בעתירה התבקש בית משפט זה להורות על ביטול התעריפים האמורים מחמת טענות לפגמים מהותיים קצוניים בתחשיב הכלכלי שעליו הם מבוססים וכן להורות למשיבות 2-1 (מועצת העיר פתח תקווה ועיריית פתח תקווה; להלן ביחד: הערייה או המשיבות) ליתן טעם מדוע לא ייקבעו בחוק העזר תעריפים חלופיים, הנמוכים בכ-45% מן התעריפים הנוכחיים.
לפיכך נטען, נוכח הוראת סעיף 5 לחוק בתי משפט לענינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מנהליים או החוק), המוציא מסמכותם של בתי המשפט לעניינים מנהליים עתירה שהסעד העקרי המבוקש בה הוא התקנת תקנות, ביטולן או מתן צו להתקין תקנות, הסמכות לידון בעתירה דנן מסורה לבית משפט זה.
לאחר שעיינתי בעתירה ובעמדות הצדדים שהוגשו בהתאם להחלטתי מיום 13.1.2021, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להדחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי, כמפורט להלן.
בדיון בועדת המשנה של ועדת החוקה, חוק ומשפט לעניין הצעת חוק בתי משפט לעניינים מנהליים אישרו נציגי מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים את דברי יושב ראש ועדת המשנה, חבר הכנסת יצחק לוי, שלפיהם "הכוונה היא להשאיר את התקנות לבית המשפט העליון". בתשובה לשאלתו אם מדובר בחקיקת משנה של רשות מקומית או של שר, השיב היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז: "הפצה של שר, אבל באישור הכנסת. בתהליך ההדרגתי חשבנו שאלה מהדברים היותר רגישים שצריך להשאיר לשלב העברה הסופי" (פרוטוקול ישיבה מס' 1 של ועדת המשנה לעניין הצעת חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, הכנסת ה-16, 8-7 (28.3.2005)).
...
לסיכום, חרף עמדתן האמורה של העותרות לגופם של דברים, הן סבורות כי המצב המשפטי הנוכחי לא הותיר בידיהן ברירה אלא להגיש עתירה לבית משפט זה.
העירייה טוענת כי הסמכות לדון בטענות העותרות, המוכחשות על ידה לגופם של דברים, נתונה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק.
ער אני לטענתו הכללית של משרד הפנים כי חוקי העזר באים בגדר "תקנה" כהגדרתה בסעיף 3 לחוק הפרשנות, אולם אני סבור כי בכל הנוגע לפרשנות ההסדרים הפרטניים שנקבעו בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים לגבי סוג העניינים המועברים לסמכותם של בתי משפט אלה (ובכלל זאת הוראת פרט 8 לתוספת הראשונה כאמור) ותכליותיהם של הסדרים אלה, מתחייבת המסקנה כי הסייג בסעיף 5(1) לחוק לא חל על חוקי עזר עירוניים ולבתי המשפט המינהליים הסמכות לדון בסעדים הנוגעים לחוקיותם וסבירותם (ואעיר כי מסקנה זו לא באה בסתירה לעמדתו של השופט מ' מזוז בעניין אלפריח, שציין כי התקיפה הישירה של חוקיותו וסבירותו של חוק העזר צריך שתיעשה לפני "בית המשפט המינהלי המוסמך" (שם, פסקה 9).
יישום קביעותינו הכלליות על המקרה דנן מביא אפוא למסקנה כי מקומן של טענות אלו בבית המשפט לעניינים מינהליים ועל כן עומד לעותרות סעד חלופי.
אין בהכרעתנו זו משום נקיטת עמדה בעניין טיעוני העותרות בדבר האפשרות לפנות למסלול של תביעת השבה (משרוב הדרישות שולמו) שבגדרה תתבררנה טענותיהם בדרך של תקיפה עקיפה, אשר כאמור צפויה להתברר בגדרי ערעורים אחרים התלויים ועומדים בבית משפט זה.
העתירה נדחית אפוא על הסף.