לגירסת המבקש, לאחר שרכש בושם מאת המשיבה התברר לו, מגלישה באתר המשיבה עצמה ובאתרי מרשתת נוספים, כי ישנם מוצרים שעלותם ליחידת מידה זולה יותר מאשר המוצר שנרכש על ידו מהמשיבה; לשיטתו, נוכח היתנהלותה של המשיבה כאמור – נמנעת מהצרכן האפשרות לערוך השוואה בין המוצרים השונים ולערוך קניות בצורה נוחה, מהירה, מושכלת וחסכונית.
עילות הבקשה הן עילת ההטעיה מכוח פרק ב' לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א 1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן); הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; וסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט- 1979.
וכך הוגדרה בבקשה הקבוצה אשר בשמה התבקש לנהל את התובענה כייצוגית:
"כלל לקוחות המשיבה שרכשו ממנה מוצרים, לגביהם חלה חובת סימון המחיר ליחידת מידה, לפי תקנות הגנת הצרכן (מחיר ליחידת מידה), התשס"ח-2008, ואשר לגביהם לא קיימה המשיבה את החובה שבתקנות הנ"ל להציג את המחיר ליחידת מידה"
בהתאם לאמור, התבקשו , בין היתר, הסעדים כדלקמן:
צו עשה כנגד המשיבה, המורה לה לציין את המחיר ליחידת מידה בהתאם לתקנות.
...
באשר למחציתה השנייה של האגרה - לאחר שנתתי דעתי לכל האמור ובתוך כך, למועד הגשת הסדר ההסתלקות, לעילת התביעה ולתועלת הציבורית שצמחה, אזי בהתקיים טעמים מיוחדים שיירשמו (תקנה 7א(4)(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז- )2007 , יש הצדקה למתן פטור מתשלום האגרה השנייה וכך אני מורה.
המשיבה תשלם למבקש סך של 2,000 ₪ ש"ח כגמול מיוחד וכן תשפה את המבקש בסך של 3,000 ₪ בגין חלקה הראשון של אגרת בית המשפט.
בנוסף, תשלם המשיבה לב"כ המבקש שכר טרחה בסך של 25,000 ₪ (בתוספת מע"מ).