כמו כן, נקבע כי "רשאי מפקד האיזור לתת היתר לשהייה זמנית בישראל לתושב איזור שהגיש בקשה להיתאזרחות לפי חוק האזרחות או בקשה לרישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, לפני יום א' בסיון התשס"ב (12 במאי 2002) ואשר ביום תחילתו של חוק זה טרם ניתנה החלטה בעיניינו, ובילבד שלא תוענק לתושב כאמור, לפי הוראות פסקה זו, אזרחות לפי חוק האזרחות ולא יינתן לו רישיון לישיבת אירעי או לישיבת קבע, לפי חוק הכניסה לישראל" (סעיף 4(2)).
ביום 10.12.2002 הגישו המערערים עתירה לבג"ץ (בג"ץ 10482/02) שבה התבקש בית המשפט להורות בין השאר, כי על המדינה להשיב לבקשתם לאיחוד מישפחות.
בהודעת המדינה מיום 9.7.2006 נאמר כי "בהתאם לתיקון מיום 1.8.2005 בהוראת השעה, נוסף הסייג שנקבע בסעיף 3(1) המאפשר לשר הפנים לאשר בקשה של תושב האיזור למתן היתר שהייה בישראל בידי מפקד האיזור לגבי תושבת שגילה מעל 25 שנה, ולשם מניעת הפרדתה מבן זוגה השוהה בישראל". לפיכך הודיעה המדינה כי מאחר שנראה כי הוראה זו חלה על המערערת, עניינם של המערערים יתברר לאחר שתוגש בקשתם החדשה למתן מעמד מתוקף הליך איחוד מישפחות.
מאז אומצו קביעות אלו במספר פסקי דין ובין השאר נאמרו הדברים הבאים בעיניין דג'אני (כבוד השופט ע' פוגלמן, פסקה 10):
"פסק הדין בעיניין דופש היתמקד בהתנהלות הרשות בתקופה שבין מועד אישור הבקשה לאיחוד המשפחות לבין המועד הקובע. עם זאת, כפי שגם צוין לאחרונה בעיניין טוויל, במסגרת הבחינה אין לשלול טענות המתייחסות גם להתנהלות הרשות בתקופה שקדמה לאישור הבקשה לאיחוד מישפחות (ברוח פסק הדין בעיניין חתו) (ראו עניין טוויל, בפיסקה 15). כלומר, היתנהלות לקויה של הרשות בתקופה מוקדמת זו, עשויה להשליך על שאלת הזכאות לשידרוג במועד הקובע במתוה דופש (...). קביעה זו מצאה לה עגון גם בפסיקת בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים שדן רבות בסוגיה, ונתן משקל גם לעיכובים שנפלו בשלב בחינת הבקשה לאיחוד מישפחות (עת"מ (מנהליים י-ם) 8228/08 חרבאווי נ' שר הפנים (1.3.2009) [כב' השופטת י' צור]; עת"מ (מנהליים י-ם) 7887-07-10 תופאחה נ' שר הפנים (18.11.2010) [כב' השופטת נ' בן אור]; עת"מ (מנהליים י-ם) 735/06 שהאבי נ' שר הפנים (26.5.2011) [כב' השופט מ' סובל]; עת"מ (מנהליים י-ם) 31153-03-12 אבו אלהוא נ' משרד הפנים (25.6.2012) [כב' השופט י' מרזל])".
עם זאת, ספק בעיניי אם בעניינינו מדובר בנסיבות שבהן הייתה תקלה בטיפול בבקשתם של המערערים.
...
ערעור על פסק-דינו של בית הדין לעררים בירושלים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (כבוד הדיין אילן חלבגה) בתיק ערר (ירושלים) 2808/19 מיום 12.8.2021, שלפיו נדחה הערר שהגישו המערערים על החלטת המשיב מיום 31.12.2017.
אין בידי לקבל טענת העוררים לפגיעה בזכות לחיי משפחה שכן כטענת המשיבה לעוררת מונפק היתר מסוג היתר מת"ק מפעם לפעם ובאופן רציף המאפשר המשך שהייתה בתחומי מדינת ישראל ובחיק משפחתה.
הוסבר כי בקשות שהוגשו לאחר החלטת הממשלה ולאחר חקיקת הוראת השעה, לא נקלטו בפועל ואף היו צפויות להידחות, אך באופן תיאורטי ניתן היה להגישן.
22 בהתאם לאמור, הערעור מתקבל במובן זה שהמערערים יפנו את בקשתם להסדרת מעמדה של המערערת אל הוועדה המקצועית (בהתאם לסעיף 7 בחוק הוראת השעה משנת 2022, המחליף את סעיף 3א1 בחוק הוראת השעה שבוטל).