עתירה כנגד ביטול היתר תמ"א 38 לבניין

העותרת לא הגישה ערר נגד החלטה זו. בתאריך 4.11.2018 הוארך תוקף ההחלטה וביום 25.3.2019 הגיש היזם חלופה תכנונית מתוקנת ע"פ ההחלטה מתאריך 12.11.2017.

ועדת הערר התייחסה לשתי טענות העותרת, האחת התוקפת את אישור הבקשה תוך התבססות על הצפיפות הנטענת ברחוב ומדיניות הועדה המקומית להעדפת תיכנון מיתחמי על פני אישור בקשות לפי תמ"א 38 בבניינים בודדים, והשנייה עסקה בתכנון הדירה עצמה.

מכל מקום בכל הקשור עם מדיניות הועדה המקומית לפיה לא תאושר הריסת מבנים בודדים נושא זה הוכרע בפסק דינו של כבוד הנשיא אורנשטיין בעת"מ 28736-06-19 היתאחדות בוני הארץ נ' הועדה המקומית לתיכנון ובנייה (16.9.2019), ובו מדיניות זו בוטלה.

...

לפני עתירת העותרת בה היא מלינה על החלטת המשיבה 1 (להלן: "ועדת הערר") מתאריך 15.7.2019 (תיק ערר רג/1049/0519) (להלן: "ההחלטה"), במסגרתה נדחה הערר אותו הגישה לוועדת הערר על החלטת המשיבה 2, הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמת גן, המתירה הריסת והקמת מבנה על פי תמ"א 38 ותוכנית רג/340/ג/30, ברחוב רד"ק 9 ר"ג, גוש 6159 חלקה 342 (להלן: "המקרקעין").

כך גם לגבי שטח חדר השינה, שטח חדר האמבטיה והשירותים ושטח הסלון ולפיכך "מדובר בדירה שהתכנון שלה סביר ואין מקום להתערב בו". הערר נדחה ללא צו להוצאות.

טענות המשיבה 1 המשיבה 1 ציינה כי בית המשפט לעניינים מנהליים אינו יושב כערכאת ערעור על ועדת הערר אלא אך בוחן את החלטתה בראי המשפט המנהלי; כי ועדת הערר היא מוסד תכנון לכל דבר ועניין המוסמך להחליף את הוועדות המחוזיות וועדות המשנה, וכן הינה בעלת סמכות מקורית רחבה להכריע בסוגיות הנתונות להכרעת הוועדה המקומית ואינה מוגבלת לבחינת חוקיות וסבירות ההחלטה בלבד, תוך אפשרות להפעיל שיקול דעת עצמאי; לגופם של דברים סברה הוועדה כי ההחלטה מפורטת ומנומקת וניתנה לאחר שנשמעו הצדדים ואינה מצדיקה כל התערבות של בית משפט זה. עוד הוסיפה כי טענות תכנוניות אינן ראויות להיות נדונות בפני בית משפט זה, הן בנושא שיקול דעת ועדות התכנון בנושא חזות פני העיר והצפיפות ולכן דינן להידחות.

טענות המשיבה 3 גם המשיבה 3 סברה כי דין העתירה להידחות על הסף תוך חזרה על טענות המשיבות 1-2 והעלאת טענות נוספות המתייחסות לתום לבה של העותרת; לעובדה ולפיה ניתן כבר היתר בנייה ולפיכך מדובר במעשה עשוי; וכי העותרת מעלה טענות חדשות שלא נדרשו לדיון בפני ועדת הערר.

רקע כללי ביום 8/12/19 הגישה המשיבה בקשה להיתר בניה לחזוק מבנה בהתאם לתמ"א 38, על ביניין קיים, (להלן: "הבניין").

על החלטת הוועדה המקומית הראשונה הוגשו עררים, לרבות על ידי העותרים, לוועדת הערר; במסגרת הערר העלו העותרים טענות כנגד עצם האפשרות המוסדרת בתמ"א 38, למתן היתר בניה מסוג מסלול חזוק ועיבוי, וכנגד העידר מסמכים הנדסיים הדרושים לצורך מתן היתר בהתאם להוראות תמ"א 38, כמפורט בנספח 2 לתמ"א. ביום 20/07/2021 ניתנה החלטת וועד הערר בערר הראשון, אשר קיבלה באופן חלקי את הערר, וקבעה כי יש להחזיר את הדיון בבקשת ההיתר לועדה המקומית לצורך המצאת כלל מיסמכי הבקרה ההנדסית המתחייבים מכוח הוראות התמ"א. לצד זאת, נדחתה טענת העותרים כנגד עצם השמוש במסלול החיזוק בהתאם לתמ"א 38.

החלטתה של וועדת הערר בהחלטתה נקבע על ידי ועדת הערר כי, מהחומר שהוצג בפניה עולה כי המשיבה הגישה בפני הוועדה המקומית מכלול חוות דעת הנדסיות וחישובים נוספים להערכת עמידות המבנה מפני רעידות אדמה, כנדרש בהוראות התמ"א ונספח 2 שבה; מכלול החומר הן מטעם המשיבה והן מטעם העותרים הונח בפני מומחה חצוני אובייקטיבי, מר ישראל דוד, שמונה על ידי הוועדה המקומית לצורך בדיקה ניטראלית ומקצועית של הליכי הבקרה ההנדסית; המומחה, מר דוד, קבע בחוות דעתו כי במישור ההנדסי עומדת בקשת המשיבה בדרישות המתחייבות עפ"י הוראות התמ"א. עוד נקבע על ידי ועדת הערר כי: "בקשת המשיבה תואמת את הוראות התמ"א שמעמדן כמעמד חקיקה. העותרים לא השכילו להציג ולו בדוחק או בקירוב שיקולים תיכנוניים או אדריכליים, נופיים, כושר נשיאה של תשתיות המיגרש המצדיקים לדחות את הבקשה כולה או חלקה. מכאן שאין מקום להתערבותנו בהחלטת כב' הוועדה המקומית העומדת תחת שבט כותרתנו". ועדת הערר גם דחתה את טענות העותרים כנגד המסלול הראשון המוסדר בתמ"א, בדבר חזוק ועיבוי מבנה קיים ללא הריסה והקמה מחדש; נקבע כי תמ"א 38 הנה בבחינת חיקוק שמעמדה במדרג התוכניות הוא הגבוה ביותר; כל עוד התוכנית לא בוטלה או שונתה רשאית הייתה הוועדה המקומית לפעול על פיה ואף מחויבת לכך.

...

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי להחלטת ועדת הערר ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

סוף דבר – העתירה נדחית.

אני מחייב את העותרים לשלם לכל אחת מן המשיבות הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.

העובדות לצורך העניין העותרת הגישה בקשה להיתר, מכוח תמ"א 38, לחזוק ביניין המצוי במיגרש ברחוב שדרות הקונגרס 20א רמת גן (גוש 6181 חלקה 370.

העותרת הגישה ערר על החלטה זו (6036/17) וביום 4.1.2018 ניתנה החלטת ועדת הערר אשר ביטלה את החלטת הועדה המקומית לעיל, והשיבה את הדיון בבקשה על מנת שתנתן החלטה כאשר מלוא המידע הנכון מצוי בפני הועדה.

כך גם לא מצאתי כל בסיס לטענת העותרת ולפיה, ההחלטה של ועדת הערר מקורה במדיניות כללית עקרונית לרבות טענותיה בכל הנוגע לקביעת מדיניות של עירית רמת גן ביחס להיתרי תמ"א 38 שנפסלה בעת"מ 28736-06-19 היתאחדות בוני הארץ נגד הועדה המקומית לתיכנון ולבניה רמת גן. עסקינן בנסיבות ספציפיות ולא עקרוניות הנוגעות למדיניות.

...

ואולם, הן ועדת הערר והן הוועדה המקומית לא שבעו נחת מהפתרונות התכנוניים שהוצגו על ידי העותרת כאשר ועדת הערר דוחה את טענות העותרת בעניין השימוש בשצ"פ העוטף את הבניינים הכלואים והן את טענות העותרת לעניין התכנון העירוני של המבנים הקיימים וקבעה כי : " איננו סבורים כי העובדה שבעבר לפני עשרות שנים נבנו מבנים במגרשים כלואים, מצדיקה התעלמות מקיומם בעת בחינת בקשה לחיזוק מבנה לפי תמ"א 38. אנו סבורים כי נכון עשתה הועדה המקומית כאשר בחנה את סביבתו של המגרש ולא רק את הבינוי המבוקש. גם המבנים ברחוב קרל נטר 7 ו- 9 מבקשים לממש זכויות לפי תמ"א 38 לצורך חיזוקם מפני רעידות אדמה... ונכון לבחון את השפעת הבינוי המבוקש על אפשרות חיזוקם באופן מושכל." מעבר לעובדה, כי הבקשה להיתר של העותרת מסכלת את אפשרות הבניינים הכלואים לקדם בקשות שלהם מכוח תמ"א 38 עמדה ועדת הערר על בעיתיות נוספת והיא העובדה כי המגרש יושב על דרך צרה שרוחבה 8 מ' וכי התכנון המוצע מציע קו אפס לבניית ממ"דים מצפון לדרום, מצב שאינו אידיאלי.

שוכנעתי כי ועדת הערר עשתה מלאכתה מקצועית ויסודית ובהחלטתה לא מצאתי כל פגם או חוסר סבירות אשר יצדיקו התערבות בית המשפט.

בפניי עתירה מנהלית כנגד החלטת משיבה 1, הוועדה המקומית לתיכנון ובניה ברמת גן (להלן: "הוועדה"), מיום 14.4.22, להוציא היתר בניה לבצוע פרויקט תמ"א 38, לבניין ברחוב הראשונים 26 רמת גן (להלן: "ההיתר" ו"הבניין" בהתאמה).

דיון והכרעה בטרם אפנה לידון בבקשות המשיבים לסלק על הסף את העתירה מפאת שהוי ואי מיצוי הליכים, אתייחס לטענת העותר, לפיה היתר הבניה בטל מעקרו או ניתן לביטול, כי נחתם שמונה חודשים לאחר שפקע תוקף ההחלטה לאשרו.

...

על כן דין העתירה להידחות על הסף.

למעלה מן הצורך, דין העתירה היה להידחות גם לגופה, נוכח ההלכה הפסוקה לפיה בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות הנגזרות משיקולים תכנוניים.

על כן, אני דוחה את העתירה.

עתירה כנגד החלטת המשיבה 1 (ועדת הערר) מיום 26/7/21 שדחתה ערר שהגישו העותרות על החלטת המשיבה 3 (הועדה מקומית) ליתן למשיבה 2 (היזם) היתר בניה לפי תמ"א 38.

לפיכך, יש לבטל את ההחלטה ליתן היתר או לכל הפחות, להחזיר את הדיון לועדת הערר.

ב לתכנית רובע 4 קובע כי כל דירה חדשה חייבת במסתור כביסה; וכי "לא תותר הבלטת מיסתורי כביסה ממישור חזיתות הבניין". לטענת העותרות מיסתורי הכביסה בדירות הגן והגג צריכים להיות בתוך קונטור המבנה ולא בשטחי הגג או הגינה; ומשאינם בתוך קונטור המבנה הם "בולטים" מקירות הבניין בנגוד להוראות התכנית.

...

לא פורש מדוע וכיצד ואני דוחה גם טענה סתומה זו. לא מצאתי ממש ביתר טענות העותרות והן נדחות, גם אם לא נזכרו במפורש.

סוף דבר, העתירה נדחית.

העותרות תשלמנה לכ"א מהמשיבות 1, 2 ו- 3 הוצאות בסך של 15,000 ₪ (בסך הכל 45,000 ₪).