עתירה כנגד הריסת ביתו מחבל שביצע פיגוע

כמו בעבר כך גם במקרה הנוכחי אינני רואה מקום לדיון מפורט בטענותיהם העקרוניות של העותרים נגד סמכותו של המפקד הצבאי להורות על הריסת בתי מחבלים שהוציאו לפועל פיגועים חמורים (ראו, בין היתר, בג"ץ 2418/18 קונבע נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית, בפיסקה 6 (10.4.2018); ומן העת האחרונה ראו בג"ץ 7961/18 נעאלווה נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית (6.12.2018) (להלן: עניין נעאלווה); בג"ץ 6905/18 נאג'י נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית (2.12.2018)).

השופטת ע' ברון: ארי פולד ז"ל נרצח באכזריות בדקירת סכין קטלנית, כשהיה במרכז קניות בצומת גוש עציון; כתב אישום בגין גרימת מותו בכוונה הוגש נגד ח'ליל יוסף עלי ג'בארין, שבעת ביצוע הפיגוע היה כבן 16 וחצי (להלן: המפגע).

...

העותרים טענו כי טענות עקרוניות אלו "נדחות פעם אחר פעם ללא דיון מהותי", ולכן ביקשו לקיים דיון בהרכב מורחב.

השופט ג' קרא: לאחר שעיינתי בחוו"ד של חברי השופט י' עמית, אין בידי להצטרף לתוצאה שאליה הגיע.

התמונה העולה היא של קטין כועס ומתוסכל שהסתכסך עם הוריו, כשעל רקע האמור ביקש לנקום בהם ולהמיט עליהם חורבן והרס.

אומר כבר עתה כי אני מצטרפת לדעתו של השופט י' עמית שלפיה יש לדחות את העתירה, וזאת בכפוף להערות שלהלן.

זאת, נוכח מעורבותו של האחרון בבצוע הפיגוע בו נרצחה רנה שנרב ז"ל (להלן: המנוחה) ונפצעו באורח קשה אביה ואחיה – הרב איתן ודביר שנרב יבדל"א. רקע עקרי ההשתלשלות העובדתית של הפיגוע בו נרצחה המנוחה כאמור מתוארים בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 751/20 חנאתשה נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית (20.2.2020), בגדריו נדחתה עתירה נגד צוי החרמה והריסה שהוצאו ביחס לבתי המגורים של שני מפגעים נוספים אשר נטלו חלק בביצועו של פיגוע זה. על-פי כתב האישום שהוגש נגד המפגע ביום 21.11.2019, הלה הצטרף בתחילת שנת 2018 לחוליה צבאית מטעם ארגון החזית העממית לשיחרור פלסטין, ובמסגרת פעילותו בחוליה הוא אומן בירי בנשק חם, הישתתף בניסיונות לבצע פיגועי ירי ואף נטל חלק בייצור מטען החבלה בו נעשה שימוש בפיגוע דנן.

...

סוף דבר: אציע לחבריי כי נדחה את העתירה דנן ככל שהיא מכוונת להוראות הצו ביחס לקומה העליונה, וכי נבטל את הוראות הצו להחרמת ולאטימת קומת המרתף – כך שבהקשר זה יהפוך הצו על תנאי לצו מוחלט.

אין לי אלא לשוב על דברים שאמרתי בהקשר זה בעבר: "את דעתי בעניין ההלכה הנוהגת לגבי הריסת בתים מכוח הוראת תקנה 119 לתקנות ההגנה והקשיים העקרוניים הכרוכים בה הבעתי לא אחת (ראו למשל חוות דעתי בבג"ץ 5839/15 סידר נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית [פורסם בנבו] (15.10.2015); בבג"ץ 1630/16 זכריא נ' מפקד כוחות צה"ל [פורסם בנבו] (23.3.2016); בבג"ץ 1336/16 אטרש נ' מפקד פיקוד העורף, [פורסם בנבו] פסקה 1 לחוות דעתי (3.4.2016); בבג"ץ 5141/16 מחאמרה נ' מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית [פורסם בנבו] (24.7.2016); ובבג"ץ 5943/17 פלוני נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית [פורסם בנבו] (3.8.2017)). כפי שציינתי בפרשות אלו, אף שאני סבור כי ראוי לעיין מחדש בהלכה זו על מנת לפרוש את היריעה לגביה במלואה, הרי שזו מחייבת עד שלא תשתנה, ככל שכך יקרה, בהרכב מורחב" (בג"ץ 628/18 כמיל נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 13 (28.2.2018); בג"ץ 2356/19 ברגותי נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית (11.4.2019)).

בהינתן האמור, אף אני סבורה כי אין מקום להתערבותנו בצו ההריסה שהוצא ביחס לקומה העליונה.

דחיית התביעה על הסף ביום 19.10.2015 ניתן צו להריסת הקומות הראשונה והשנייה בבניין בו התגורר המחבל, שרצח את נעמה ואיתם הנקין ז"ל. עתירה נגד הצוו נדחתה ((בג"ץ 7076/15 יחד עם עתירות נוספות ביניהן בג"צ 7040/15 פדלחמאד נ' המפקד הצבאי באיזור הגדה המערבית (12.11.2015)).

בסעיף 4 לכתב ההגנה שהוגש בתביעה הראשונה נרשם כך: "אף שהמדינה כופרת בטענות שהוצגו בכתב התביעה באשר לזכויותיו של התובע על המבנה, הטענות בדבר אופן ביצוע ההריסה והקשר הסיבתי בין ההריסה לבין הנזק (המוכחש שלעצמו), כבר עתה יובהר כי בכפוף למספר תנאים שיוצגו בהמשך כתב הגנה זה, מסכימה המדינה – באופן עיקרוני ולפנים משורת הדין – לפצות בעלי דירות שניזוקו כתוצאה מהריסת בתי מחבלים וזאת על יסוד שומות נזק שייקבעו ע"י מומחים מטעמה, אם בכלל נגרם". רוצה לומר, ככל שהתובעים סבורים שמגיע להם הסכום הנתבע או כל סכום העולה על הסכום שקבע השמאי מטעם הנתבעת, עליהם להתכבד לא רק בהוכחת הנזק אלא גם בהוכחת עילות התביעה הנזיקיות שציינו בתביעתם.

...

נטען שאם תתקבל טענת הנתבעת הרי שגם הגשת תביעה חדשה למחרת היום הייתה מתקבלת טענת התיישנות, וזו "פרשנות מעוותת שלא יכולה לעמוד" כדברי בא כוחם, ואשר מאיינת את החלטתי המאפשרת הגשת תביעה חדשה.

גם לו היה בית המשפט נעתר לבקשת התובעים, סעיף 5א(3) מאפשר הארכת התקופה בשנה ובסה"כ שלוש שנים מיום המעשה, ואילו התביעה החדשה הוגשה בחלוף ארבע שנים אחרי ביצוע ההריסה, וכשסעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות לא חלים, לא תצמח הישועה לתובעים גם מהארכה כזו (השוו לת"א (י-ם) 40539-03-12 זיד נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (02.05.2013)‏‏).

סוף דבר אני דוחה התביעה על הסף בשל התיישנות.

בפתח הדברים ציין השופט עמית כי אין מקום לקיום דיון מפורט בטענותיהם העקרוניות של העותרים נגד סמכותו של המפקד הצבאי להורות על הריסת בתי מחבלים מכוח תקנה 119, שכן אלו הוכרעו במספר רב של פסקי דין וההלכה שנפסקה בהם ברורה.

השופט ג' קרא הוסיף כי הטענה שבהפעלת הסמכות לפי תקנה 119 יש כדי להרתיע אחרים אינה יכולה לעמוד בנסיבותיו של המקרה, שכן בחקירתו העלה המחבל גרסה מעורבת וטען, בין היתר, כי ביצע את המעשה בשל סיכסוך עם הוריו וכי ביקש לנקום בהם ולהמיט עליהם חורבן והרס.

...

דין הבקשה לדיון נוסף להידחות.

טענה זו אף היא דינה להידחות.

הבקשה נדחית, אפוא, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.

]השופטת ג' כנפי-שטייניץ: לפנינו עתירה המכוונת נגד צו החרמה והריסה, שהוציא המשיב מכוח תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת-חרום), 1945, לבית מגורים בו התגורר מחבל שביצע פיגוע על רקע לאומני, הכולל מספר ארועי דקירה ודריסה, שגרמו למותם של מוטי אשכנזי ז"ל, מיכאל לדיגין ז"ל ותמיר אביחי ז"ל, ולפציעתם של ארבעה אנשים נוספים (להלן: צו ההריסה, תקנה 119 ו-תקנות ההגנה, בהתאמה).

...

ככל שיגרמו בסופו של דבר נזקים בלתי מתוכננים – אין הדלת נעולה בפני תביעה לפיצויים (בג"ץ 7045/15 חמאד נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקאות 59-56 לחוות דעתה של הנשיאה מ' נאור (12.11.2015); כן ראו: בג"ץ 2828/16 אבו זיד נ' מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית, פסקה ח (7.7.2016)).

בנתון לאמור מצטרף אני למסקנת חברתי, השופטת ג' כנפי שטייניץ, כי בהינתן ההלכה הקיימת, אין עילה להתערבות בהחלטת המפקד הצבאי ובהתאם יש לדחות את העתירה.

בנסיבות אלה אני סבורה כי הצו שניתן להריסת הבית אינו מידתי, ומשכך אם דעתי היתה נשמעת היינו מוציאים צו על-תנאי בעתירה.