הרקע העובדתי:
המבקשת, אזרחית סרי לנקה, נכנסה לישראל לראשונה ביום 19.2.13 באשרת עבודה מסוג ב/1 בתחום הסיעודי.
יחד עם האמור, הצדדים נשארו חלוקים באשר לעיכוב הליכי ההרחקה לאחר מתן החלטת גורמי האכיפה אליהם פנתה המבקשת, כאשר המשיבה דרשה הרחקה מיידית ואילו המבקשת עתרה לעיכוב הרחקתה "למשך 30 יום לאחר הודעת המישטרה".
נוכח הסכמת הצדדים, הורה בית הדין לעררים על מחיקת הערר.
עוד טוענת המבקשת כי הרחקתה תקטין (עד כדי ביטול) את הסיכוי כי תלונתה תתברר כיאות ובכך יש להשליך גם על אינטרס צבורי ראשון במעלה - לוודא שפקחים של המשיבה אינם מפעילים אלימות אסורה, בייחוד נגד אוכלוסייה חלשה כמו עובדת זרה חסרת ישע.
לעניין עשיית הדין העצמי, מפנה המשיבה לכך שהמבקשת עשתה דין לעצמה ונכנסה לישראל באשרת תייר כאשר מטרתה הייתה חפוש אחר עבודה, תוך ידיעה כי אין לה אשרה תקפה לצורך כך.
עוד בהקשר זה מציינת המשיבה כי מאז ועד היום המבקשת שבה ומגישה הליכים בערכאות השונות על מנת להמשיך ולעכב את הרחקתה מהארץ, מסרבת לקבל החלטות שיפוטיות שניתנו בעיניינה פעם אחר פעם ועושה כל שלאל ידה להמשיך לשהות בישראל, לרבות סרובה לעלות על טיסות (תוך צעקות, פתיחת שקית הקטטר שלה ונשיכת פקחים).
...
על המבקש מוטל הנטל להראות כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד - שיש להליך הערעור סיכוי להצליח, והאחר - שמאזן הנוחות מטה את כף המאזניים להיעתר לבקשה (עע"ם 6754/13 שרסטה נ' משרד הפנים (16.2.14)).
מבלי לקבוע מסמרות בדבר, אני סבור כי סיכויי הערעור קלושים ביותר .
לאור כל האמור לעיל, הבקשה למתן סעד זמני נדחית והצו הארעי מיום 8.12.19 מבוטל בזאת.
