מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עתירה החלטת ראש העיר לביטול סמכות יו"ר ועדת משנה

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

עניינה של עתירה זו הוא בהחלטת רשות הרשוי של הועדה המקומית נתניה (להלן "רשות הרשוי") מיום 23.12.2019 לבטל היתר בניה להקמת מתקן שידור קטן תוך הישתלבות בתשתית קיימת, בהתאם לתמ"א 36א, שהוצא לעותרת (להלן "פלאפון") ביום 31.1.2018.
על ההיתר שניתן לפאלפון חתומים מהנדס העיר מר אבנר אקרמן ויו"ר ועדת המשנה לתיכנון ובניה מר אלי דלל.
ההחלטות על קיום השימוע ועל ביטול ההיתר הם תוצאה של הבטחה שניתנה על ידי סגן ראש עירית נתניה לתושבי נתניה כי בכוונתו "לפעול להזזתה של האנטנה בכל דרך חוקית". מדובר בהתנהלות שכל מטרתה לרצות את תושבי נתניה.
ההחלטה על ביטול ההיתר התקבלה בהתאם לסעיף 43 לחוק התיכנון והבניה ברוב קולות (יו"ר רשות הרשוי (2) בעד; מהנדס הוועדה המקומית (1) נגד).
קודם לתיקון 116 הסמכות לבטל היתר בניה היתה מצומצמת עוד יותר והיא הוקנתה לוועדה המקומית (ולא לרשות הרשוי) בהתאם לסעיף 216 לחוק בנוסחו דאז שכותרתו היתה "ביטול עקב מתן פרטים בלתי נכונים". העתירה עוסקת בבטול היתר שלטענת רשות הרשוי לא תאם את הוראות הדין, ולא בהיתר שהוצא תוך מירמה מצד מבקש ההיתר.
...
הדברים עלו מפורשות בהזמנה לשימוע בה נרשם כי "התקבלו תלונות מצד תושבי האזור" ועל כן "נציגי הועדה המקומית בדקו שוב את נתוני הבקשה להיתר". לטענת פלאפון רשות הרישוי בדקה את אותם הנתונים שהיו מונחים לפניה מלכתחילה, עת הוגשה הבקשה להיתר והגיעה למסקנה שונה לאחר שחלפו כמעט שנתיים ולאחר שהמתקן נבנה.
המסקנה היא כי העמוד שהוקם על ידי פלאפון עונה על החריג הקבוע בסעיף 23.1 לתמ"א 36א ומקיים את התכלית לו נועד כפי שאף נקבע בפס"ד רח' אינשטיין: "הוראת סעיף 23.1 לתכנית בה עסקינן הינה החריג (לכלל הקבוע בסעיף 19 לתמ"א 36א – ז.ב.). כאשר מתקן השידור ניתן לשילוב עם מתקן תשתית אחר באזור הבניה העירונית, וכאשר – נוכח קיומו של מתקן התשתית האחר - ממילא נעשה שימוש במשאב הקרקע והפגיעה הסביבתית או הנופית כבר קיימת, ניתן להתיר את הקמת מתקן השידור בתנאי שישולב במתקן התשתית. זאת, בכפוף למגבלה על הגודל המירבי של המבנים הנלווים כקבוע בסעיף, ובכפוף לשילוב בסביבה על פי הנחיות מהנדס הועדה המקומית.
לאור האמור אני דוחה את הטענה.
מכל האמור לעיל אני מקבלת את העתירה החלטת רשות הרישוי מיום 23.12.19 המבטלת את היתר הבניה שניתן על ידה ביום 31.1.2018 בטלה ופאלפון תוכל להשלים את עבודות הבניה בהתאם להיתר.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

בעתירה התבקש בית משפט זה להורות על ביטול התעריפים האמורים מחמת טענות לפגמים מהותיים קצוניים בתחשיב הכלכלי שעליו הם מבוססים וכן להורות למשיבות 2-1 (מועצת העיר פתח תקווה ועיריית פתח תקווה; להלן ביחד: הערייה או המשיבות) ליתן טעם מדוע לא ייקבעו בחוק העזר תעריפים חלופיים, הנמוכים בכ-45% מן התעריפים הנוכחיים.
לפיכך נטען, נוכח הוראת סעיף 5 לחוק בתי משפט לענינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מנהליים או החוק), המוציא מסמכותם של בתי המשפט לעניינים מנהליים עתירה שהסעד העקרי המבוקש בה הוא התקנת תקנות, ביטולן או מתן צו להתקין תקנות, הסמכות לידון בעתירה דנן מסורה לבית משפט זה. לאחר שעיינתי בעתירה ובעמדות הצדדים שהוגשו בהתאם להחלטתי מיום 13.1.2021, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להדחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי, כמפורט להלן.
בדיון בועדת המשנה של ועדת החוקה, חוק ומשפט לעניין הצעת חוק בתי משפט לעניינים מנהליים אישרו נציגי מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים את דברי יושב ראש ועדת המשנה, חבר הכנסת יצחק לוי, שלפיהם "הכוונה היא להשאיר את התקנות לבית המשפט העליון". בתשובה לשאלתו אם מדובר בחקיקת משנה של רשות מקומית או של שר, השיב היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז: "הפצה של שר, אבל באישור הכנסת. בתהליך ההדרגתי חשבנו שאלה מהדברים היותר רגישים שצריך להשאיר לשלב העברה הסופי" (פרוטוקול ישיבה מס' 1 של ועדת המשנה לעניין הצעת חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, הכנסת ה-16, 8-7 (28.3.2005)).
...
לסיכום, חרף עמדתן האמורה של העותרות לגופם של דברים, הן סבורות כי המצב המשפטי הנוכחי לא הותיר בידיהן ברירה אלא להגיש עתירה לבית משפט זה. העירייה טוענת כי הסמכות לדון בטענות העותרות, המוכחשות על ידה לגופם של דברים, נתונה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק.
ער אני לטענתו הכללית של משרד הפנים כי חוקי העזר באים בגדר "תקנה" כהגדרתה בסעיף 3 לחוק הפרשנות, אולם אני סבור כי בכל הנוגע לפרשנות ההסדרים הפרטניים שנקבעו בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים לגבי סוג העניינים המועברים לסמכותם של בתי משפט אלה (ובכלל זאת הוראת פרט 8 לתוספת הראשונה כאמור) ותכליותיהם של הסדרים אלה, מתחייבת המסקנה כי הסייג בסעיף 5(1) לחוק לא חל על חוקי עזר עירוניים ולבתי המשפט המינהליים הסמכות לדון בסעדים הנוגעים לחוקיותם וסבירותם (ואעיר כי מסקנה זו לא באה בסתירה לעמדתו של השופט מ' מזוז בעניין אלפריח, שציין כי התקיפה הישירה של חוקיותו וסבירותו של חוק העזר צריך שתיעשה לפני "בית המשפט המינהלי המוסמך" (שם, פסקה 9).
יישום קביעותינו הכלליות על המקרה דנן מביא אפוא למסקנה כי מקומן של טענות אלו בבית המשפט לעניינים מינהליים ועל כן עומד לעותרות סעד חלופי.
אין בהכרעתנו זו משום נקיטת עמדה בעניין טיעוני העותרות בדבר האפשרות לפנות למסלול של תביעת השבה (משרוב הדרישות שולמו) שבגדרה תתבררנה טענותיהם בדרך של תקיפה עקיפה, אשר כאמור צפויה להתברר בגדרי ערעורים אחרים התלויים ועומדים בבית משפט זה. העתירה נדחית אפוא על הסף.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בפני שתי עתירות(שהדיון בהן אוחד) לביטול החלטת המשיבה מס' 1, הועדה הארצית לתיכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור (להלן "הועדה" ו/או "הועדה הארצית") מיום 25.10.17 לאשר תכנית תמ"ל 1036 (שפרעם מזרח-מגורים ותעסוקה) (להלן "התוכנית"), בכל הנוגע למיתחם איזור התעשייה בכלל ותוואי קו החשמל מתח גבוה (להלן "קו החשמל"), ולהעביר את הדיון בעניינים אלה למסלול תיכנוני רגיל, תוך קיום כל התנאים הנדרשים לצורך הפקדת תכנית.
ב"כ המועצה טען כי היו סיכומים עם ראש עירית שפרעם בנושא הרכב המנהלת וסמכויותיה, ואכן, ראש עירית שפרעם, מר אמין ענבתאוי, בהגינותו הרבה, אישר קיומם של סיכומים מוקדמים עם ראש המועצה, הן לענין מיקום בית הקברות, הן לענין הרכב המנהלת והן לענין קו החשמל, ואפילו אמר כי אינו רוצה בתכנית שתפתור את בעיית העיר שפרעם על חשבון תושבי ביר אל מכסור (למשל עמוד 121 לפרוטוקול הישיבה מיום 1.2.07).
מימצאי החוקר אושרו על ידי ועדת המשנה להתנגדויות ועל ידי הועדה עימה ביום 22.11.17, אך אפילו אז הסתייג ראש העיר שפרעם מהתכנית, וכך נרשם בהחלטה: "ראש העיר הסתייג מהחלטת הועדה בנושא תואי קו המתח העליון וציין כי השיקולים לבחירת התווי החלופי צריכים להיבחן על פי ה אופן בו צפוי קו החשמל להשפיע על איכות חיי התושבים המקומיים. לכן יש לבחור בתוואי בו הפגיעה בתושבים מזערית גם במחיר של עבודות הנדסיות מורכבות ושל עלויות כספיות גבוהות יותר". נוכח האמור, מסקנתי היא כי נפל פגם בהתנהלות הועדה ובאשור התכנית בכל הנוגע לקו החשמל העילי ולפיכך אני מורה על ביטול חלק זה של התכנית ששדן בקוו זה, ובמיקומו כפי שנקבע בתכנית.
אני מקבלת את המלצת ראש העיר שפרעם בפני יו"ר הועדה, בישיבת יום 1.2.17 כי נושא זה יידון בנפרד במסגרת תכנית מפורטת.
...
אני מקבלת את המלצת ראש העיר שפרעם בפני יו"ר הוועדה, בישיבת יום 1.2.17 כי נושא זה יידון בנפרד במסגרת תכנית מפורטת.
חרף חיוניות הקו למתחם המגורים, אני סבורה כי נושא קבית תוואי הקו לא יפגע בקידום חלק התכנית הנוגע למתחם המגורים (מה עוד שטרם הוכנה תכנית איחוד וחלוקה וממילא לא ניתן לקבל היתרי בניה).
התוצאה: אני מקבלת את שתי העתירות באופן חלקי ומורה על ביטול התכנית אך ורק בכל הנוגע לקו החשמל העילי ומיקומו במתחם התעסוקה.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

במוקד העתירה מצויה החלטה של מועצת עריית ירושלים (להלן בהתאמה – ההחלטה והמועצה) מיום 23.11.17, בה הוחלט לבטל את מינוי של העותר, חבר המועצה, כממלא מקום של הגב' חגית משה, סגנית ראש העיר ויו"ר ועדת הכספים של עריית ירושלים (להלן – הערייה).
ביטול מינויו של העותר כממלא מקום יו"ר הועדה אינו משנה מכך.
התוצאה של כל האמור היא, כי במכלול הנסיבות, ההחלטה מושא העתירה התקבלה בסמכות, ולא חרגה ממיתחם הסבירות חריגה כזו, העשויה להצדיק היתערבות בה. משכך, דין העתירה להדחות, בלא שעליי להדרש למחלוקת בין הצדדים ביחס לטענת המשיבה לעניין היות העתירה תיאורטית.
...
במצב זה, דין טענה זו של העותר להידחות.
סיכומה של נקודה זו, טענת העותר האמורה, נדחית.
התוצאה של כל האמור היא, כי במכלול הנסיבות, ההחלטה מושא העתירה התקבלה בסמכות, ולא חרגה ממתחם הסבירות חריגה כזו, העשויה להצדיק התערבות בה. משכך, דין העתירה להידחות, בלא שעליי להידרש למחלוקת בין הצדדים ביחס לטענת המשיבה לעניין היות העתירה תיאורטית.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

מבוא בפניי עתירה מנהלית שהוגשה על ידי מר טל אליהו (להלן: "העותר") במסגרתה מבוקש להורות על ביטול מינויו של מר רון שגן, חבר מועצת העיר חדרה (להלן: "המשיב 4") כיו"ר ועדת המשנה לתיכנון ולבנייה חדרה (להלן: "ועדת המשנה לתיכנון ובניה") ולהורות לו לאלתר לחדול מלכהן בתפקיד זה בפועל.
תמצית טענות הצדדים העותר מיאן להשלים עם ההחלטה שלא לבטל את מינויו של המשיב 4 לתפקיד יו"ר ועדת המשנה לתיכנון ובניה והגיש את העתירה דנן, במסגרתה טען כי מינוי המשיב 4 לתפקיד יו"ר ועדת המשנה לתיכנון ובניה נעשה בנגוד לדין, שכן סעיף 18(ה) לחוק התיכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התיכנון והבנייה") קובע כי רק ראש רשות מקומית או סגנו באישור המועצה יכולים לכהן בתפקיד יו"ר ועדת המשנה לתיכנון ובניה.
המשיבים 4-1 טענו לדחיית העתירה על הסף גם מחמת העידר ניקיון כפיים של העותר, שעה שהעותר הצביע בישיבה מיום 27/05/20 ובישיבה מיום 31/05/20 בעד האצלת תפקיד יו"ר ועדת המשנה לתיכנון ובניה למשיב 4, ועולה כי הגשת העתירה במועד בו הוגשה הנה תוצאה של החלטת המשיב 3 מיום 15/06/20 ליטול מן העותר שכיהן אז כסגן ראש הערייה את סמכויותיו עקב מחלוקות שונות שנתגלעו בין העותר לבין המשיב 3.
...
אשר לפעולת ההאצלה גופה - מקובלת עלי עמדת העותר לפיה ראש הרשות המקומית, בענייננו המשיב 3, אינו רשאי לאצול את סמכותו לכהן כיו"ר ועדת המשנה לתכנון ובניה, לחבר מועצה או חבר הנהלה שאינו סגן מכוח סעיף 17 לחוק הרשויות המקומיות, שכן, ככל שכוונת המחוקק הייתה לאפשר סמכות האצלה של התפקיד לחבר רשות מקומית זולת סגן ראש הרשות, לא היה צורך בקביעה כי התפקיד מוקנה לראש הרשות או סגנו.
סוף דבר סיכומו של דבר, העתירה מתקבלת, במובן זה שאני קובעת כי בתפקיד יו"ר ועדת משנה לתכנון ובניה יכולים לכהן או ראש הרשות המקומית או אחד מגניו וכי תפקיד זה אינו ניתן להאצלה הניגוד להוראת סעיף 17 לחוק הרשויות המקומיות.
משכך, אין מנוס מן הקביעה כי בנסיבות העניין, המשיב 4 אינו רשאי לכהן בתפקיד יו"ר ועדת המשנה לתכנון והבניה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו