עתירה לבג"ץ לאשפוז בבית חולים שיקומי ממלכתי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6733/21 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט י' כשר כבוד השופטת ר' רונן העותרים: 1. עמותת "צדק לילדים" 2. ניר רוזן, פסיכולוג קליני 3. דור כהן, עובד סוצאלי קליני 4. קרן ניסן, עובדת סוציאלית 5. בזכות – המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות 6. המועצה הלאומית לשלום הילד 7. איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית 8. האגודה לזכויות החולה בישראל נ ג ד המשיבים: 1. שר הבריאות 2. מנכ"ל משרד הבריאות 3. מנכ"ל קופת חולים כללית 4. מנכ"ל קופת חולים מכבי 5. מנכ"ל לאומית שירותי בריאות 6. מנכ"ל קופת חולים מאוחדת עתירה למתן צו על-תנאי תאריכי הישיבות: כ"ח בשבט התשפ"ד (7.2.2024) ל' בסיון התשפ"ב (29.6.2022) כ"ד בשבט התשפ"ב (26.1.2022) בשם העותרים 4-1: עו"ד מרק מוספיר בשם העותרים 8-5: עו"ד שרונה אליהו חי בשם המשיבים 2-1: עו"ד מוריה פרימן, עו"ד סיון דגן בשם המשיב 3: עו"ד יצחק אנידג'ר בשם המשיב 4: עו"ד אורי בוסתנאי בשם המשיב 5: עו"ד אורן מאור בשם המשיב 6: עו"ד גלעד לין ][]פסק-דין

תהליך שני, שכונה "הרפורמה המבנית", נסב על מעבר הדרגתי מטיפול במתכונת של אישפוז פסיכיאטרי לטפול שקומי בקהילה.

בשנת 2000 מינה משרד הבריאות "ועדה לתיכנון פריסת שירותים אישפוזיים ואמבולטוריים בבריאות הנפש", בראשות פרופ' מרדכי שני, שהגישה את המלצותיה בשנת 2001 ביחס למדיניות האישפוז של חולי נפש, ובעקבותיהן צומצמו מספר מיטות האישפוז בבתי החולים (להרחבה ראו: בג"ץ 2531/05 "החלמה ונופש" נהול ושירותים נתניה בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (29.9.2005)).

היבט זה אף מקבל ביטוי קונקריטי בגדריו של סעיף 3(ד) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי הקובע כי ככלל שירותי הבריאות הכלולים בסל שירותי הבריאות יינתנו "בתוך זמן סביר ובמרחק סביר ממקום מגורי המבוטח" )בכפוף לסייג שעניינו מקורות המימון העומדים לרשות קופות החולים לפי אותו חוק).

...

בסיכומם של דברים, עמדת משיבי המדינה הייתה שיש לדחות את העתירה, בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית באופן הטיפול של הרגולטור בסוגיית זמני ההמתנה לתורים בתחום של בריאות הנפש.

גם אם קשה לכמת את הדרישה לפעולה ב"זמן סביר", תהליך הכנה של בסיס נתונים שיאפשר הספקת שירותים חיוניים שנמשך על-פני מספר שנים – אינו יכול להיחשב ככזה שמקיים אמת מידה זו. יש להדגיש: הפניית הזרקור אל החובה לגבש תשתית העובדתית, אינה משמיעה את המסקנה כי על משיבי המדינה וקופות החולים להמתין על דרך של "שב ואל תעשה" עד לקבלת הנתונים כולם.

ברור כי איסוף הנתונים יניח בסיס לעיבוד וניתוח שלהם באופן שיאפשר שימוש נכון במשאבים הלאומיים בתחום זה. סוף דבר החיבור בין שלושת הקודקודים של המשולש מוביל למסקנה ברורה: לא ניתן להסתפק במענה שהציעו משיבי המדינה, ואין מנוס מאיסוף מקיף של הנתונים ומהצגתם, תוך זמן סביר, בפני הגורמים האמונים במשרד הבריאות על פתרון הבעיה.

רקע לפני עתירה שעניינה מיכרז שפירסם משיב 1 "לבצוע בדיקות הערכה תפקודית לקשישים לפני החלטה על אישפוז בבתי חולים גראטריים סיעודיים, ובדיקת עמידה בקריטריונים של מבחן התמיכה לטפול במחלות זיהומיות במוסדות סיעודיים". על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994, זכאים קשישים לסיוע במימון שירותי אישפוז סיעודיים, זאת בכפוף לתנאים הקבועים בחוק.

הערכת הזכאות ניתנת ע"י אחות, הנדרשת לקיים בדיקה למבקש במקום מגוריו, ולחוות את דעתה "אם מדובר בחולה סיעודי או תשוש נפש והאם הפוטנציאל השיקומי שלו נוצל במלואו" (סעיף 2.2.2.

מכאן שהכלל הנו מניעתי, בבחינת "הקדמת תרופה למכה" ומטרתו "למנוע פיתוי גם מאדם ישר והגון בבחינת 'אל תביאנו לידי ניסיון'" (בג"צ 531/79 סיעת הליכוד בעריית פתח-תקווה נ' מועצת עריית פתח-תקווה ואח', פ"ד לד(2)566, 572).

...

משלא נמצאה עילה להתערב בהחלטת הוועדה דין הטענה להידחות.

סוף דבר העתירה מתקבלת בחלקה כלהלן: (א) באשר להחלטת ועדת המכרזים לבחור במשיבה 2 כזוכה – העתירה מתקבלת בחלקה, באופן שהחלטה זו תעמוד בעינה, כפוף להתחייבותה של משיבה 1 להימנע מקבלת הערכות תפקוד ממשיבה 2 בעניינם של מבקשים אשר קיבלו ממנה שירותי סיעוד סמוך להגשת הבקשה.

(ב) באשר להחלטת ועדת המכרזים לבחור במשיבה 3 כזוכה – העתירה מתקבלת, באופן שהחלטה זו מתבטלת.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2249/08 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית העותרת: נור מד בע"מ נ ג ד המשיב: משרד הבריאות עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: [א' באייר התש"ע] (15.4.10) בשם העותרת: עו"ד גלעד רוגל; עו"ד מיכל רוזנבוים בשם המשיב: עו"ד שרון רוטשנקר ][]פסק-דין

לימים (14.6.09) הוגשה עתירה מתוקנת, בה נתבקש כי יינתן לעותרת רשיון בית חולים לפי פקודת בריאות העם, לצורך ביצוע פעולות כירורגיות אלה : כריתת שד רדיקאלית ושחזור, ניתוחיים לפרוסקופיים, ניתוחי כיס המרה, הרניה ובטן ואגן, ניתוחים אורטופדיים, החלפת מרפקים, ניתוח גב, ניתוחים גניקולוגיים (כריתת רחם, ניתוחים אורגינקולוגיים, דיקור מי שפיר, הפסקת הריון), ניתוחי אף אוזן וגרון, ניתוחי אורולוגיה, שקום ריצפת האגן וניתוחי פרוסטטה.

נאמר, כי הביטוי בו נוקטת פקודת בריאות העם הוא "מיטות כלליות", ולשיטת העותרת הכוונה היא למיטות אישפוז בבתי חולים צבוריים, בזיקה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד-1994, ואין לכך דבר עם מערכת בריאות פרטית הבאה להשלים את המערכת הציבורית; השעור שנקבע בדין (24 מיטות כלליות לאלף תושבים) נוגע לרפואה הציבורית בלבד.

...

הכרעה לאחר העיון איננו רואים מקום להיעתר לעתירה, ועם זאת סבורים אנו כי על משרד הבריאות ליתן דעתו לשאלות מסוימות שהיא מעוררת, באופן שיגבש מדיניות כללית עדכנית, בגדרי המתוה הנורמטיבי הקיים (או בתיקונו לפי הצורך).

אכן, הרפואה הפרטית היא אחת הזרועות שבה משתמשת הרפואה הציבורית, אם בביטוחים המשלימים ואם כקניית שירותים, וכאמור גם לא מצאנו בלשון החוק והתקנות הבחנה ביניהן.

תקנות תשס"ט ושינוי המדיניות בנושא הפסקת ההריון מצביעים על דינמיות בפעולת המשיב, ועל כן איננו רואים מקום לעיסוק נוסף במשאלות העותרת במסגרת עתירה זו. לטעמנו, אכן הדרך הנכונה לטיפול בנושאים שהעלתה אינה בהקשר המלאכותי למדי של מיטות אשפוז ורישוי בתי חולים, אלא בבדיקה מעת לעת של נושא המרפאות הכירורגיות, והיכולת להרחיב את תחומי פעולתן מבלי לסכן חולים, ולא יתכן חולק כי דבר זה מצוי באחריות הממלכתית של המשיב ועליו להקפיד בו קלה כחמורה (נזכיר עם זאת כי תקנות 11ב ו-11ג לתקנות רישום מרפאות כוללות התקשרות עם בית חולים לגיבוי רפואי ואשפוזי).

ההליכים האמורים היו תביעות, בקשות למתן סעדים זמניים, בקשה לעיון חוזר, ערעור לבית הדין הארצי וכן בג"צ. בכל אחד מההליכים עילת התביעה או הבקשה היתה זהה ובמסגרתם ביקש המבקש לחייב את המשיבה באישפוז שקומי בבית החולים.

כב' השופט צבי זילברטל קבע בסעיפים 2 ו-3 לפסק דינו: "2. לאחר שהתקבלה ההחלטה האמורה, הגיש העותר "ערעור" לבית הדין הארצי לעבודה, שבגדרו טען כי כלל לא הסכים שצוות רב מקצועי יקבע מהו הטיפול הרפואי הנידרש בעיניינו, וממילא מומחים כבר הביעו דעתם שהטיפול הראוי בעיניינו הוא בבית חולים שקומי, זאת בנגוד להמלצות הצוות הרב המקצועי.

לטענתה הוא מטרטר אותה בניהול מספר הליכים משפטיים במקביל כדי לנסות לחייבה לאשפזו בבית חולים שקומי באישפוז מלא תוך ניסיון להפקיע ממנה את שיקול דעתה שהוקנה לה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1994.

...

לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה שדין הבקשה להידחות.

סעיף 3 (ד) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי קובע: "(ד) שירותי הבריאות הכלולים בסל שירותי הבריאות יינתנו בישראל, לפי שיקול דעת רפואי, באיכות סבירה, בתוך זמן סביר ובמרחק סביר ממקום מגורי המבוטח, והכל במסגרת מקורות המימון העומדים לרשות קופות החולים לפי סעיף 13." לאור האמור אנו דוחים את בקשת המבקש.

מאחר שמדובר בהליך שישי באותו עניין החלטנו לחייב את המבקש בהוצאות המשיבה בסך של 1,500 ₪ שעליו לשלם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6941/16 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט י' עמית כבוד השופט מ' מזוז העותרים: 1. גליה גנון 2. אלישבע גבע 3. נורית דסאו 4. יעל אסקירה 5. בזכות - המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלות 6. רופאים לזכויות אדם - ישראל 7. האגודה לזכויות האזרח בישראל נ ג ד המשיבים: 1. שר הבריאות 2. שירותי בריאות כללית 3. מכבי שירותי בריאות 4. קופת חולים לאומית 5. קופת חולים מאוחדת עתירה למתן על תנאי בשם העותרים: עו"ד גיל גן-מור בשם המשיב 1: עו"ד נחי בן אור ][]פסק-דין

לטענת העותרים – אמהות ובנות זוג של אזרחים שנזקקו לשקום, לצד גופים אזרחיים שונים – "קיים מחסור חריף בשרותי שקום איכותיים, זמינים ונגישות בפריפריה הגיאוגרפית של מדינת ישראל". כך, למשל, אף שהאוכלוסייה כולה סובלת מהיעדר מספר מספק של מיטות שקום באישפוז, נתוני משרד הבריאות מלמדים כי הפגיעה בתושבי הפריפריה קשה במיוחד – הן במישור הכמותי (מספר מיטות לנפש נמוך בהשוואה למרכז), והן במישור האיכותי (טיב שירותי השקום שמציעים המוסדות הרפואיים בצפון הארץ ובדרומה).

זאת, בהתאם להוראת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, כי השירותים הכלולים בסל הבריאות – ובהם, השקום הרפואי (סעיף 6(5)) – "יינתנו בישראל, לפי שיקול דעת רפואי, באיכות סבירה, בתוך זמן סביר ובמרחק סביר ממקום מגורי המבוטח, והכל במסגרת מקורות המימון העומדים לרשות קופות החולים" (סעיף 3(ד)).

ביום 30.3.2017 הגיש שר הבריאות הודעת עידכון, ובה פירוט פעולות הממשלה "לחזוק שירותי השקום בכלל הארץ ובדגש על הפריפריה". בין היתר, צוין כי בחודש מאי 2016 פורסם מבחן תמיכה אשר "מתגמל ביתר" קופות המפעילות שירותי שקום בית "באיזורי פריפריה חברתית-כלכלית"; כי מחלקה ראשונה בבית חולים שקומי שעל הקמתו החליטה הממשלה בחודש ספטמבר 2014 ניפתחה לאחרונה – ואליה צפויות להצטרף שתי מחלקות נוספות; וכי בחודש ינואר 2017 החליטה הממשלה להקצות סכומים נכבדים להקמת מרכז שקומי בבית החולים פוריה בטבריה, ולמשיכת רופאים לעבודה במרכזים רפואיים בצפון.

...

בסופו של דבר, הגישו העותרים, ביום 16.2.2020, תגובה מפורטת שבה סקרו את ההתפתחויות המהותיות מאז הגשת העתירה.

הכרעה השתלשלות האירועים המתוארת לעיל מובילה למסקנה כי העתירה דנן מיצתה את עצמה בשלב זה, כך שדינה להימחק.

בקשת ההצטרפות מטעם ההסתדרות הרפואית בישראל נדחית, ואין צו להוצאות לגבי יתר המשיבות.