עתירה כנגד החלטות משרד הפנים בדבר אזרחות העותרת

עקרי העובדות העותר 2, אזרח אמריקאי, יליד 1985, משמש כמנהל נציגות העותרת 1, Human Rights Watch (HRW) (להלן – האירגון) בישראל, וזאת החל מחודש אוקטובר 2016.

הדין והפסיקה הנוגעים לעניין כפי שיבואר, לאחר עיון בחקיקה ובפסיקה הנוגעת לענייננו, כמו גם בחינת המסמכים שהוגשו, ושמיעת טענותיהם של הצדדים שנעשו בפירוט ובאריכות, הן בכתב והן בעל פה, הגעתי לכלל מסקנה כי החלטת שר הפנים בעיניינו של העותר עומדת במבחן הסבירות וכי אין מקום להתערב בה. בהנתן פעילותו הממשית והעקבית של העותר לעידוד חרם, נראה למעשה כי מדובר בהחלטה מתבקשת מאליה, והדברים אמורים במשנה תוקף כיום, משהובהר כי משרד החוץ איננו מזהה כיום שיקולים מדיניים התומכים במתן אשרה לעותר.

התשתית הנורמאטיבית החלטת משרד הפנים בעיניינו של העותר מושתתת ביסודה על המדיניות שבה נוקטת מדינת ישראל כנגד תופעת החרם המופנית כלפיה מאז הקמתה, ביתר שאת מאז שנת 2001.

...

לסיכום ההלכה הפסוקה קבעה, כי קריאה פומבית להטיל חרם על אדם רק בשל זיקתו למדינת ישראל פוגעת בגרעין הקשה של כבוד האדם, בשל השימוש בו כאמצעי להשגת מטרה פוליטית.

בהתאם נדחית העתירה, ועל העותר לעזוב את ישראל עד ליום 1.5.19.

בנוסף, לבקשת ב"כ העותר בענין מורה אני כי אם תוך תקופה זותוגש בקשה רשות לערער ועימה בקשה צו ביניים, אזיי יהא על העותר לעזוב את ישראל רק לאחר ההכרעה בבקשה לצו ביניים ובכפוף להחלטת בית המשפט העליון.

זאת לאור המלצת המישטרה רה למשרד לבטחון פנים לפעול לביטול רישיון הנשק שהיה בידי העותר, בגין תיק אלימות במשפחה שניפתח כנגד העותר בגין תקיפה הגורמת חבלה כנגד בת זוגו ביום 18.5.17.

גיבוש הקריטריונים נעשה על ידי משרד הפנים על בסיס האיזון שבין האנטרס להבטיח את שלומו של מבקש הרישיון, אשר לעתים עלול להמצא בסיכון עקב עסוקו או מקום מגוריו, לבין האנטרס לצמצם ולהפחית ככל האפשר את מספר כלי הירייה שבידי אזרחים במטרה לשמור על שלום הציבור וביטחונו.

בחינת החלטת המשיבים מושא העתירה תעשה לאור ההלכות הידועות, לפיהן בית המשפט לא ישים עצמו בנעליה של הרשות המנהלית, ולא יתערב בהחלטות הרשות המינהלית שהתקבלו בגדר סמכותה, משיקולים עניינים ולא חרגו ממיתחם הסבירות [ראה לדוגמא בג"ץ 6474/10 עריית ראשון לציון נ' שר הפנים (פורסם בנבו, 03.02.2014) וכן בג"ץ 10111/17 אבי פלדמן נ' משרד השיכון ואח'(22.1.2018)].

באשר לטענות האחרות, הרי אלו אינן בליבת השאלה המונחת בפני להכרעה, ואין בהן כדי להצדיק היתערבות בהחלטת הממונה נשוא עתירה זו; ואף לא מצאתי שיש בטענות בדבר כך שהמשיבים לא פנו לאיסוף נתונים מלשכת הרווחה, כדי לבסס הצדקה לקבלת העתירה.

...

לאחר שבחנתי את כל טענות העותר, את החלטת הממונה, את המלצת המשטרה, ולאחר שעיינתי בתיק החקירה וכלל החומר המצוי בו, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיבים, שהינה סבירה בהיותה מבוססת על ראיות מנהליות ברמה מספקת אשר יש בהן כדי להעיד על מסוכנותו של העותר.

שכן די בראיות המינהליות הקיימות, כדי להוביל למסקנה שהחלטת המשיבים מצויה במתחם הסבירות.

סיכום נוכח כל המקובץ ומכל הטעמים שפורטו מצאתי, כי החלטת המשיבים הינה סבירה ואין מקום להתערב בה. אשר על כן, אני דוחה את העתירה.

העתירה העתירה לפי האמור בה, מוגשת כנגד המשיבה "לפי סעיף 7 לחוק האזרחות והכניסה לישראל" ונטען בה כי לבית משפט זה הסמכות לידון בה "נגד סניף עפולה [המסרב לתת מעמד]". מן העתירה המנוסחת בבלבול ובחוסר בהירות עולה כי העותרים הם בני זוג וכי העותרת 2 (להלן: "העותרת") שהנה תושבת השטחים, הגישה למשרד הפנים בקשה להענקת מעמד בישראל.

ככל שמכוונת עתירתם כנגד החלטות בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה או בג"צ, הרי שאין בית משפט זה מוסמך לידון בה. ככל שמכוונת עתירתם כנגד החלטת בית הדין לעררים בחיפה , שדחה את בקשתם להארכת מועד להגשת ערר נגד החלטת משרד הפנים (הדוחה בקשתם למתן מעמד לעותרת), הרי שהסמכות העניינית נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה שדן כבר בעיניינם והינחה את התובעים כי עומדת בפניהם הדרך להגיש בקשה חדשה להארכת מועד לבית הדין לעררים, ולצרף אליה את החלטת משרד הפנים מושא הערר (שלא צורפה לבקשתם הקודמת).

סוף דבר בהעדר סמכות עניינית לבית משפט זה לידון בעתירה, תימחק העתירה.

...

צוין כי בשל כך נדחית הבקשה להארכת מועד והאגרה הושבה לעותרים דנן.

החלטת משרד הפנים בעפולה מופיעה במכתבה של ראש דסק צפון ברשות האוכלוסין וההגירה, הגב' הדס דריקס ובה פורט כי משרד הפנים מסרב להיעתר לבקשת העותרת ליתן לה מעמד מטעמים ביטחוניים.

סוף דבר בהיעדר סמכות עניינית לבית משפט זה לדון בעתירה, תימחק העתירה.

לאחר שניתנה היתייחסות העותר ביחס למניעה הפלילית ולאחר קבלת היתייחסות משטרת ישראל, התקבלה ביום 15.11.2021 החלטה משלימה מטעם הרשות, לפיה בנוסף לדחיית הבקשה בשל העדר מרכז חיים עומדת כנגד העותר גם מניעה פלילית לקבל אזרחות.

בדיון בעתירה ביום 7.7.2021 הוחלט כי העותר יגיש למשרד הפנים ראיות בדבר מרכז חיים מ- 2/20 עד 9/21 בחודש ספטמבר 2021.

...

נטען כי אין שוני בין השניים, הם מתגוררים בעומר באותו בית, הציגו אותם מסמכים, יש להם חברת בניה, ואין לעותר כל סיבה להתגורר באיו"ש. דיון והכרעה לאחר בחינת הטיעונים, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

לגבי העותר הגיעה הרשות למסקנה אחרת.

העתירה נדחית איפוא.

עתירה שהוגשה כנגד החלטה זו בתיק עת"מ 15045-03-21 נדחתה בפסק דין מיום 24.7.2022, משנקבע כי בשל ראיות נוספות שמבקשים העותרים להגיש למשיבים, אין העתירה בשלה להכרעה.

טיעוני המשיבים המשיבים טוענים כי דין העתירה להדחות על הסף מחמת השהוי הרב שנפל בהגשת הבקשה בחלוף למעלה מ-70 שנה מהתעוד שעליה היא נסמכת, והקושי הכרוך מטבע הדברים בבחינת אירועים שהתרחשו בתקופה זו. בהקשר זה מפנים המשיבים לבג"ץ 4440/11 חארוף נ' שר הפנים (9.10.2011) ולבג"ץ 7164/02 רשיד נ' שר הפנים (25.10.2004), שעניינם בקשות להשבת אזרחות ישראלית שעליה הוגשה בקשת ויתור עשרות שנים לפני כן. בגדרם נקבע כי בשל השתהות המבקשים שנים רבות, אין לצפות מהמשיבים לאתר את תיקיהם במשרד הפנים על מנת לברר אם שר הפנים אישר את בקשת הוויתור וכדי לברר את נסיבות הוויתור.

הגשת הבקשה בשיהוי כה רב, מכבידה מטבע הדברים על יכולתם של המשיבים לבחון את פרטיה ולאמת את הנטען בה, כנדרש לקראת קבלתה של כל החלטה מנהלית, ובמיוחד נוכח החשיבות הרבה הנודעת להענקת אזרחות, וההשלכות כבדות המשקל שיש בכך על היבטים שונים ביחסיו של הפרט עם המדינה (בג"ץ 754/83 רנקין נ' שר הפנים, פ"ד לה(4) 113).

...

לעניין הטענה בדבר היות המנוח נתין ארצישראלי ערב הקמת המדינה, טוענים המשיבים כי אף אם זכאותו לאזרחות הייתה מוכחת כיום, אין בכך כדי לבסס את המסקנה כי בשל כך הוענקה לו אזרחות ישראלית.

מהמקובץ עולה כי אין למצוא פגם ואין עילה להתערבות בהחלטת המשיבים לדחות את טענת העותרים כי אביהם המנוח החזיק משנת 1952 עד לפטירתו באזרחות ישראלית.

אשר על כן העתירה נדחית.