עתירה כנגד פסק דין בית הדין הארצי לעבודה בעניין קצובת נסיעה

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב סע"ש 17228-03-19 31 אוגוסט 2022 לפני: כב' השופטת כרמית פלד נציג ציבור (עובדים) גב' אלינור ויינטרוב נציג ציבור (מעסיקים) מר הארי מנשה התובע Alem Ghebru Amanuel דרכון 08900 C 08 ע"י ב"כ עו"ד ליאב עמר הנתבעים 1. גל - הברבור הלבן בע"מ - בפרוק 2. א.ג. גל ד. רון ניקיון בע"מ - בפרוק 3. גל רון ניקיון ואחזקה בע"מ - בפרוק 4. שוק צפון-ניהול בע"מ ח.פ. 515347516 הנתבעת 4 ע"י ב"כ עו"ד ערן גוטפריד ועו"ד הדס ספו-חי 5. אלי גולן 6. שלמה מוראד ז"ל פסק דין

כך או כך, הואיל והעובדות המפורטות בתביעה נוגעות אך ורק לתבנית ההעסקה המורכבת בתקופת הצבתו של התובע בשוק צפון והואיל ולא הובאה בפנינו כל ראיה לכך שלנתבעת 3 הייתה נגיעה כלשהיא להצבת התובע בשוק צפון, הרי שגם אילמלא היה התובע מוותר (בין היתר) על תביעתו כנגדה, דינה היה להמחק על הסף בהיעדר עילה, מכוח תקנה 44(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן – התקנות).

בעיניין חסידים, הדגיש בית הדין הארצי לעבודה, בין היתר, כי "מבחני העזר אינם עומדים בפני עצמם ואין ליישמם באופן טכני, אלא מטרתם לחשוף את זהותו האמתית של המעסיק על מנת לממש את תכליתם של דיני העבודה, תוך היתחשבות במאפייניהם הייחודיים של יחסי עבודה מורכבים... אף אחד ממבחני העזר אינו מכריע, אלא החשיבות היא לשקלולם הזהיר, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. התשובה לעולם אינה תלויה לפיכך בהתקיימות מבחן ספציפי זה או אחר, אלא במכלול התמונה". בע"ע (ארצי) 4995-06-11 בירן - מדינת ישראל משרד הבריאות פס' 54 לפסק הדין (14.6.17), סיכם בית הדין הארצי לעבודה את הדברים כך (ר' גם האסמכתאות שם): "זהות המעסיק לא תקבע בהתאם להגדרות הצדדים עצמם או על בסיס מבחנים פורמליסטים, כי אם על בסיס הבחנה בין היתקשרות אותנטית ולגיטימית עם קבלן משנה לבין ניסיון להסוות את יחסי העבודה המתקיימים בין העובד לבין המשתמש תוך פגיעה בזכויותיו, כאשר בחינת השאלה תיעשה בהתבסס על כלל נסיבות העניין, תוך העמדת התכלית של הכרה ב"מעסיק" ככזה.

לשלמות התמונה נציין, כי בהתאם לסעיף 9(ב)(3) לצוו בענף הניקיון, זכאי עובד להפרשות מעסיק לתגמולים גם בגין קצובת הנסיעה.

הפרשות לקרן הישתלמות, פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקה, פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר לעניין תלושי השכר ופיצויי פיטורים התובע עותר לחלף הפרשות לקרן הישתלמות מכוח הצוו בענף הניקיון; לפצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, מכוח חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב 2002 ((להלן - חוק הודעה לעובד( וכמתחייב מתכליתו; לפצויי פיטורים ולפצוי בגין "עבירה על חוק הגנת השכר לעניין תלושי שכר. יש לחדד כי התובע טוען לזכאותו לפצויי פיטורים, הן מכוח הצוו בענף הניקיון, הן מכוח חוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן – חוק פצויי פיטורים) והן מכוח צו ההרחבה הכללי במשק בעיניין פנסיה. בנגוד למצופה, לא עולה מטענותיו בהקשר זה (ר' ס' 140 לסיכומיו) כי הן חלופיות זו לזו. שוק צפון, מצידו, הכחיש את מרבית הטענות האמורות ללא כל היתייחסות לגופן, למעט התייחסותו לטענות ביחס לנסיבות סיום העבודה [ס' 27 לכתב ההגנה; ס' 18 לתצהיר מר יגב] ובדבר הודעה על תנאי העסקה (ס' 61 לכתב ההגנה; ס' 27 לתצהיר מר יגב).

...

מקובלת עלינו טענת שוק צפון לפיה החברות היו בגדר קבלן שירותי ניקיון ולא חברות כוח אדם, כנטען על-ידי התובע.

מטעמים אלו התביעה ברכיבים אלו נדחית.

בהתאם וכמתבקש, ויתר התובע בסיכומיו על התביעות לפיצוי בגין העדר הודעה מוקדמת ו/או שימוע [ס' 146 לסיכומי התובע] – ומכל מקום, נוכח האמור מורים אנו על דחייתן.

סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב סע"ש 31384-06-20 14 מאי 2023 לפני: כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש נציג ציבור (עובדים) מר משה בן דוד נציג ציבור (מעסיקים) מר יצחק קוגמן התובע: עזבון המנוח ויצסלב מדובסקי ז"ל ע"י ב"כ: עו"ד ליאת פייגל נתבעות 1. מדינת ישראל ע"י פרקליטות מחוז תל אביב 2. גאו-דע - ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד אילן וינדר פסק דין

התובע עותר לתשלום זכויות שונות בגין תקופת העסקתו הראשונה, ביניהן, שכר עדוד, הפרישי שעות נוספות, הפרש שעות עבודה בגין אי קיצור שעות התקן, הפרישי דמי הבראה, הפרישי קצובת נסיעות, תשלום אחזקת רכב, דמי כלכלה, הפרישי מענקים וגילום מס, קצובת ביגוד, הפרישי דמי חופשה, תשלום בגין העידר זכאות לימי בחירה, תשלום בגין נכויים עבור ימי מחלה, החזר דמי חברות באירגון מקצועי, החזר אגרת רישיון מהנדס, החזר הוצאות טלפון, גמול הישתלמות א' ו-ב', הפרישי הפקדות לפנסיה ופיצויים והפרשי הפקדות לקרן הישתלמות.

סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". בהקשר זה נפסק בע"א 9382/02 בולוס ובניו – חברה לאירוח ותיירות בע"מ – בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (10.6.08) כי: "המבחן המקובל לגיבוש עילת תביעה לצורך היתיישנות הוא מועד קיומה של עילת תביעה קונקרטית בידי התובע, המקיימת בידיו מערכת עובדות חיוניות הנדרשות לביסוס תביעתו, שניתן להוכיחן ולזכות בסעד המבוקש." כמו כן, בע"א 10192/07 פיסגת אשדוד הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ – חן גל השקעות ומסחר בע"מ (24.5.10) ציין בית המשפט העליון בהקשר זה כי: "הכוונה היא למועד קונקריטי שבו אילו הגיש התובע את תביעתו לבית המשפט, והיה מוכיח את עובדותיה המהותיות, היה זוכה בסעד המבוקש; לצורך היוולדה של עילת התובענה נידרש, איפוא, כי יהא בידי התובע כוח תביעה מהותי המאפשר לו לפנות לערכאות, לזכות בבירור תביעתו, ולקבל את הסעד המבוקש. כח תביעה מהותי זה מותנה ביכולתו הממשית והדיונית של התובע להעמיד את המחלוקת להכרעה שיפוטית בלא תנאי מוקדם." בע"ע (ארצי) 1616/04 פיליפ טיברמן – מקורות חברת מים בע"מ (8.1.06) (להלן: עניין טיברמן) היתייחס בית הדין הארצי לשאלת היתיישנות תביעה על עצם קביעת סטאטוס של עובד וההשלכות הכספיות הנובעות מכך וציין: "תביעה על עצם קביעת הסטאטוס של עובד וההשלכות הכספיות הנובעות מכך ככלל, לא תדחה מפאת טענת ההתיישנות, גם אם מערכת היחסים בין העובד והמעביד החלה שנים רבות לפני הגשת התביעה. כללי ההתיישנות יבחנו לאור העילות הנובעות מיצירת הסטאטוס החדש. כך למשל: תביעה לפצויי פיטורים נוצרת עם סיום יחסי העבודה וכללי ההתיישנות יבחנו מאותו מועד. כך גם אם העובד היה זכאי לתוספת שכר כלשהיא כתוצאה מקביעת מעמדו כ"עובד", כי אז יחולו כללי ההתיישנות באופן שאותו עובד יהא זכאי לאותן תוספות שבע שנים לאחור ממועד הגשת התביעה" בפסק הדין בעיניין ע"ע (ארצי) 533/09 עופרה אילן ואח' – שרותי בריאות כללית (15.6.2011) (להלן: עניין עופרה אילן) עמד בית הדין הארצי על התכליות שביסוד מוסד ההתיישנות והאינטרסים שהוא מבקש לאזן ביניהם: "במערך האיזונים ניצבת מן הצד האחד זכותו המהותית של התובע, שיש לאפשר לו לממשה בערכאות השיפוטיות - בתהליך שעשוי לארוך זמן וכפוף לעלויות, אילוצים וקשיים שונים שיש לאפשר זמן סביר לצורך היתגברות עליהם ... זכות הגישה לערכאות אף הוכרה כזכות בעלת אופי חוקתי, תוך שהדבר מחייב "הצרה, ולא הרחבה, של המחסום הדיוני בגין היתיישנות, המונע הכרעה בתביעה לגופה"..

לכך יש להוסיף כי לפי הפסיקה יש לבחון את טענת ההתיישנות של המדינה באותו אופן בו נבחנת טענת ההתיישנות של כל בעל דין אחר, ובשים לב לכך שהנזק העלול  להגרם מויתור על טענת היתיישנות בתביעות נגד המדינה שהתיישנו פוגע בקופה הציבורית (עסק (ארצי) 12475-02-13 מדינת ישראל - ארגון סגל המחקר במערכת הביטחון, ברפא"ל ובמשרד ראש הממשלה (26.3.18)).

בנסיבות המקרה, הפרות חוזרות בחוסר תום לב משווע מגיעים לכדי הרף הגבוה של הפצוי בגין הפרת חוזה וחוסר תום לב והתובע עותר לתשלום בסך 150,000 ₪ בגין רכיב זה. לטענת הנתבעת 1 התובע מצייר תמונה לפיה מנהל התיכנון פעל בנגוד לדין ולפסיקת בית הדין.

...

שעה שתביעתו של התובע ביחס לרכיב זה נטענת באופן כללי, ללא הפנייה למקור סמכות כלשהו, ואף משקבענו כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי נקלט בשירות המדינה ללא שנות הוותק שלו, וכי המדינה פגעה בזכויות המגיעות לו, ודחינו את מלוא רכיבי השכר אשר נתבעו על ידו – הרי שלא שוכנענו כי יש מקום לפסוק בענייננו פיצויים עונשים, ותביעתו של התובע ביחס לרכיב זה נדחית.

סוף דבר משכך התביעה נדחית.

בנסיבות העניין שוכנענו כי כל צד יישא בהוצאותיו.

בית משפט לתביעות קטנות באשדוד ת"ק 11656-02-20 בן גיגי ואח' נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' תיק חצוני: בפני כבוד הרשמת בכירה אירנה רוזן תובע יעקב בן גיגי נתבעת צד ג' הסתדרות העובדים הכללית החדשה חיה יהוד פסק דין

  התובע עותר לתשלום מלוא הסכום המגיע לו על פי החשבוניות המקוריות, בתוספת פיצוי בגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לו בשל היתנהלות הנתבעת בסך של 6,000 ₪.

  לטענת הנתבעת בהמשך למינויה של חיה לועד הבלניות הארצי, היה עליה לעבור קורס הכשרת ועדים אך הנתבעת מעולם לא התחייבה לשאת בעלויות נסיעה להכשרה.

משהעלה נציג הנתבעת שהתייצב מטעמה לדיון, תהייה באשר לאופן ההיתקשרות, כפי שתואר על ידי התובע ועימת אותו עם העובדה כי "ההסתדרות לא עובדת בע"פ" , השיב התובע: "... עובדה שבאתי עם חשבונית ראשונה ואז רפי ראה את החשבונית ואמר לי, תראה, צריך לתקן פה ופה. אמרתי אין בעיה, אתקן, אוריד. אז מה הוא השלה אותי? הוא אמר לי, בעתיד נעשה איתך חוזה שניקח אותה אחרי שתתקבל לעבודה, נעשה איתך בהמשך חוזה".  התובע הדגיש כי לו במהלך הפגישה עם מר מסט הוא לא היה מקבל התחייבות לקבלת התשלום, לא היה ממשיך לספק לחיה את השרות במשך מספר חודשים נוספים שלאחר הפגישה.

ראו לעניין זה ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית בע"מ) נ' טלקר חברה בע"מ, פד"י מד(4) 595, 602):  "כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימיה שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נימנע מהבאת ראיה, הייתה פועלת נגדו". תמוה, בלשון המעטה, מדוע נימנעה הנתבעת מלהביא לעדות את מר מסט על מנת לסתור את הטענה של מתן ההיתחייבות בעל פה, שעה שמרבית טענות התובע וחיה מופנות כלפיו והוא הגורם היחיד שיכול לאשרן או להכחישן.

  חלופת ההתכתבות בין מר בירן למר מסט שעניינה קצובת סכום מסוים לטובת מימון הוצאות נסיעה של חיה והערה כי לא יאושר סכום מעבר לכך, איננה רלוואנטית לענייננו, שכן לא נטען וממילא הוכחש על ידי חיה כי מידע המצוי בהתכתבויות בין השניים הובא לידיעתה וכי הייתה מודעת לכך שאינה זכאית לתשלום בגין הנסיעות שביצעה.

...

לטענת הנתבעת, דין התביעה נגדה להידחות מחמת העדר יריבות.

אינני מוצאת מקום להיעתר לדרישת התובע לפיצוי בסך של 6,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בשל התנהלות הנתבעת.

שעה שלא הובאה לפניי כל עדות או אסמכתא הסותרות את טענתה של חיה שלפיה ביחס לכל אחת מהנסיעות המפורטות בדו"ח נתקבל אישור מפורש מנציג הנתבעת האחראי עליה – ובעניין זה אין אלא לחזור על האמור לעיל בכל הנוגע לחזקה העומדת לנתבעת לרועץ בשל אי הבאת עד רלוונטי - הנני מורה על דחיית ההודעה לצד ג' אשר נשלחה על ידי הנתבעת.

סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע סך של 9,572 ₪.

לא מצאנו כי מקרה זה מחייב חריגה מכלל זה. כך או כך, התובע ביכר שלא לתקן את כתב תביעתו, שמא חשש כי יהא בכך כדי לסבך את ההליך שלא לצורך (ברע (ארצי) 37524-01-19 סופר שירות לכל בע"מ נ –קלטום אחמד (מיום 16.1.2019), על רקע טענתו בדבר "פיקטיביות התלושים"; וכידוע "זכותו של בעל דין לקבוע כיצד ינסח את תביעתו" (סק (ארצי) 5/03 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – היתאחדות התעשיינים בישראל (מיום 16.7.2003); עתירה לבג"ץ נדחתה (בג"ץ 6871/03 מדינת ישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה (מיום 10.12.2003)(להלן- תיק הפנסיה).

אך כמובן "המחיר" הנילווה לזכותו של התובע לנסח את כתב התביעה כרצונו, לרבות הסעד המבוקש במסגרת התביעה (בר"ע (ארצי) 58150-04-18 פלוני – אלמוני (מיום 6.9.2018), שלא ניתן לתת סעד כנגד אישיות משפטית שאינה צד להליך או כנגד צד שאינו בא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין (בשינוים המחויבים ראו תיק הפנסיה); וליתר דיוק, כנגד קבלניות המשנה אשר שמן מתנוסס, לכאורה, על חלק מתלושי השכר שניתנו לתובע במהלך תקופת העסקתו.

שיעור ההפקדות בעד קצובת נסיעה עומד על 5% לתגמולים.

זאת הן ביחס למציעים האחרים אשר הציעו הצעותיהם במיכרז, הן מאחר שהדבר נוגד את התחשיב בזמן אמת כפי שמופיע בנספח התמחירי – חישוב המתעלם כעת לחלוטין מרשימת רכיבים (דמי חגים, נסיעות, מחלה, ביטוח לאומי, מתנה לחג, מענק מצוינות, אבל) והן מאחר שתחשיב זה מיתעלם מהוראות הדין שכן "בתחשיב לא באו לידי ביטוי הזכות לדמי מחלה, הזכות לשכר בעד ימי חג, הזכות לגמול בעד עבודה בשעות נוספות וחלק מעביד בתשלום דמי ביטוח לאומי" (ע"ע (ארצי) 3575-10-11 ענת עמיר- חברות החדשות הישראלית (מיום 21.1.2015, סע' 65 לחוות דעתה של כב' השופטת לאה גליקסמן).

בהקשר זה יפים הדברים שנאמרו על ידי בית הדין הארצי לעבודה בשולי פסק הדין בעיניין קיברום, אמנם בסוגיה משיקה, האם מוקנית לעובד הזכות לקבלת פיצוי ישירות מהמעסיק חלף הפקדת התשלומים המיועדים לקרן הישתלמות לחשבון הפקדון.

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להתקבל בעיקרו.

לפיכך, התובע זכאי מהקבלן לפיצוי בסך של 7,500 ₪ בעד תלושי שכר שאינם תקינים, כאשר קלינור תשא עמו ביחד ולחוד, בסך 3,500 ₪ מתוך סכום זה. התביעה כנגד העיריה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה סע"ש 57462-08-18 19 אוקטובר 2021 לפני: כב' השופטת דניה דרורי נציגת ציבור (עובדים) גב' טובה אוגוסט נציג ציבור (מעסיקים) מר זאב לבנברג התובע מיכאל דינקין ע"י ב"כ: עו"ד איגור גלידר הנתבעים 1. סיהאם מוחמד עומר 2. זיד עומר 3. יחיא עומר ע"י ב"כ: עו"ד סמואל דכואר פסק דין חלקי והחלטה

בתלושי השכר החלקיים שהוצגו צוין כביכול שהתובע עובד מדי חודש 60 שעות והועסק כנגד שכר לשעה בתעריפים שונים בגובה שכר המינימום, כמפורט להלן: 12/16 – 25.94 ₪; 1/17 – 26.88; 7/17 עד 12/17 – 26.88; 1/18 עד 3/18 - 28.50 ₪.

לאחר שיוגש תחשיב מתוקן בעיניין זה, ינתן פסק-דין משלים שיקבע את סכום הזכאות ברכיב תביעה זה. הודעה על תנאי עבודה העובד טען שלא נימסרה לו הודעה על תנאי עבודה ועתר לחיוב המעסיק בפצוי בסך 15,000 ₪ בשל הפרת הוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב – 2002 (להלן – חוק הודעה לעובד).

עבור שנת 2017 זכאי התובע לזכאות מלאה של ימי חופשה, הנו 14 ימים; ועבור שנת 2018, בה עבד התובע 68 ימים, זכאי הוא ל- 88 X 14 ימי חופשה /240 = 5.133 (לחישוב מיכסת ימי חופשה עבור עובד בשכר שאינו מועסק בכל ימי השבוע ראה בע"ע (ארצי) 44382-04-13‏  יוסף מנצור - גז חיש בע"מ (4.5.15)).

סעיף 5(ב) לצוו הרחבה בדבר הישתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש 2017, קובע כי "עובד יהיה זכאי לדמי הבראה, רק לאחר שהשלים את שנת עבודתו הראשונה במקום עבודתו; עובד כאמור, יהיה זכאי גם לחלק היחסי בעבור חלק מהשנה". באשר לעובדים במשרה חלקית קובע צו ההרחבה (ס"ק ג') כי קצובת ההבראה תשולם באופן יחסי לחלקיות המשרה.

בהתאם לצוו הרחבה בדבר הישתתפות המעביד בהוצאות נסיעה משנת 2016 (י"פ 7319, עמ' 8993), הוצאות הנסיעה ייקבעו לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס צבורי או כרטיס מינוי חודשי מוזל ממקום מגורי העובד למקום עבודתו, וסכום ההחזר לא יעלה על 22.60 ₪ ליום עבודה.

...

לאחר שנקבע שהעובד לא עמד בנטל להוכיח שפוטר, נדחית התביעה לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

סוף דבר העובד זכאי לתשלום בגין רכיבי התביעה הבאים: כפיצוי לפי חוק הודעה לעובד סך 3,000 ₪; בגין פדיון חופשה שנתית סך 5,381 ₪; בגין דמי הבראה סך 3,591 ₪; בגין הפקדות המעסיק לקופת גמל סך 4,823 ₪; בגין הפקדות מעסיק לקרן פיצויים סך 4,452 ₪; בגין נסיעות סך 5,166 ₪.

תחשיב התובע יוגש תוך 30 יום מיום מתן פסק-דין חלקי זה. התביעה שכנגד נדחית.