לענין זה יש לזכור כי עיקר טענות המבקשים עותרות לביטול הכרעת הדין, עליה מבוסס גם גזר הדין, והיא היא השלב בהליך היוצר את מעבר הנקודה הארכימדית שבין נאשם לבין עבריין מורשע שכל שנותר הוא גזירת עונשו ואף השלב אליו מתייחסות מובאות הפסיקה שהביאו המבקשים בנושא זה.
המבקשים הביאו מובאות פסיקה שונות הנוגעות לסמכות לבטל הכרעת דין בשל שיקולים שונים, אשר חוט השני העובר דרכן הנה הגישה על פיה קבע כב' הנשיא (כתוארו אז) שמואל זמורה את הניב המוכר – "אמת ויציב – אמת עדיף" (ע"א 376/46 אהרון רוזנבאום נ. שיינה מרים רוזנבאום פ"ד ב 235), ויש להעדיף, כימעט בכל מחיר, את בירור הטענות לגופן ואת מניעת המצב בו טענות שבפי אדם לא יתבררו, והדבר נכון שבעתיים ביחס להליך פלילי.
כפי שצויין לעיל, לב הענין לטענת המבקשים נוגע לעובדה כי מדובר בבניה ישנה אשר המבקשים רכשו כמצב קיים בדירה ומשזו הוכשרה דה-פאקטו על ידי העיריה במסגרת רישום הבית המשותף הרי שהיה מקום לצפות כי זו תתייחס אליה באופן שוויוני לזה הנהוג על ידה כלפי בניה ישנה דומה ולא תגיש בגינה כתב אישום.
"
(בג"צ 6396/96 סימונה זקין ואח' נ. ראש עריית באר שבע, פ"ד נג(3) 289, 304)
בדרך זו הלך בית המשפט בקובעו כי –
"כאשר הרשות מממשת את חובתה על פי דין ופועלת להגיש כתבי אישום נגד בנייה בלתי חוקית, כי אז אין בעובדה שהיא פעלה באופן חלקי עד הינה, כדי להיתעלם מחובתו של בית המשפט לעודד את הרשות להמשיך לעשות מלאכתה, בפרט שעה שלא הוכח כי מדובר באכיפה סלקטיבית המונעת משיקולים זרים או ממניעים פסולים"
(תו"ח (ב"ש) מדינת ישראל – ועדה מחוזית לתיכנון ובניה מחוז דרום נ. אביגדור שמקה ואח' (19.2.2015) עמ' 17)
בשים לב לעמדה זו של הפסיקה, המופיעה עוד בפסקי דין רבים, לקביעה על פיה – "בתי המשפט רואים את ההגנה מן הצדק כ"ברייה מוזרה בעולם המשפט"" (ע"פ 3372/11 משה קצב נ. מדינת ישראל (10.11.2011)) ולאבחנה בין המקרה דנן לבין אותם מקרים אליהם מתייחסת מדיניות האכיפה הנטענת של המשיבה, אינני סבור כי יש בטענה זו כדי להוות בסיס איתן דיו לביטול הכרעת הדין לאחר הודית הנאשמים ואישורה בעת ההודעה על הסדר הטיעון, אישורו ומתן גזר הדין.
...
תגובת המשיבה
בתגובתה לטענות המבקשים העלתה המשיבה מספר טענות במענה לבקשה, שאף הן יובאו להלן בתמצית:
כי דין הבקשה להדחות על הסף בהעדר סמכות לבית המשפט לבטל פסק דין חלוט שניתן על ידו כדין 5 חודשים מוקדם יותר.
סיכום
נוכח מכלול האמור לעיל במצטבר סבור אני כי אין לקבל את טענות המבקשים וכי אין בסיס לביטול הכרעת הדין המרשיעה אותם על פי הודאתם ואת הסדר הטיעון במסגרתו נגזר עונשם.
לפיכך הבקשה נדחית.
יחד עם זאת, מאחר שעסקינן בהליך פלילי, בו פועלים המבקשים להסרת כתם ההרשעה מעליהם ולהגנה על ביתם מעליו מרחף צו הריסה, ולאור מצבם של המבקשים, כמתואר בסעיף 2 לבקשה – כאנשים מבוגרים מעל גיל 70 כשהמבקש עיוור כמעט לחלוטין, לא מצאתי כי יש מקום להחמיר איתם במידה המקסימלית ועל כן, לפנים משורת הדין, אינני מחייב אותם בהוצאות בקשה זו.
מאחר שניתנה כבר החלטתי מיום 27.7.16 בענין עיכוב ביצועו של צו ההריסה וההתאמה ומועד כניסתו לתוקף איני נדרש לענין זה כפועל יוצא מן ההחלטה דלעיל והחלטתי מיום 27.7.16 בעינה עומדת.
