ובחזרה להשתלשלות העניינים הנוגעת להענקת פרס ישראל לשנת תשפ"ד. כאמור, העותרות פנו לשר בבקשה לשקול בשנית את זכייתו של הרב יוסף בפרס, וביום 18.4.2024 היתקבל אצל העותרת בבג"ץ 3498/24 מכתב מטעם המחלקה המשפטית של משרד החינוך שבו צוין, בין היתר, כלהלן:
"לעמדתנו, בהתאם למצב המשפטי, אמירה כנגד גיוס בני ישיבות לצבא ואף 'איום' בעזיבת הארץ, הגם שהנה חמורה ויש בה כדי לקומם, אינה נכללת ברשימת המקרים הקיצוניים המצדיקים היתערבות בהמלצה המקצועית של ועדת הפרס ובהחלטת שר החינוך לאמצה".
על רקע זה הוגשו שתי העתירות שלפנינו, בגדרן התבקשנו, בעקרו של דבר, להורות על ביטול המלצת ועדת השופטים והחלטת השר להעניק לרב יוסף את הפרס; ולמצער להורות על דיון מחודש בזכייה בשל כך שבעת מתן ההמלצה לא היו מונחים בפני הועדה כלל הנתונים הרלוואנטיים בעיניינו של הרב יוסף.
לטענת העותרות, פרס ישראל הוא פרס ממלכתי, וקשה להלום כי יינתן למי שבדבריו קורא לחסידיו לרדת מהארץ אם יידרשו לתרום את חלקם ולהתגייס לצה"ל.
עמדנו בתמצית שבתמצית על טיעוני העותרות, ונציין כי הכתובים אינם יכולים להעביר את הלהט והטיעון הנרגש של העותרות על רקע הימים הקשים שבהם נתונה המדינה, ועל כך שהעיטור הממלכתי הגבוה ביותר באמתחתה של המדינה יינתן למי שפגע "בציפור הנפש של החברה המדממת".
עמדת המשיבים כפי שהובאה בפנינו בכתובים ובעל פה, היא כי בהתאם לפסיקתו העקבית של בית משפט זה בנושא פרס ישראל, העתירות אינן מגלות עילה משפטית לבטל את בחירתה של ועדת השופטים והחלטת השר לאשרה.
טענת העותרות כי האיום בעזיבת הארץ הוא בגדר נסיבה חדשה שבגינה על השר לעשות שימוש בסמכותו להחזיר את ההמלצה לועדה לבחינה מחדש, אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה לפיה "ככלל, התבטאויותיהם של מועמדים לפרס ישראל, בנושאים שאינם נוגעים במישרין לפועלם המקצועי, בגינו הם זוכים בפרס, אינם חלק אינטגראלי של השיקולים שעל ועדת השופטים להביא בין שיקוליה" (עניין שטרנהל, פסקה 10, הדגשה הוספה – י"ע).
...
תקוותם היא כי אולי הפעם ייקבע שהתבטאויות המועמד או המועמדת הן כה קיצוניות, עד שאין מנוס מהתערבות בהחלטת השר.
שוב ושוב – העתירות נדחות, תוך שאנו נדרשים לקבוע כי ההתבטאויות שעל הפרק אינן כה-קיצוניות עד שיהיה בהן משום הצדקה להתערבות בהחלטה על הענקת הפרס.
בכפוף לאמור, ואך מטעם זה, אני מסכים כי דין העתירות להידחות.
