עתירה בדבר גמול לאסירים במפעלי יזם בשירות בתי הסוהר

וזאת, משום שבהסכם בין היזם לבין שירות בתי הסוהר, נקבע כי העבודה במפעל תהיה כבמפעל קבלני, וכפועל יוצא מכך הוסכם בין הצדדים, כי גובה שכר האסירים יחושב על בסיס תפוקות, ולא על בסיס שעות עבודה.

בנסיבות אלו, נדחתה עתירתו של המבקש, אך בית המשפט המחוזי, הורה למשיב להעביר למבקש את החלק בהסכם שנחתם עם יזם המפעל, הנוגע לשכר העבודה שמשולם לאסירים.

שיקול דעת זה עוגן, בתקנה 16 לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978, הקובע, כי "כל אסיר יקבל שכר בעד עבודתו. שיעור השכר וצורתו ייקבעו בידי הניצב", ובהקשרנו אף בהוראת סעיף 27(ג)(1), לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר מס' 04.62.00, שעניינה "כללים בדבר העסקת אסירים בבתי הסוהר ומחוץ להם", לפיה: "תגמול בעבודות קבלניות יקבע על-ידי ראש מערך התעסוקה באמצעות ראשי הצוותים הרלוואנטיים ומנהלי התחומים השונים (עץ, מתכת, טכסטיל) במערך התעסוקה." אכן, מהוראות הסעיף החוזי ניתן ללמוד, כי שיעור עליית מדד המחירים לצרכן הנו שיקול רלוואנטי בהחלטת עידכון השכר, ואולם אין לומר כי זהו שיקול יחיד בעיניין זה. הגורמים המוסמכים בשב"ס מצווים להפעיל את שיקול דעתם בקשר להעלאת שכרם של האסירים, בהתאם למגוון שיקולים, המבטאים את המורכבת שבהעסקת אסירים, וכל עוד החלטתם אינה חורגת ממיתחם הסבירות, לא יתערב בה בית המשפט.

...

עוד אוסיף, כי מקובלת עליי עמדת המשיב, לפיה אין להסיק מסעיף 5(ב) לחוזה שנחתם בינו לבין היזם, כי יש להצמיד את שכרם של האסירים למדד המחירים לצרכן באופן אוטומטי.

המבקש סומך את ידיו על סעיף 5(ב)(1) לחוזה, אשר מורה כי: " הסך האמור [התגמול ליחידת תפוקה] יעודכן אחת לשנה בהתאם לשיעור עליית מדד המחירים לצרכן/ או כפי שיוסכם בכתב". סבורני, כי אין בהוראות סעיף זה, על מנת לשלול את שיקול הדעת שניתן לגורמים המוסמכים בשב"ס בנוגע לסוגיית תגמול האסירים.

על יסוד הדברים האלו, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות.

למערך התעסוקה של שירות בתי הסוהר (להלן: "מערך התעסוקה") ביקוש גבוה בקרב האסירים, בין היתר בשל ההטבות האפשריות בתנאי המאסר והתגמול הטמונים בו. מפעלי היזם הנה אפשרות אחת מיני מיגוון אפשרויות התעסוקה במערך זה. במפעלי היזם מועסקים כ-2000 אסירים, ביניהם העותר.

" עוד הוסיף והבהיר כב' השופט זמיר כי: "בית-המשפט רושם לפניו את ההודעה שהוגשה מטעם שירות בתי הסוהר ביום 19.5.2000 ולפיה השרות "עומד לכלול בהסכמיו עם היזמים הוראה בדבר עידכון השכר בדרך של תוספת יוקר, וזאת על-מנת למנוע פגיעה בשמירת ערכו הריאלי של התגמול". בהקשר זה מן הראוי ששרות בתי הסוהר ייתן דעתו גם על שאלת הפער שבין שכר האסיר לבין שכר המינימום, ואולי יקבע לעצמו פער ראוי או פער מירבי וייתן לכך ביטוי בהסכמים עם היזמים.

...

בגוף העתירה מעלים ב"כ העותר ארבע טענות מרכזיות, הדורשות הכרעה: טענתם הראשונה היא כי עבודת אסירים במפעלי יזם, כפופה להוראות סעיף 48 (ג) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") הקובע כי עבודה "מחוץ למוסדות המדינה" תעשה רק בהסכמת האסיר ובתנאי עבודה מקובלים; הטענה השנייה הנה כי העסקתם של אסירים במפעלי יזם בשכר לפי תפוקה נעשית בחוסר סמכות, ועל כן היא אסורה; טענה שלישית הינה כי במנותק משאלת הסמכות, אין זה ראוי כי הגמול לאסירים עובדים יחושב על פי תפוקה בלבד, ובדרך זו יעקוף שב"ס את חובת התשלום בהתאם לערך הגמול השעתי המינימלי; לבסוף נטען כי ערך הגמול השעתי, העומד כיום על 13.7 ₪, אינו סביר, פוגע בכבוד האסירים העובדים, ואינו תואם את ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון בבג"צ 1163/98 שדות ואח' נ' שירות בית הסוהר, פ"ד נה (4) 817 (להלן: "הלכת שדות") ואת הצהרות המשיב במסגרת אותו הליך; על יסוד טענות אלה מבקשים ב"כ העותר כי בית המשפט יורה על עדכון גובה ערך הגמול השעתי בהתאם להוראות סעיף 48(ג) לחוק העונשין ולחלופין בהתאם לקביעות שבהלכת שדות.

מסקנה זו מתחייבת הן לנוכח הימנעות הנציב מלפעול לאורך השנים להעלאת הגמול המשולם לאסירים על אף העלייה המשמעותית והעקבית בגובה שכר המינימום, והן לנוכח התיאור שהובא בכתב התשובה המשלים לגבי הנסיבות והמאפיינים שנלקחו בחשבון במסגרת עבודת המטה הנוכחית.

בשים לב לעובדה כי מדובר בהחלטה אשר עשויה להיות בעלת משמעות תקציבית ממשית ולהשליך על עניינם של אסירים רבים נוספים, כמו גם לעובדה כי מתקיים בימים אלה אצל המשיב תהליך מתמשך לבחינה מחודשת של ערך הגמול השעתי, לא יתורגמו המסקנות הללו לכדי שינוי מידי של שכרו של העותר, אך אני מורה בזאת לנציב שב"ס, או ממלא מקומו, לקבוע בתוך 6 חודשים מהיום ערך גמול שעתי חדש, שבמסגרתו יינתן, בין יתר השיקולים, משקל ראוי גם לשכר המינימום הנוהג על פי חוק שכר מינימום, ולפער הסביר בינו לבין שכר האסירים במפעלי יזם.

במובן אחרון זה, העתירה מתקבלת.

האם פקודות בתי הסוהר נגישות במידה מספקת לאסירים, ואם לא, האם אין זה ראוי כי שירות בתי הסוהר ימצא דרך אחרת, נוחה ויעילה, להביא לידיעת האסירים את ההוראות העיקריות בנוגע לעבודת אסירים? שאלות אלה עלו בפני בית המשפט דרך אגב, תוך כדי בירור העתירה של שדות.

אולם בנתיים עלה שכר המינימום, כפי שעולה מן ההודעה שהוגשה לבית המשפט מטעם שירות בתי הסוהר ביום 19.5.00: "כיום נקבע תגמול קבוע בסך 12.90 ש"ח לשעה, בעוד שכר המינימום כיום הוא כ15.94- ש"ח לשעה, כלומר הפער בינו לבין שכר המינימום אינו משמעותי. מבחינה יחסית עומד הפער על 18% משכר המינימום הקבוע בחוק". האם פער זה עומד במבחן הסבירות? מצד אחד, שירות בתי הסוהר, כדבריו בהודעה מיום 25.10.98, כאשר הפער עדיין היה 8%, "שואף לכך שבמסגרת ההיתקשרות עם היזם הפרטי יקבעו תנאי ההעסקה הדומים ככל האפשר לתנאי העבודה בתנאי חופש". מצד שני, השרות מבקש להפחית את שכר האסיר במידה שתהווה תמריץ ליזמים להקים מפעלים נוספים בבתי הסוהר.

עם זאת, בית המשפט רושם לפניו את ההודעה שהוגשה מטעם שירות בתי הסוהר ביום 19.5.00 לפיה השרות "עומד לכלול בהסכמיו עם היזמים הוראה בדבר עידכון השכר בדרך של תוספת יוקר, וזאת על מנת למנוע פגיעה בשמירת ערכו הריאלי של התגמול". בהקשר זה מן הראוי ששרות בתי הסוהר יתן דעתו גם לשאלת הפער שבין שכר האסיר לבין שכר המינימום, ואולי יקבע לעצמו פער ראוי או פער מרבי, ויתן לכך ביטוי בהסכמים עם היזמים.

...

סוף דבר: דעתי היא כדעת חברי השופט זמיר, כי יש לדחות את העתירות ולבטל את הצווים על-תנאי.

בהקשר זה, אף אני סבורה כמו השופט זמיר, כי גם בקביעת שכרו של אסיר העובד במפעל יזם יצרני בכלא, מן הראוי שנציב שירות בתי הסוהר יביא בגדר שיקוליו את הצורך לשלם שכר שאינו משפיל, שכר המביא בחשבון את כבודו של האסיר כאדם.

במקרה דנן ובנתונים שהוצגו לנו, מצאנו שהפער בין השכר בעד עבודה במפעלי יזם המצויים בכלא לבין שכר המינימום אינו חורג ממתחם הסבירות, ומשכך אין הוא מהווה עילה להתערבותנו.

לאור קביעת הרוב בעיניין שדות, שמצא ששכר המינימום הוא אחד השיקולים החשובים לסבירות הגמול המינימאלי לעבודת אסיר (ובודאי לאור עמדתו הנוקבת יותר של כבוד השופט חשין), מצא בית המשפט, שהופר האיזון, ועל כן הורה לשירות בתי הסוהר לקבוע תוך 6 חודשים "ערך גמול שעתי חדש במסגרתו יינתן, בין יתר השיקולים, משקל ראוי גם לשכר המינימום הנוהג על פי חוק שכר מינימום, ולפער הסביר בינו לבין שכר האסירים במפעלי יזם." בהקשר זה קבע בית המשפט, במענה לטענה בדבר כדאיות היזמים, כי לאור העובדה, שהפעלת מערך התעסוקה ממומנת בחלקה מתקציב שב"ס (כ-25.5 מיליון שקלים מתוך עלות כוללת של כ-70 מיליון שקלים), "אין לשלול את האפשרות שיתרת השכר תשולם מתקציב שב"ס." (פסקה 110).

לגופו של עניין מסר, כי "ככלל כלל האסירים העובדים בתעסוקה מועסקים באופן קבלני כלומר האסיר מקבל תשלום לפי הספר וכמות הפריטים שייצר." למעשה, במפעל בו מועסק העותר, רק שלושה אסירים מקבלים שכר שעתי, שכן הם מועסקים בתפקיד "שלא ניתן לאמוד את כמות עבודתם". השכר הקבלני והשעתי עלה בעקבות הפסיקה ב-28%, ושיעור התגמול המוענק לעותר "מאזן כראוי בין השאיפה להגדלת שעורי התעסוקה בקרב אסירים, ובין השאיפה שבמסגרת ההיתקשרות עם היזם יקבעו תנאי העסקה שיעודדו את היזם להקים מיפעל בין כותלי בית הסוהר." כן הובהר, שבעתיד תבחן אפשרות להעביר את העותר לשכר שעתי.

...

טענות העותר בעניין קריב כוונו, הן לערך הגמול השעתי, שנשחק משיעור של כ-82% משכר המינימום בפרשת שדות עד כדי 47%, והן לשאלת הסמכות להעסיק אסיר לפי תפוקה (ללא גמול שעתי מינימלי) וסבירות השכר המשולם לו. בית המשפט (כבוד השופט חגי טרסי) בחן את הטענות על יסוד הקביעות בעניין שדות, ומצא, כי העסקה לפי תפוקה מצויה בסמכותו של שירות בתי הסוהר, מכוח הוראת סעיף 48(א) לחוק העונשין, המסמיכה לקבוע בתקנות שיותקנו לעניין עבודת אסירים הוראות בעניין השכר, ומכוח תקנה 16 לתקנות בתי הסוהר, הקובעת, כי הנציב יקבע את "שיעור השכר וצורתו". בית המשפט קבע, שמדובר ב"סמכות רחבה שבשיקול דעת, אשר אין סיבה שלא לכלול בגדרה תשלום שכר או גמול הולם על בסיס תפוקה.

לשיטת המשיב, אסיר רשאי לקבל לפי בקשתו דין וחשבון על השתכרותו.

סוף דבר השינוי הנדרש בכל הקשור לגמול אסיר המועסק לפי תפוקה נגזר משני היבטים, שיסודם בנתונים שהובאו במהלך העתירה.

משהסמכות לקביעת "שיעור השכר וצורתו" הוקנתה לנציב שירות בתי הסוהר, אני מורה לנציבה או לממלא מקומה, להשלים את ההיערכות האמורה עד ליום 16.12.23, וכן לקבוע הוראות מתאימות באשר לשכרם של אסירים, שהועסקו לפי תפוקה ובכללם העותר, אשר להעסקתם לפני מועד זה. העתירה התקבלה.

תחת האמור, בית המשפט העליון קבע כי השכר בעד עבודת אסירים יקבע לפי סעיף 48 לחוק העונשין, תקנה 16 לתקנות בתי הסוהר, תשל"ח-1978 (להלן: "תקנות בתי הסוהר") והחלטת נציב בתי הסוהר בדבר שעורי השכר בעד עבודת אסירים (כאמור בסעיף 28 לפסק הדין בעיניין שדות).

תקנה 16 לתקנות בתי הסוהר קובעת כי "כל אסיר יקבל שכר בעד עבודתו. שיעור השכר וצורתו ייקבעו בידי הנציב". תקנה זו כפופה לסעיף 48(ג) לחוק העונשין כי "לא יועסק אסיר בעבודה מחוץ למוסדות המדינה אלא בהסכמתו ובתנאי עבודה מקובלים". בענין זה נקבע בפסק דין בעיניין שדות כי סעיף 48(ג) לחוק העונשין חל רק על מפעלים "מחוץ למוסדות המדינה" (קרי, הוא אינו חל על מפעלי יזם בשטח בית הסוהר).

לאחרונה ניתן גם פסק דין בעתירה מנהלית אחרת נוספת – עת"א (מרכז) 30217-03-21 רפעת עודה (אסיר) – שרות בתי הסוהר (21.8.2023) – שדנה (בהמשך לפסק הדין בעיניין קריב) בצורך לפעול לעידכון של "ערך הגמול השעתי" וכן לקבוע מנגנון תשלום לעובדים הקובע את השעור הנכון של "הגמול השעתי המינימאלי" בהעסקה לפי תפוקה ובכלל זה לעובדים שאינם מגיעים לאותו גמול שעתי לתפוקה וכן לקבוע הסדר למתן דו"ח גמול חודשי (מעין "תלוש שכר").

...

לאחר שעיינו בבקשה לסילוק על הסף ובתשובה לה, להלן החלטתנו: רקע כללי: המבקש, מר יוסף חננאל (להלן: "המבקש") הוא אסיר המועסק בקשירה, השחלה ואריזה של טליתות במפעל לציציות במסגרת מערך התעסוקה של שירותי בתי הסוהר.

מנגד טוען המבקש כי יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף מהטעמים הבאים: על פי המבחן המעורב שבמרכזו מבחן ההשתלבות (כאמור בבג"ץ 5168/93 מור – בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ 646) – מתקיימים במקרה דנן יחסי עבודה.

דיון והכרעה: לאחר שעיינו בטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה לסילוק על הסף - להתקבל.

משכך הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית על הסף.