בעיניין נאסר נקבע, כי מכוחו של צו זה, "גם באותם מקרים בהם הבקשה לאיחוד מישפחות בין אזרח ישראלי לבין בן זוגו תושב האיזור אושרה, לבן הזוג תושב האיזור לא יינתנו רישיון לישיבה בישראל או אזרחות. בכפוף לאישור משרד הפנים, שהייתו של בן הזוג שהוא תושב האיזור היא מכוח היתרי כניסה ושהייה המתחדשים על פי אישור משרד הפנים, והמונפקים על ידי מינהלת התאום והקישור באיזור".
ועוד נקבע באותו מקרה, כדלקמן:
"המשמעות של חקיקת החוקים, היא שבני זוג של אזרחי ישראל ותושביה, השוהים בישראל כדין, מכוח היתר שניתן להם, חיים בישראל ברציפות ובמשך תקופות ארוכות, כאשר מרכז חייהם הוא ישראל, אינם בגדר "תושב ישראל" על פי חוק הביטוח הלאומי וגם על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
]
"ביום 11.4.2016 הודיעו משיבי המדינה כי שר הפנים החליט לפעול להארכת חוק הוראת השעה בשנה נוספת, עד לחודש יוני 2017. בה בעת, נימסר כי השר החליט לשנות ממדיניותו, וכי בכוונתו לאשר את שידרוג מעמדם של תושבי איזור המחזיקים בהיתרי שהייה בישראל שבקשתם להכנס להליך איחוד מישפחות אושרה עד לסוף שנת 2003, במובן זה שיינתן להם ולילדיהם שנולדו לאחר יום 1.1.1998 רישיון לישיבת אירעי בישראל מסוג א/5. זאת, בכפוף לתנאים הדרושים לבחינת בקשות מסוג זה והם הוכחת מרכז חיים בישראל, הוכחת כנות קשר הנישואין והמשך קיומו והעדר מניעה ביטחונית ופלילית. עוד נימסר כי השידרוג האמור ייעשה מכוח סעיף 3א1 לחוק האזרחות (הוראת שעה) המתיר מתן רישיון לישיבת אירעי מטעמים הומנטריים (להלן: החלטת השר).".
ביחס לכך, אנו מקבלים את טענותיו של הנתבע כי אותו הליך ואשר דן בגורמים ספציפיים, אינו רלוואנטי בכלל לנתבע, שלא היה אחד מהמשיבים באותה עתירה, ולכן פסק הדין אינו מתייחס אליו.
...
בסיכומו של דבר קבעה הועדה, כזכור, כי המדובר בטענות שאינן מתחום הרפואה, וכי היא אינה יכולה לדון בערר.
מנגד, וביחס לאותה המחלוקת, איננו מקבלים את טענותיהם של העדים מטעם התובע, שאינם יכולים להעיד על מצבו הרפואי לפני הניתוח שאותו הוא עבר בחודש 11/2016.
סוף דבר
לסיכום – לאור כלל האמור לעיל אנו קובעים כי דין התביעה להידחות, שכן לא הוכח כי התובע היה תושב ישראל במועד היווצרות הליקוי שבגינו הוגשה התביעה לנכות כללית.