עתירה לביטול החלטת משיבה 2 מיום 17.05.23 לדחות את ערר העותר כנגד החלטת משיבה 1 מיום 15.06.22 לדחות את בקשת העותר לקבלת היתר בניה, וכן לחיוב המשיבות לידון בתוכנית המפורטת שהגיש העותר לצורך תיקון הממצאים התכנוניים שנמסרו על ידי המשיבות במסגרת הבקשה להיתר בניה.
ביום 2.08.20 נימסר צו הפסקת עבודה למבנה האמור ולגידור שנעשה סביבו, והעותר זומן לדיון בפני משיבה 1 שנקבע ליום 11.08.20.
ברם, לאחר שנימצא כי על פי הוראות הדין הבקשה לא נקלטה, ועל כן בסיום הדיון הוחלט להוציא צו סופי להפסקת עבודה ולהריסת המבנה (להלן: "צו ההריסה").
...
על הכל יצוין, כי גם טענתו של העותר כי על פי חוק התכנון יש להשאיר את המבנה על תילו, על אף שנדחתה בקשתו לקבלת היתר בניה, על מנת לאפשר לו להגיש תכנית מפורטת, דינה להידחות.
ההלכה היא כי אין לעכב הליכי אכיפה גם לצורך הגשת תכניות מפורטות (ראו: רע"פ 4877/18 אלאטרש נ' מדינת ישראל (4.09.18); עת"מ (מחוזי-י-ם) 54360-01-23 דרובי נ' ועדת המשנה לפיקוח (3.04.23)), בין היתר מהטעם שאין לאפשר לחוטא לצאת נשכר, בפרט שעה שהעותר יכול היה להגיש את מלוא המסמכים זמן לא מבוטל קודם לכן (ראו גם: בג"צ 1862/21 חמאד נ' היחידה המרכזית לפיקוח במנהל האזרחי (8.11.21)).
בשים לכל האמור, העתירה נדחית.
