עתירה או ערעור מנהלי: הגשה על החלטה

במקרה זה בקשת רשות העירעור הוגשה על החלטת בית הדין לעררים בירושלים.

דיון והכרעה על סמכות מקומית בעניינים מינהליים תקנה 22 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 קובעת כי: "ערעור מנהלי יוגש לבית המשפט שבאיזור שיפוטו מצוי מקום מושבו של בית הדין שעל החלטתו מוגש העירעור", כאשר הערר מוגש לבית הדין שבתחום סמכותו התקבלה ההחלטה נשוא הערר.

בדומה, תקנה 2(א) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים קובעת את הסמכות המקומית בעתירות מנהליות, לפיה: ""עתירה מינהלית (להלן – עתירה) תוגש לבית המשפט שבאיזור שיפוטו ניתנה החלטה של רשות אשר נגדה מוגשת העתירה..."| השאלה הראשונה שמחייבת היתייחסות היא מהו הבסיס הרעיוני לסמכות המקומית בעניינים מינהליים.

מי שנידרש להגיש בקשה לרשות, יפנה את הבקשה לרשות הקרובה למקום מושבו, שם תנתן ההחלטה בעיניינו, ואם תדרש היתדיינות, ניתן יהיה לקיימה במקום בו ניתנה ההחלטה, או במסגרת עתירה או במסגרת ערר לבית דין מוסמך.

...

בהתאם לכך, מטרת ההגינות המנהלית היא למנוע שרירות, להגן על זכויות אדם, לטפח יחסי אמון בין המינהל הציבורי לבין האזרח, ובסופו של דבר לשפר את ההליך המנהלי ולקדם את המינהל הציבורי (ראו: יצחק זמיר, הסמכות המינהלית, כרך ב – ההליך המנהלי, שער ששי, ההליך המנהלי, פרק 30, הגינות ויעילות, עמ' 998 (2011, להלן: זמיר, ההליך המנהלי).

תקנה 10(1) מאפשרת לבית הדין למחוק או לדחות את הערר, מיוזמתו או לבקשת הרשות, ובלבד שניתנה לעורר הזדמנות להגיב על החלטה זו. אחת הסיבות בשלה ניתן, על פי התקנה, למחוק או לדחות ערר כאמור, הינה אם מצא בית הדין כי אין לו סמכות לדון בערר.

לאור האמור, אני קובעת כי הסמכות המקומית במקרה שלפניי נתונה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, וככל שהרשות תהיה מעוניינת לקיים דיון בערר גופו, הערר ידון בבית הדין לעררים בתל אביב שאליו הוגש, אלא אם תתקבל החלטה על העברתו באחת הדרכים שפורטו לעיל.

באשר לחלופה האחרונה, סעיף 61(ג) לחוק הכנסת מסתפק בקביעה כי חבר הכנסת רשאי "לערער לבית המשפט המחוזי בירושלים, שידון בעירעור בשלושה". בצדק טוענים המערערים כי בהיעדר קביעה בחוק לפיה הליך ההשגה על החלטת ועדת הכנסת יישמע בפני בית המשפט לעניינים מינהליים במתכונת של עתירה מנהלית או ערעור מינהלי – הסמכות לידון בעירעור נתונה לבית המשפט האזרחי "הרגיל" (ראו והשוו: ע"א 4564/19 אסום חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 24 (14.6.2021)).

בהקשר המנהלי, ראו: תקנה 42 לתקנות בתי משפט לענינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, לפיה "הגשת עתירה, ערעור מנהלי או תובענה מינהלית, וכן ערעור או בקשת רשות לערער לבית המשפט העליון לפי החוק או תקנות אלה, אין בה, כשלעצמה, כדי לעכב את ביצוע ההחלטה נושא ההליך". כן ראו, מני רבים: עע"ם 1873/12 אסום חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב, פסקה 7 (14.3.2012); עע"ם 5408/21 עודה נ' משרד האוצר הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון, פסקה 12 (30.8.2021)).

...

יו"ר ועדת הבחירות הוסיף וציין כי אין ממש בטענת המערער לפיה מרצ מתעברת על ריב לא לה, נוכח העובדה שלא ניתן למצוא בלשון החוק עיגון למסקנה לפיה פרישת חבר כנסת היא עניין שבינו לבין סיעתו בלבד.

במכלול הנסיבות הללו – דהיינו כאשר המצגים בערעור הם מצגים הנוגדים את תכלית החוק, שניתנו על ידי גורמים בלתי מוסמכים, שהבהירו בזמן אמת כי עמדתם אינה מחייבת את הגורם המוסמך לדון בסייג ההתפטרות (ועדת הבחירות) – סבורני כי לא ניתן לדחות הפעלה של הוראת חוק מפורשת, לא כל שכן הוראת חוק יסוד, בהתבסס על טענת ההסתמכות.

דא עקא, גם אם אקבל כי ניתן היה לייחס משקל שונה במידה כזו או אחרת לטענת חוסר הבהירות ולטענת ההסתמכות (וכיצד אוכל שלא לקבל אפשרות זו בהינתן עמדת חברותיי וחבריי, שופטי הרוב), עדיין על מנת שנתערב בהחלטת יו"ר ועדת הבחירות, נדרש שנגיע למסקנה כי החלטתו בעניינו של מר שיקלי מצדיקה התערבות על פי הסטנדרט האמור.

במצב דברים זה, אינני סבור כי היה מקום לקבוע שהחלטת יו"ר ועדת הבחירות לדבוק בהוראת סעיף 6א לחוק היסוד, ולא לאפשר התגברות עליה על בסיס הנסיבות הפרטניות שהציג מר שיקלי, הצדיקה התערבות של בית משפט זה. סוף דבר לאור כל האמור, סברתי בשעתו, ועודני סבור גם עתה, כי היה מקום לדחות את הערעור שהוגש בעניין מר שיקלי, ולאשר את החלטתו של יו"ר ועדת הבחירות כי מר שיקלי מנוע מלהתמודד בבחירות הקרובות ברשימת הליכוד.

עוד ציין כי (פסקה 12): "ככל שהמועצה נוקטת בהליכים לגביית חוב ארנונה בשל החזקת התובעת בנכסים אחרים, סוגיה שלא הובררה עד תום, על התובעת לפעול על פי דין, בין בהגשת השגה למנהל הארנונה וערר לועדת הערר לעינייני ארנונה, בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 ובין במסגרת עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים". על ההחלטה לסילוק התביעה לסעדים הצהרתיים על הסף הגישה העותרת ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 4664/19).

אכן, השאלה על מי מוטל נטל השיכנוע אינו עניין מקרי הנובע מזהות הצד שיזם את ההליך והאם מדובר בתביעה כספית שהוגשה על-ידי הרשות המקומית (כבעניינינו), או שמא השגה, ערר, או ערעור מינהלי שהגיש הנישום.

...

א - העובדות למרות שהמחלוקת בה אדרש להכריע הנה צרה ומתוחמת, אין מנוס מפירוט שרשרת האירועים אשר הובילונו עד הלום, ועיקרם ההליכים המשפטיים שמנהלים הצדדים מזה עשור בשאלת חיובה של העמותה בארנונה בגין מוסדות חינוך.

אשר לעתירה לפטור את גני הילדים ובית הספר התיכון מארנונה לשנת המס 2013 קבעה כב' השופטת ר' למלשטרייך: "העותרת טענה כי גני הילדים ובית הספר התיכון הועברו לניהולה והחזקתה החל משנת 2014. מכאן שגם העותרת עצמה איננה טוענת כי מוסדות אלו היו בבעלותה ובחזקתה במהלך שנת 2013. בעתירה המתייחסת לשנת 2013 ויתרה העותרת על טענות בנושא בית הספר התיכון וגני הילדים והיא מנועה מלהעלות טענות אלו כעת. לפיכך, נדחית העתירה לפטור מאגרה למוסדות אלו לשנת 2013" (סעיף 8 לפסק הדין).

ואולם, אין בכך בכדי לבסס מסקנה בדבר זהות המחזיק למעשה במוסדות.

מכל האמור עולה כי העמותה היא שהייתה בעלת הזיקה המרבית למוסדות החינוך בשנת המס 2013 ולפיכך אני קובעת כי היא בעלת החזקה למעשה במוסדות החינוך.

ה – סופו של דבר אשר על כן, אני קובעת כי העמותה החזיקה במוסדות החינוך שפעלו במתחם בשנת המס 2013.

לאחר שנתן דעתו להסדרים השונים שנקבעו בחוק מע"מ לעניין השגה וערעור הגיע בית המשפט למסקנה כי "על פני הדברים, איפוא, לא מעוגנת בחוק זכות השגה או ערעור על החלטה שלילית של [מנהל מע"מ] לפי סעיף 116 לחוק, לפיה הוא סרב להאריך מועד או לקבוע 'שהחוב ישולם לשיעורין'. אין הכרח כי הדבר מהוה לקונה או השמטה בלתי מכוונת – וייתכן שהמחוקק התכוון לכך שהחלטות לפי סעיף 116 – אשר במהותן מאפשרות סטייה מן הכללים החקוקים הרגילים – יהיו, ככלל, סופיות". אשר לאפשרות להשיג על החלטת מנהל מע"מ במסגרת הליך מנהלי, בית המשפט ציין כי חוק מע"מ אינו נזכר בתוספת הראשונה ובתוספת השנייה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, כך שבהתאם לסעיף 5 לאותו חוק – לא ניתן להגיש עתירה מינהלית או ערעור מנהלי המופנים על החלטה לפי סעיף 116 לחוק מע"מ. מכאן העלה בית המשפט את השאלה שמא ההליך המתאים שבו שומה היה על המערערת לנקוט הוא עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק.

...

לאחר ששמענו את הטיעונים בעל פה שיקפנו לצדדים כי רצוי שיסכימו על מתווה להסדרת חוב המס של המערערת.

דיון והכרעה לאחר שעיינו בכתובים ושמענו את טיעוני הצדדים בדיון לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית.

סוף דבר הערעור נדחה.

המבקש הוסיף וטען כי אמנם לא פנה אל בית המשפט לעניינים מינהליים כנגד החלטת המשיבה שלא לפטור אותו מחוב ארנונה בשל נכס לא ראוי למגורים אך אין הדבר מונע ממנו להעלות טענת הגנה בפני התביעה שהוגשה בלישכת ההוצאה לפועל.

טענת המבקש לפיה לא פנה לבית המשפט לעניינים מינהליים בעתירה מנהלית או בעירעור מינהלי על החלטות המשיבה בשל חוסר אמצעים כלכליים, מלבד זאת שלא הוכחה ברמה הנדרשת, הרי אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק עקיפה של הוראות הדין ולהמנע מתקיפה ישירה של ההחלטה המנהלית בבית המשפט לעניינים מינהליים.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכל החומר בתיק ושקלתי את כל השיקולים, שוכנעתי כי דין בקשת המשיבה לדחיית ההתנגדות על הסף , להתקבל.

סוף דבר: אני נעתרת לבקשת המשיבה ומורה על דחיית ההתנגדות על הסף.