עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים המיוחדת בראשות כבוד השופט בדימוס ציון קאפח בוש"ק 31585-04-14 מיום 14.8.2022, אשר דחתה את בקשתו של העותר להמליץ על המרת עונשו בעונש מאסר קצוב.
דיון והכרעה:
סעיף 29 לחוק שיחרור על תנאי ממאסר מגדיר את הרכבה וסמכויותיה של ועדת שחרורים מיוחדת הממליצה בפני נשיא המדינה על קציבת עונשו של אסיר עולם:
"(א) ועדת שחרורים מיוחדת רשאית, לבקשתו של אסיר עולם, להמליץ לפני נשיא המדינה להקל בעונשו של האסיר באמצעות המרת עונשו בעונש מאסר קצוב, בהתאם לסמכות הנתונה לו לפי סעיף 11 (ב) לחוק-יסוד: נשיא המדינה (בחוק זה – קציבת עונש) לאחר שחלפו לפחות שבע שנים מהיום שהחל לשאת את מאסרו, ובילבד שהתקופה שתמליץ לקצוב לא תפחת מ-30 שנים.
...
ומן הכלל אל הפרט:
לעותר , כאמור, אין זכות קנויה להיות נוכח בדיונים כמפורט מעלה ולפיכך טענה זו נדחית.
ברע"ב 8538/17 בשיר נ' וועדת השחרורים המיוחדת נפסק:
"ברי, כי עמדתם של גורמי המקצוע לעניין מסוכנותו אינה מחליפה את שיקול דעתה של הוועדה, שהיא גוף מעין-שיפוטי שבראשו שופט, אולם על הוועדה ליתן את המשקל הראוי להמלצות אלה".
אף טענת האפליה דינה להידחות.
יתר על כן, מן הראוי לחזור על שנפסק על ידי בית המשפט העליון ב רע"ב 433/07 עמירם הוכברג נגד מדינת ישראל:
"אדם שנגזר דינו למאסר עולם ניטלה ממנו, בצו החברה, חירותו עד אחרון ימיו. ואם נמסרה לנשיא-המדינה הסמכות לשנות מתוצאות של עקרון זה, בדרך של חנינה או קציבת העונש, היה זה אך משום ההכרה כי בהתקיים הנסיבות המתאימות, עשויה מידת הרחמים לגבור על מידת הדין ... איני נכנס בגדרו של דיון זה לשאלה כלום קנויה לו, לאסיר-העולם, זכות כי קציבת עונשו תישקל. אך אין חולק, כי לא עומדת לו כל זכות כי הדבר ייעשה דווקא בנקודת הזמן הראויה בעיניו ... עיקר הוא בעיני כי חוסר הוודאות בה שרוי, כנטען, אסיר-העולם, אינו כזה כלל ועיקר. ודאותו של הלה היא, כי משנטל חייו של אחר, שוב לא תושב לו חירותו. ודאותו היא, כי עונשו נגזר לריצוי שארית ימיו מאחורי סורג ובריח. ודאות זו היא מנת חלקו, כל עוד לא החליטו הגורמים המוסמכים לשנות מן הדבר. ואם צער וסבל כרוכים בכך, הרי את אלה המיט אסיר-העולם על ראשו-הוא, במעשה הנפשע בו שלח ידו."
על רקע האמור, ונוכח הכלל לפיו שבית-משפט זה אינו בא בנעליה של הוועדה, אינו מחליף את שיקול-דעתה בשיקול-דעתו, והתערבותו מצומצמת למקרים חריגים בלבד בשל פגמים היורדים לשורשו של העניין – הגענו למסקנה לפיה לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה המבססת עילה להתערבות שיפוטית, ולפיכך דין העתירה להידחות.
