עתירה כנגד החלטת ועדת ערר בדבר שינוי יעוד קרקע חקלאית לתחנת תדלוק

עתירה כנגד החלטת ועדת הערר לעניין קרקע חקלאית ושטחים פתוחים מיום 6/2/12, בגדרה נדחה ערר שהגישה העותרת על החלטת הועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים מיום 2/8/10.

העותרת הגישה לועדה המקומית לתיכנון ובנייה השומרון בקשה לאישורה של תכנית מפורטת ש/מק/1221/א', שמטרתה שינוי היעוד במקרקעין מיעוד חקלאי ליעוד של תחנת תידלוק ושטחי מסחר (להלן "התוכנית המפורטת").

סוף דבר בשים לב לכל האמור, אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר.

...

סוף דבר בשים לב לכל האמור, אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר.

על כן הנני דוחה את העתירה.

העותרת תשלם למשיבה הוצאות בסך של 10,000 ₪.

בפני עתירה כנגד החלטת המשיבה מס' 1 , ועדת הערר המחוזית (מחוז חיפה) (להלן: "ועדת הערר") מיום 14.7.15 (להלן: "החלטת ועדת הערר"), אשר דחתה ערר שהגיש העותר על החלטת המשיבה מס' 2 , הוועדה המקומית לתיכנון ובניה "בקעת בית הכרם" (להלן: "הוועדה המקומית") מיום 10.3.15 , שלא לאשר את בקשת העותר להקים מבנה בשטח עקרי של 300 מ"ר לשימושים של מכון רשוי ושרותי רכב , במיתחם תחנת תידלוק החלקה 35 בגוש 18981, הממוקמת על כביש ארצי מס' 85 בתחומי המועצה המקומית בענה (להלן: "החלטת הוועדה המקומית").

העותר הגיש בקשה להקים על החלקה "מבנה עקרי 300 מ"ר לשימוש שירותי רכב ורשוי לכל סוגי הרכב + 19 מ"ר ממ"מ". בהחלטת הוועדה המקומית נקבע (ככל שהדבר נוגע לעתירה) כי: "עפ"י חוות דעת היועץ המשפטי של הועדה המחוזית לא ניתן לאשר תוספת בניה במקרקעין אשר נמצאים בחלקות 35, 34 , היות ונוצלו כל זכויות הבניה בהתאם להיתר בניה מס' 29/12 היות ומדובר על מיתחם אחד של תחנת תידלוק משותף לשתי החלקות". העותר הגיש ערר על החלטת הוועדה המקומית.

מאידך, עו"ד נחאס טען רק לשימוש של "שרותי רכב", כפי שאושר על ידי הוועדה המקומית, כאשר הוא חלק רק על שטח הבניה שאושר לצורך שימוש זה. דיון התוכנית המפורטת ג/786 , החלה על שטח התחנה והחלקות הנה תוכנית מצומצמת ביותר וכל שנקבע בה הוא כי מטרתה היא "לשנות יעוד של חלק מחלקות 34, 35 בגוש 18981 מאיזור חקלאי לאיזור להקמת תחנות דלק וזאת כדי לאפשר הקמת תחנת מילוי בנזין של חברת פז" וביעוד השטחים שבתכנית מסומן בצבע אפור "שטח להקמת תחנת דלק". בחוות דעתו של היועץ המשפטי של הוועדה המחוזית, הוא הקיש לענין שטח הבניה בתחנה מהוראות תמ"א/4/18 ובהחלטת ועדת הערר, בבואה לבחון את השימושים המותרים בתחנת תידלוק , היא בחנה את הוראות תמ"א 4/18.

...

בעתירה נטען כי ועדת הערר חרגה מסמכותה כאשר התחשבה בתמ"א כחלה על החלקה ולא רק לצורך פרשנותה, כי פרשנות ועדת הערר את המונח "תחנת תדלוק" במובן הצר ולא באופן דינאמי , התואם את צרכי ההווה – מנוגדת להלכה הפסוקה ולספרות ואינה סבירה וכי לא היה מקום להסתמכות ועדת הערר על פס"ד השתתפויות בנכסים- הסתמכות שהביאה מסקנה בלתי סבירה בעליל, שדינה להתבטל.העותר טען כי השימושים של מכון רישוי ושרותי רכב אינם שימושים נילווים לתחנת תדלוק אלא שימושים עיקריים מכוח התכנית המפורטת.

מסקנה זו עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 6.2 לתמ"א , כאשר ס"ק (ד) המתיר שטח כולל של כל השימושים המותרים בס"ק (ג) וס"ק (ו) מתיר שטח כולל נוסף לשימושים המותרים בס"ק (ה) – דהיינו המדובר בשטח "נוסף" ולא "כולל". ניתן להסיק כי מדובר בשטח "נוסף" מהאמור בעע"מ 2528/02 הנ"ל כדלקמן: "סעיף (6) לתמ"א 18 מגדיר את דירוג תחנות התדלוק, בין היתר, על פי שטח מקסימלי של שירותים נילווים שניתן להקים בסמוך להם – תחנה מדרגה א' עד 70 מ"ר שטח כולל...." דהיינו, השטח לשירותים נילווים הוא בסמוך לשטח התדלוק.

התוצאה אני דוחה את העתירה ,ככל שמדובר בערר על החלטת ועדת הערר שלא להתיר הקמת מכון רישוי על החלקה.

אני מקבלת את הערר באופן חלקי, באופן שבקשת העותר להיתר לשירותי רכב תוחזר לועדה המקומית, אשר תפעיל סמכותה כאמור בסעיף 9 לתמ"א /4/18 , בכפוף לאמור לעיל באשר לשטח הבניה הכולל המותר.

בהחלטתה האמורה אישרה הועדה המקומית, חרף היתנגדות העותר, את בקשת המשיב 3 - כפר ידידיה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ("המושב") "לפירוק והעברת מיכלי דלק קיימים במיתקן תידלוק קיים". המתקן האמור, שאינו אלא תחנת תידלוק, נמצא במיגרש הידוע כחלקה 64 בגוש 8302 ("המיגרש"), שאותו חוכר המושב מהמשיבה 4 (רמ"י), ואשר גובל בנחלתו ובביתו של העותר.

זו גם הסיבה לבקשה להיתר שהגיש המושב לועדה המקומית, אשר בסופו של דבר נדונה בערר נושא עתירה זו. אלו השינויים העקריים בתחנה הקיימת לעומת התחנה שלבנייתה ניתן היתר 75: מיקום המכלים והמשאבות במיגרש, ובמלים אחרות מיקום התחנה, שונה מן המיקום שבהיתר 75; בעוד שתנאי היתר 75 היתנו את השמוש בתחנה לתדלוק לחברי המושב בלבד, הרי שבמשך שנים רבות שימשה התחנה כתחנה מסחרית לציבור בכלל, ולטענת העותר ורמ"י גם כיום מאפשרת התחנה לציבור כולו לתדלק בה; בעוד שהיתר 75 הגביל את מספר המכלים לשניים, ואת סוגי הדלק שאפשר לאחסנם במכלים לנפט מסוגים מסוימים ולסולר, הרי שבתחנה ניבנו 4 ו-5 מכלים, ומאוחסן ונמכר מהם גם בנזין שאינו מסוגי הנפט שהותרו.

בקשר לכך עוד אפרט להלן, אך דומה שאין דין העותר לגבי מיגבלת מרחק שאינה קיימת מפני שהסייג של מיגבלת המרחק אינו חל על תחנה ש"אינה על פי היתר", ובנסיבות אלו טענת המושב נגד מתן היתר לעותר מזכירה את דבריו המפורסמים של אליהו הנביא לאחאב: "הרצחת וגם ירשת?". בכך למעשה נשמטת הקרקע מהנימוקים היחידים שנמקה הועדה את אי החלת מיגבלת המרחק.

כאמור, הועדה הסתמכה גם על פסקי הדין של בית משפט השלום בנתניה, על פסק הדין האזרחי שנסקר לעיל, ועל שני מקרים שבהם ועדות מקומיות לתיכנון ובנייה החליטו להרשות בניית תחנות תידלוק בשטחים שייעודם "משק צבורי". סבורני כי לא היה מקום להסתמך על פסקי הדין, אם מפני שמדובר ב"מאמר מוסגר" או ב"אמרת אגב" של בית משפט השלום בנתניה, שנאמרו שלא לצורך (ר' לעיל ס' 16, 27 ו-28), ואם משום שמדובר בהבנה (או חוסר הבנה) של הועדה את פסק הדין האזרחי, שסוגיית יעוד הקרקע לא עלתה לפניו והוא אף לא קבע בה דבר.

...

זו גם הסיבה לבקשה להיתר שהגיש המושב לוועדה המקומית, אשר בסופו של דבר נדונה בערר נושא עתירה זו. אלו השינויים העיקריים בתחנה הקיימת לעומת התחנה שלבנייתה ניתן היתר 75: מיקום המכלים והמשאבות במגרש, ובמלים אחרות מיקום התחנה, שונה מן המיקום שבהיתר 75; בעוד שתנאי היתר 75 התנו את השימוש בתחנה לתדלוק לחברי המושב בלבד, הרי שבמשך שנים רבות שימשה התחנה כתחנה מסחרית לציבור בכלל, ולטענת העותר ורמ"י גם כיום מאפשרת התחנה לציבור כולו לתדלק בה; בעוד שהיתר 75 הגביל את מספר המכלים לשניים, ואת סוגי הדלק שאפשר לאחסנם במכלים לנפט מסוגים מסוימים ולסולר, הרי שבתחנה נבנו 4 ו-5 מכלים, ומאוחסן ונמכר מהם גם בנזין שאינו מסוגי הנפט שהותרו.

סיכומו של דבר עולה מן המקובץ כי נפלו פגמים היורדים לשורשו של ענין בשיקול דעתן של הוועדות.

לפיכך, העתירה מתקבלת.

אני מורה על ביטול החלטותיהן של ועדת המשנה של הוועדה המקומית ושל ועדת הערר ועל ביטול היתר הבניה שנתנה רשות הרישוי שליד הוועדה המקומית.

במסגרת העתירה שבכותרת עותרים העותרים להורות על ביטול החלטות הועדה המחוזית לתיכנון ולבניה מחוז צפון באמצעות ועדת משנה שלה(להלן: "הועדה" ו/או "הועדה המחוזית") מיום 6.7.21, והחלטתה המשלימה מיום 10.5.22 (להלן בהתאמה: "ההחלטה המקורית" ו- "ההחלטה העדכנית") הדוחות את בקשתם לאישור תכנית מפורטת 257-0938969 להקמת תחנת דלק מצפון לכביש 79, בתחום המועצה המקומית ריינה (להלן: "התכנית") בנוסף, מלינים העותרים על החלטת יו"ר הועדה המחוזית לדחות את בקשתם להעניק להם רשות לערור כנגד ההחלטה לדחיית התכנית כאמור, בפני המועצה הארצית לתיכנון ולבניה.

בין השאר, כוללת התכנית הוראות לשינוי ייעוד הקרקע מייעוד חקלאי מיוחד ומשטח ללא ייעוד, לדרך מאושרת וייעוד לתחנת תידלוק.

כנימוק נוסף המצדיק היתערבות בהחלטת הועדה, הפנו העותרים לקביעה השגויה של הועדה לפיה קיימת דרך שירות מאושרת על כביש 79 עליה ניתן לבסס תחנת תידלוק בתחום איזור התעסוקה, כשבפועל אין דרך שירות כאמור והגישה לכל תחנת תידלוק שתוקם באיזור התעסוקה תיעשה דרך כבישים פנימיים, תוך שינוי מסלול הנהגים העושים שימוש בכביש 79.

עיקר ההשגות של העותרים כנגד החלטת הועדה אשר דחתה את בקשתם לאישור תכנית להקמת תחנת דלק מצפון לכביש 79, בתחום המועצה המקומית ריינה, מכוונות ונוגעות לליבת שיקול הדעת התיכנוני, מקצועי של הועדה, בכלל אלו – השגות כנגד דרך בחינת התאמת התכנית לתכניות החלות על המקרקעין והמשקל שנתנה הועדה בנושא; הבירור איזו חלופה עדיפה/מתאימה יותר על פי התוכניות החלות, תמונת התיכנון המרחבית ועוד שכאלה בירורים והכרעות מקצועיות, תכנוניות טהורות, ואשר שיקלולן הביא את הועדה לקבל את החלטותיה לדחות את התכנית המוצעת.

בנסיבות ענייננו, החלטת יו"ר הועדה לדחות את בקשת הערר של העותרים, הנה החלטה מפורטת כדבעי, סבירה ומידתית, אשר לא מצאתי כל הצדקה להתערבות בה. סוף דבר מכלול המקובץ מלמד כי אין כל בסיס להתערב בהחלטת הועדה לדחות את תכנית העותרים.

...

בנסיבות ענייננו, החלטת יו"ר הוועדה לדחות את בקשת הערר של העותרים, הינה החלטה מפורטת כדבעי, סבירה ומידתית, אשר לא מצאתי כל הצדקה להתערבות בה. סוף דבר מכלול המקובץ מלמד כי אין כל בסיס להתערב בהחלטת הוועדה לדחות את תכנית העותרים.

אשר על כן, אני מורה על דחיית העתירה על כלל חלקיה.

לאור התוצאה, אני מחייב את העותרים לשאת בהוצאות ושכ"ט עו"ד הוועדה המחוזית בסך כולל של 20,000 ₪.

רקע: העותרת, בעלת הזכויות במקרקעין הנמצאים בגבעת ברנר וידועים כחלקה 106 בגוש 3798, יזמה את תכנית בר/מק/260 שמטרתה שינוי יעוד קרקע מאיזור חקלאי לשטח לתחנת תידלוק דרגה ב' ושרותי דרך.

ביום 29.11.10, דנה הועדה המחוזית בתכנית והחליטה לדחותה וכך נאמר בהחלטתה: "תחנת התידלוק ממוקמת בתחום מחלף 40/411 שטרם ניבנה ובתחום רביע שייעודו חקלאי. מעברה השני של דרך מס' 40, נמצא איזור מסחרי רחב הקף המכונה "בילו סנטר" ואיזור התעסוקה "עיקרון 2000". בנוסף, בתחום כמה מאות מטרים בודדים מתחום התחנה , נימצאות 8 תחנות תידלוק נוספות (ביניהן תחנת תידלוק של חב' פז הכוללת שטחי מסחר וחנות נוחות).

לדעת הועדה יכולה התחנה להסתפק ב-40 המ"ר שאושרו ולתפקד כתחנת תידלוק, כפי שמתפקדות תחנות תידלוק נוספות באיזור אשר אין בתחומן "חנות נוחות". כפי שנחזה ההחלטה (שהתקבלה כנגד דעתו החולקת של נציג משרד השיכון) מושתת על שלושה נימוקים: קיומם של מיתחם מסחר "בילו סנטר" ואיזור התעשייה "עיקרון 2000" בסמוך לתחנה; קיומן של תחנות דלק נוספות בסביבה שבחלקן קיימת חנות נוחות; תחנת הדלק מצויה באיזור חקלאי.

בהתייחס לטענת העותרת לפיה העובדה שהאיזור בו מצויה תחנת התידלוק הנו איזור חקלאי אינו יכול להוות טעם לסרוב, במיוחד כאשר בסמיכות מצויה משתלה אשר ממילא מפרה את האיזור החקלאי הפתוח, משיבה הוועדה המחוזית כי הדבר מצוי במסגרת שיקול דעתה של הועדה המחוזית שסברה אחרת.

החלטת יו"ר הועדה המחוזית לדחות את בקשת העותרת להתיר לה לערור למועצה הארצית היא החלטה סבירה ונכונה, העולה בקנה אחד עם הפסיקה ואין כל עילה להתערב בה. העותרת לא הצביעה ולא שיכנעה כי החלטת יו"ר הוועדה המחוזית נגועה בחוסר סבירות קצוני או בפגם אחר המאפשרים את היתערבות בית המשפט לעניינים מינהליים, עד כדי ביטולה.

...

וכך מוצאים הדברים ביטוי בעע"מ 3663/02 ועד שכונת עין כרם נ' הועדה המחוזית, פ"ד נז(2) 882, 892 (מפי כב' השופט אור): "יש לפסוע בעניין זה צעד אחר צעד, כאשר כל מקרה ייבחן לגופו לפי נסיבותיו הספציפיות. בשלב זה הייתי מסתפק באמירה הכללית בלי למצות ובלי לפרט, שכדי שתינתן רשות ערעור למועצה הארצית, נדרש שהעניין יהיה חשוב עד כדי הצדקה לערב את המועצה אם בשל היותו בעל השלכה רחבה, אם בשל אופיו העקרוני, אם בשל היותו מלווה ברגישות ציבורית מיוחדת ואם בשל היותו נתון למחלוקת ציבורית קשה". (ההדגשות בקו אינן במקור-ז.ב) לאחר שעיינתי בהחלטת יו"ר הוועדה המחוזית, אני סבורה שאמות המידה שהנחו אותה בהחלטתה היו: היות התכנית נקודתית ובהיקף מצומצם, אופייה של המחלוקת כמחלוקת מקומית הנעדרת חשיבות, השלכה רחבה, אופי עקרוני, רגישות ציבורית או מחלוקת ציבורית קשה.

סוף דבר הוא כי העתירה מתקבלת בחלקה במובן זה שאני מורה על ביטולה של החלטת הועדה המחוזית מיום 29.11.10, אשר דחתה את תכנית בר/1/260 וכפועל יוצא מתאשרת תכנית בר/1/260.

העתירה כנגד החלטת יו"ר הועדה המחוזית מיום 2.2.11, נדחית.