטת רשויות התיכנון תעשה בהתאם לכללי המשפט המינהלי ותהא תחומה למקרים חריגים ונדירים, אם נמצא כי נפל פגם משמעותי בדרך פעולת הרשות, למשל: פעולה בלא סמכות, או בחוסר תום לב מובהק (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' המועצה הארצית לתיכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, 446 ;(1996) ע"א 1805/00 מחצבות כינרת נ' משרד התשתיות, פ"ד נו(2) 63, 71 (2001); עע"ם 7381/5 ש. דורפברגר בע"מ נ' עודד, פסקה 28 (30.10.2016)).

...

גם מסקנה זו סבירה ולא מצדיקה התערבות.

לאור מסקנתי לעיל, לא נראה כי יש בטיעון אודות הסכם זה, שלא נדון לפני בהרחבה, כדי לשנות מהמסקנה אליה הגעתי.

לא נראית עילה להתערבות בהחלטה זו. אשר על כן, העתירה נדחית.

הגם שנימוקי ההכרעה יינתנו כאמור במועד מאוחר יותר, אציין כבר עתה בקליפת אגוז כי אין עסקינן בהליך של עתירה מנהלית או עתירה לבג"ץ נגד היתנהלות הרשויות, אלא בהליך של הסדר חוב במסגרת חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח–2018 (להלן: חוק חידלות פרעון), שנועד להקטין ולוּ במקצת את נזקיהם של נושי פטרוכימיים, שמסתכמים כיום בסכום הנאמד בכמיליארד ש"ח (עודף התחייבויות ביחס לשווי נכסים); כל זאת – שעה שפטרוכימיים מצויה בחדלות פרעון עמוקה ואיננה מסוגלת לפרוע את חובותיה לנושים.

עוד נציין כי ספק אם סיכולו של ההסדר יגשים את מטרתו של האגוד ויתרום לשיפורה של איכות החיים במפרץ חיפה, אך מה שברור הוא שהדבר יגרור אחריו באופן מיידי צו לפרוקה של פטרוכימיים, שהחזקותיה בבתי זיקוק נפט בע"מ תועמדנה למכירה בתרחיש כזה.

נקודת המוצא היא שבחברה חדלת פרעון שווי המניות מתאפס, וממילא הסדר כזה או אחר איננו יכול לפגוע באמת ובתמים בבעלי המניות, שבלאו הכֵי השקעתם ירדה לטמיון.

...

אשר-על-כן, ולאחר שעיינתי בהתנגדויות ושמעתי השלמת טיעונים של הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש לאשר את הסדר החוב כמבוקש, וכך אני מורה.

משכך דין ההתנגדות – להידחות.

סוף דבר: הסדר החוב מאושר כמבוקש, והנימוקים המפורטים לכך יימסרו בהמשך.

בהתאם לתקנה זו (בנוסח תירגומה מצרפתית לעברית שאומץ בבג"ץ 202/81 טביב נ' שר הבטחון, פ"ד לו(2) 622, 629 (1981); ראו גם בג"ץ 69/81 אבו עיטה נ' מפקד איזור יהודה ושומרון, פ"ד לז(2) 197, 283 (1983)): "בעבור סמכות השילטון החוקי למעשה לידי הכובש, עליו לנקוט בכל האמצעים שביכולתו על מנת להחזיר ולהבטיח במידת האפשר את הסדר והחיים הציבוריים, תוך כיבוד החוקים שבתוקף בארץ אלא אם כן קיימת מניעה מוחלטת לכך". על הסמכות שהוענקה למפקד הצבאי ברישא של תקנה 43 "להחזיר ולהבטיח במידת האפשר את הסדר והחיים הציבוריים" אמר השופט א' ברק את הדברים הבאים: "אין התקנה מגבילה עצמה להיבט מיוחד של הסדר והחיים הציבוריים. היא משתרעת על הסדר והחיים הציבוריים בכל היבטיהם. על כן חלה סמכות זו – בצד עינייני בטחון וצבא – גם על נסיבות 'אזרחיות' רב-גווניות, כגון נסיבות כלכליות, חברתיות, חינוכיות, סוציאליות, תברואתיות, בריאותיות, תעבורתיות וכיוצא באלה עניינים, שחיי אדם בחברה מודרנית קשורים עימהם. כפי שאומר השופט שילה בבג"צ 202/81, בעמ' 629: 'מהי הבטחת סדר וחיים צבוריים? התשובה המתבקשת היא: הפעלת מימשל תקין על כל שלוחותיו, הנהוגות בימינו בארץ מתוקנת, כולל בטחון, בריאות, חינוך, סעד, אך בין היתר גם איכות החיים והתחבורה'" (בג"ץ 393/82 ג'מעית אסכאן אלמעלמון אלתעאוניה אלמחדודה אלמסאוליה נ' מפקד כוחות צה"ל באיזור יהודה והשומרון, פ''ד לז(4) 785, 798 (1983)).

פעילות אקטיבית, שיטתית וממושכת כדוגמת זו של העותר להחרמת נכסים ישראליים באיזור; הסטת השקעות של חברות ישראליות ובינלאומיות הפועלות באיזור; והסרת חסות של היתאחדות הכדורגל הבינלאומית ממשחקים המתקיימים ביישובים הישראליים באיזור – בכל אלו יש משום פגיעה בחיי הכלכלה והתרבות באיזור המהוים חלק ממרקם החיים הכולל בו. לכן, סמכותו של המפקד הצבאי על פי המשפט הבנלאומי, כפי שהיא עולה מתקנה 43 לתקנות האג, כוללת בתוכה נקיטת אמצעים למניעת פעילות כזאת בשטחי האיזור.

...

לאחר שעיינתי בממצאים הכלולים בפסקי הדין משנת 2019 של בית משפט זה ובית המשפט העליון בעניין ביטול אשרת העבודה של העותר בישראל, נוכחתי כי יש בהם לתמוך כנדרש בעמדת המשיב שלפיה פעילותו של העותר בקידום תנועת החרם עולה כדי פגיעה בסדר ובחיים הציבוריים של האזור, וכי ממילא איסור כניסת העותר לאזור שתכליתו מניעת ניצול לרעה של הכניסה לקידום חרם, מצוי בדל"ת אמותיה של סמכות המשיב על פי דיני התפיסה הלוחמתית ועל פי תחיקת הביטחון באזור.

כמו כן, ההלכה שנפסקה בבג"ץ 5666/03 עמותת "קו לעובד" נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד סב(3) 264 (2007), בדבר תחולת דיני העבודה הישראליים על העסקת פלסטיניים באזור בידי מעסיקים ישראליים בהתאם למבחן "מירב הזיקות". מכל המקובץ עולה כי המשיב היה מוסמך על פי הדין הבינלאומי לאסור את כניסת העותר לביקור באזור בשל החשש שהביקור ינוצל על ידו לקידום חרם נגד גורמים הפועלים באזור.

אשר על כן, העתירה נדחית.

העירעור נדחה לגופו, תוך שנקבע כי הגם שהטענות לגבי הסדר הניטור והדיגום אינן חסרות טעם, אין הצדקה להתערבות בית המשפט, זאת משום שדיגום וניטור על ידי הגורם המזהם הוא פראקטיקה מקובלת בעולם בתחום איכות הסביבה ולא הונחה תשתית המצדיקה סטיה מהסדר זה. בית המשפט הוסיף וקבע כי קיימים מנגנונים ונתונים נוספים שבוכחם להסיר את החששות עליהם הצביעה העתירה.

בבג"ץ 4128/02 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנה על הסביבה נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד נח(3) 503, 513-512 לפסק דינו של השופט א' ברק (2004), צוינו דברים אלו: "האדם הוא חלק מסביבתו. הוא מקיים עם סביבתו יחסי גומלין. הוא משפיע על סביבתו והוא מושפע ממנה. הקרקע, המים, האויר הם היסודות לקיום האנושי. במסגרתם 'מנהלים הפרט והחברה את כל מעגל חייהם'... הם הבסיס לקיום הפיזי. הם הבסיס לקיום הרוחני. איכות החיים נקבעת על-פי איכות הסביבה. אם לא נשמור על הסביבה, הסביבה לא תשמור עלינו". לשם קידום האנטרס הצבורי בהגנה על הסביבה, המחוקק הראשי ומחוקק המשנה התקינו מערכת דינים עניפה שנועדה לממש תכלית זו באמצעות יצירת כלי פקוח על גורמים בעלי פוטנציאל לפגוע באיכות הסביבה.

במקום נוסף, טען המבקש כי לחברי הקבוצה נגרם נזק "בגין פגיעה באוטונומיה בשל החשש כי הפרות תנאי היתר ההזרמה והיתר הפליטה[...]תיגרום לפגיעה בבריאות" ובצמוד לכך נטען כי ההפרה תיגרום לפגיעה ב"באורחות החיים של מי שמתגורר בסביבה" (סעיף 7 לסיכומים).

...

התוצאה התוצאה אפוא מן האמור שאני מחליט לדחות את הבקשה.

הבקשה לאישור התובענה כייצוגית – נדחית.

אני מחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסכום כולל של 15,000 ₪.