עתירה לבג"ץ נגד סגירת בית ספר

מציינת המכללה, שהיא הגישה עתירה לבג"ץ כנגד עריית כרמיאל, אורט ישראל, שר הפנים והמל"ג, ובמהלך הדיון בעתירה, הסכימו הצדדים לקיים הידברות על בסיס הצעת בית המשפט, לפיה תנתן למכללה חכירת משנה ביחס למקרקעין שתהיה מקבילה לחכירה הראשית (בג"ץ 1965/16 מיום 2.2.2017).

ביחס לדרישת המכללה לגילוי ועיון בכל ההתכתבויות שהוחלפו בין המל"ג לבין אורט ישראל ואורט "הרמלין", בקשר עם סגירת אורט "הרמלין", כשלטענת המכללה, הדבר נועד להפריך את טענת אורט ישראל המציגה את עצמה כבעלת יד וניסיון בייסוד והקמת מכללות אקדמיות להנדסה, קובע בית משפט קמא, שאין למסמכים אלה נגיעה ממשית לפלוגתות שהכרעה בהן דרושה לצורך הכרעה נכונה ויעילה בתובענה, ולכל היותר יש לומר, כי עסקינן בסוגיה צדדית ושולית לתובענה, אשר נבירה בה תסרבל את ההליך ותכביד עליו באופן מהותי.

לכן, לכאורה, בסוגיה זו יכול והיה מקום ליתן צו לגילוי ולעיון במסמכים, באשר למקרקעין נשוא התביעה ובאשר לקמפוס "הורוביץ", בו מועברים חלק מהשיעורים של בית הספר להנדסאים, והמצוי מחוץ למקרקעין נשוא התובענה, כשלטענת אורט ישראל, בקמפוס "הורוביץ" תלמידי בית הספר להנדסאים אינם מקבלים את השירותים אותם הם זכאים לקבל.

...

אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור, גם באשר להיעתרותו החלקית של בית משפט קמא לבקשת אורט ישראל למחיקת סעיפים מתוך כתב ההגנה של המכללה – להידחות.

סיכומו של דבר: לא שוכנעתי שנפל פגם בהחלטתו של בית משפט קמא שיהא בו כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור, ולפיכך, אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

אני מחייב את המכללה (המבקשת) לשלם למשיבה (אורט ישראל) שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 4,000 ₪ (כולל מע"מ).

יצוין, כי זוהי העתירה השנייה במספר המוגשת על ידי אביה של המנוחה לבית משפט זה. העתירה הראשונה שהגיש האב נמחקה על ידו בהמלצת בית המשפט, תוך שמירת זכותו לעתור בשנית אם יסבור כי לפי התפתחות הדיונים בנושא העתירה ישנה הצדקה לכך (ראו בג"ץ 6805/98 כהן אברהם נ' שר החינוך, התרבות והספורט (לא פורסם, ניתן ביום 12.4.2000)).

במקרים המתאימים אף מוצאים צוי סגירה נגד בתי ספר.

...

המקרה שלפנינו איננו בא בגדרם של אותם מקרים נדירים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. לעניין זה יש לציין, כי מתגובת המשיבים 5-2 עולה, כי ככל שיעלו בעתיד במסגרת ההליכים הפליליים התלויים ועומדים או על ידי העותרים עצמם טענות קונקרטיות בנוגע לאנשים ספציפיים שיש לחקור בעניינם, ייבחן העניין מחדש על ידי רשויות האכיפה בהתאם לכללים המקובלים בכגון דא. לעניין הסעד שעניינו מיצוי ההליכים המשמעתיים: מקובלת עלינו עמדת המשיבים ולפיה, נוכח החלטת רשויות התביעה לנקוט הליכים פליליים נגד מי שנמצאו אחראים לאירוע הטראגי, לא תפסו ההליכים המשמעתיים מקום מרכזי בפעולתן של רשויות האכיפה כלפי אותם גורמים.

כמו כן, מקובלת עלינו עמדתם כי כיום, נוכח חלוף הזמן, הזיכויים בהליכים הפליליים ופרישתם של גורמים שונים מרשויות המדינה, אין אפשרות מעשית לנקוט בהליכים משמעתיים הרלוונטיים לעניינם של העותרים.

העתירה נדחית.

ההליך בבג"ץ: בד בבד, המבקשת עתרה לבג"ץ כנגד היתר הרעלים שניתן למפעל "'קולורדו", ומנגד, מיפעל קולורדו אף הוא, עתר לבג"ץ נגד בקשת המבקשת לשלול את היתר הרעלים שניתן לו ונגד ההחלטה לחייבו להתקין אמצעי בטיחות נוספים.

העדה סיפרה כי המשרד להגנת הסביבה פועל לצימצום הסיכונים ממפעל קולורדו: "הצמצום הזה לא חייב לבוא לידי ביטוי בהחלפת הקרר או סגירה של מערכת הקרור, אלא יש אמצעים אחרים שאנו נוקטים בהם, כמו כליאה של כל מערכת האמוניה ... בתוך חלל סגור בנפח מוגדר, החלפות אויר מוגדרות במשטח מסוים, ואז אין בעיה לקרר באמוניה גם בשכונת מגורים הומה ליד בית ספר, עקרונית כן, אבל זה מחייב בדיקה יותר דקדקנית ויתר מחמירה שלנו מהמדיניות שאנו נוקטים בה במקרים הסטאנדרטים". (עמ' 14, ש' 12-18).

...

בענייננו, טענו המשיבים כי משהמבקשת ידעה על קיומן של העבירות משנת 2008, השתהתה היא כאשר הגישה הבקשה אך בשנת 2012, ועל כן אין להיעתר לבקשתה.

לעניין זה התייחס ביהמ"ש העליון ברע"פ 1520/01 שוויצר נ' יושב- ראש הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, פ"ד נו(3)595 (להלן: "עניין שוויצר"): "...כאשר דנים אנו בהשתהותה של הרשות בפעולותיה, בוחנים אנו למעשה טענה מהותית הנוגעת לפגם בפעולת המנהל... ... אולם כאשר הפעולה המנהלית שאותה אנו בוחנים נוגעת לאכיפת החוק, ההשתהות בהפעלת אמצעי האכיפה כשלעצמה לא תיצור מניעות כלפי הרשות האוכפת, אלא במקרים קיצוניים ויוצאי דופן... מכל מקום, בדרך כלל, בנסיבות של אי חוקיות, ובייחוד כאשר אי החוקיות ברורה ומובהקת, הימנעותה של הרשות מלפעול אין בה כדי לבסס אינטרס מוגן של הפרט נגדה". סבורני, כי בעניין דנן, התוצאה המבוקשת של מתן הצו איננה ראויה.

לאור הנסיבות שפורטו לעיל הבקשה נדחית.

העותר טוען עוד כי המשיבים פעלו להצר את צעדיו של העותר, התנכלו לבית הספר ואף נקטו איומים של ממש נגד הנהלת בית הספר והכפישו את שמו של העותר.

לטענת העותר, בעקבות הגשת עתירה לבג"צ על ידו בחודש נובמבר 2000, בעקבות החשיפה התקשורתית הרבה לה זכתה הפרשה וההכרה בעוול שנגרם לעותר וכן בעקבות התערבותם של ראשי זרם החינוך הממלכתי דתי ושל חבר הכנסת זבולון אורלב, הודיע המשיב 4 לעותר כי הוראת ההשעיה בטלה וכי הוא רשאי לחזור לפעילותו בבית הספר.

לטענת העותר, נטישה זו עלולה להביא לסגירת בית הספר כבר במהלך שנת הלימודים הנוכחית.

...

אשר על כן, ובסיכומו של דבר, לאור המפורט לעיל, הנני מורה למשרד החינוך לקיים דיון בבקשת הורי התלמידים להעסיק את העותר בבית הספר שבנדון.

סיכום: בסיכומו של דבר אני קובע כי הליך ההיתקשרות של העותר עם ועד הורי בית הספר לא היה תקין ובהתאם לנהלים ומכאן שדין העתירה להידחות.

עם זאת אני מורה כי המשיבים יבחנו את בקשת ועד ההורים להתקשר עם העותר בהתאם למפורט לעיל וייתנו החלטתם בהקדם האפשרי, לאחר שתנתן לוועד ההורים, להנהלת בית הספר ולעותר זכות הטיעון והשימוע.

הסעיף הרלבנטי, סעיף 6 לחוק קובע כדלקמן: "מצא בית משפט לענינים מנהליים, לבקשת בעל דין, היועץ המשפטי לממשלה, או מיוזמתו, כי עתירה מינהלית שבפניו מעלה ענין בעל חשיבות, רגישות או דחיפות מיוחדת, רשאי הוא, לאחר שקיבל את תגובת בעלי הדין, להורות על העברת הדיון בעתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק". הסדרת מסגרת לימוד לתלמידי בית הספר, המתנהל בדבוריה, נשוא העתירה, היא סוגייה חשובה, ללא ספק; אולם, חשיבותה איננה בעלת מעמד או רגישות מיוחדים, המצדיקים העברת הדיון בסוגיה לבג"צ. מדובר בסוגיה שאיננה חורגת מעניינו הפרטני של בית הספר המדובר, וככזו, המקום הראוי לבררה הוא בבית המשפט המנהלי המוסמך לידון בה. (ראה בעניין זה גם בג"צ 1762/09 ועד הורי בי"ס שובו במבשרת ציון ואח' נ. שרת החינוך ואח', מיום 24/02/09, אליו הפנתה המשיב בטיעוניו).

שוני נוסף, עליו מצביע המשיב, נוגע לכך, שבסדרי הדין המנהליים נקבעה סמכות מקומית ייחודית, בעוד שהליכים אזרחיים המוגשים כנגד המדינה ניתן להגיש בכל בית משפט בארץ, שלו יש סמכות עניינית לידון בה. העתירה שבפנינו, כך נטען ע"י המשיב, הוגשה כנגד החלטת מנכ"ל משרד החינוך, שמקום מושבו בירושלים, ואם לא תענה הבקשה להעברת הדיון והעתירה לא תדחה על הסף, יאלץ המנכ"ל ליתן תצהירו בתגובה בעתירה, ולנדוד בין בתי המשפט כל אימת שתוגש עתירה כנגד סגירת בית ספר, ובכך תסוכל מטרת ההוראה המקנה סמכות ייחודית למקום קבלת ההחלטה.

...

למרות האמור, אינני מוצאת לנכון להיעתר לבקשה להעברת הדיון, וזאת משום שהמשיב לא העלה בקשתו בהזדמנות הראשונה, כנדרש.

לאור האמור, אין הצדקה להעברת ההליך בשלב זה של הדיון לבית משפט אחר, והבקשה נדחית.