עררים על העברת חומר חקירה לפי סעיף 74(ב) לחסד"פ

בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של העורר לקבלת חומרי חקירה לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי).

העורר מלין על היתנהלותה של המדינה, וטוען שבאת-כוח המדינה בהליך העקרי ציינה בעצמה במהלך עדותו של עד המדינה כי ארוע העברת הכספים בתיק האחר הוא רלוואנטי לדיון.

במהלך הדיון חזר בא-כוחו של העורר על טענותיו, וכן הוסיף כי למצער צריך לאפשר לו לעיין בחומר המבוקש ולהגישו לעיונו של בית המשפט המחוזי בשלב הסיכומים, באופן שלא יעכב את ההליך (כלומר, מבלי לזמן עדים ו"לפתוח מחדש" את שלב ההוכחות).

...

מנגד, המדינה טענה כי דין הערר להידחות מכמה טעמים.

שנית, וחשוב מכך, אני סבורה כי החומר שבו התמקד בא-כוחו של העורר בדיון אינו רלוונטי במידה הנדרשת כדי להצדיק עיון בו. מדובר לכאורה בסתירות הנוגעות לתיאור אירוע שכלל אינו נזכר בכתב האישום, ואשר עלו במהלך חקירתה של פרשה עצמאית שרק השלמת ההליכים בה תוכל לשפוך אור על הטענה שמבקשת ההגנה להעלות כבר כעת.

במילים אחרות, קיומה של סתירה בין הגרסאות שמסרו העדים בהליך האחר השוקלת לחובתו של עד המדינה היא בשלב זה רק בגדר מסקנה אפשרית, ובוודאי שלא עובדה מוגמרת.

סוף דבר: דין הערר להידחות.

לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט שלמה בנג'ו), מיום 19.9.21, בע"ח 59972-08-21, בה החליט בית משפט קמא לדחות את בקשת העוררים שהמדינה תעביר לידיהם חומרי חקירה הכוללים: (-) תרשומת רפואית של המתלונן שנערכה מיד לאחר הארוע נשוא כתב האישום ואשר נימצאת בקופת חולים מאוחדת.

על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, ביום 16.3.21 בשעה 11:30, בחנות יואל ממתקים בחיפה, על רקע ויכוח בגין חוב כספי של העורר ודרישת המתלונן כי העורר 1 יפרע את חובו, חברו העוררים יחד ותקפו בצוותא חדא שלא כדין וללא הסכמתו את המתלונן, במכות לחלקי גופו השונים עד שהמתלונן הצליח להמלט מהמקום ולהגיע לטפול רפואי בקופת חולים מאוחדת משם פונה באמבולנס לביה"ח רמב"ם. ביום 26.8.21 הגישו העוררים לבית משפט קמא בקשה לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ").

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להדחות, וזאת מן הטעם שלא ניתן לראות במסמכים המבוקשים 'חומר חקירה' ה 'נוגע לאישום' ועל כן על העוררים לפעול לקבלת המסמכים המבוקשים שלא בהליך לפי סעיף 74 לחסד"פ אלא במסלול שמתווה סעיף 108 לחסד"פ. ככלל, סעיף 74 לחסד"פ, קובע כי משהוגש כתב אישום: "... רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסנגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנירשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו..." בית המשפט העליון היתייחס במספר הזדמנויות להבחנה שבין ההליך הננקט בהתאם לסעיף 74 לחסד"פ לבין ההליך לפי סעיף 108 לחסד"פ, כך למשל בבש"פ 9305/08 פלוני נ' בית ספר אל מאמוניה לבנות (ניתנה ביום 3.12.08) (להלן: פרשת אל מאמוניה) נקבע כי: "... ניתן להצביע מתוך הדברים על שני הבדלים נוספים בין שני ההליכים. נראה כי סעיף 74 לחסד"פ יחול, בהתאם להילכת בג"ץ 9264/04, על חומר שנוגע לליבת העניין הנדון באישום. חומר שכזה אמור להמצא בידי התביעה, ולפיכך אף אם הוא לא נמצא, תוגש הבקשה לעיון בחומר בהתאם לסעיף 74 לחסד"פ. מנגד, בקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ תוגש בנוגע לחומר שאינו ליבו של העניין ולא מצוי בידי התביעה, אם כי בהחלט יכול שמדובר בחומר שיכול להועיל לאחד מהצדדים בהליך, בדרך כלל להגנה אשר מנסה לבקש לעיין בו הגם שאינו מצוי בחומר החקירה". הבחנה נוספת שהובאה בפרשת אל מאמוניה נוגעת לעניין המותב שידון בבקשה, ושם צוין כי בעוד שדרך המלך היא כי בקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ תדון על ידי המותב שאינו דן בתיק העקרי, הרי שהכלל הוא, אלא אם יש בדבר כדי לפגוע בזכויותיו של הנאשם, כי בקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ תדון בפני המותב אשר דן בתיק העקרי, שכן יכול לבחון את הבקשה, בזיקה לראיות שיובאו בפניו.

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות, וזאת מן הטעם שלא ניתן לראות במסמכים המבוקשים 'חומר חקירה' ה 'נוגע לאישום' ועל כן על העוררים לפעול לקבלת המסמכים המבוקשים שלא בהליך לפי סעיף 74 לחסד"פ אלא במסלול שמתווה סעיף 108 לחסד"פ. ככלל, סעיף 74 לחסד"פ, קובע כי משהוגש כתב אישום: "... רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו..." בית המשפט העליון התייחס במספר הזדמנויות להבחנה שבין ההליך הננקט בהתאם לסעיף 74 לחסד"פ לבין ההליך לפי סעיף 108 לחסד"פ, כך למשל בבש"פ 9305/08 פלוני נ' בית ספר אל מאמוניה לבנות (ניתנה ביום 3.12.08) (להלן: פרשת אל מאמוניה) נקבע כי: "... ניתן להצביע מתוך הדברים על שני הבדלים נוספים בין שני ההליכים. נראה כי סעיף 74 לחסד"פ יחול, בהתאם להלכת בג"ץ 9264/04, על חומר שנוגע לליבת העניין הנידון באישום. חומר שכזה אמור להימצא בידי התביעה, ולפיכך אף אם הוא לא נמצא, תוגש הבקשה לעיון בחומר בהתאם לסעיף 74 לחסד"פ. מנגד, בקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ תוגש בנוגע לחומר שאינו ליבו של העניין ולא מצוי בידי התביעה, אם כי בהחלט יכול שמדובר בחומר שיכול להועיל לאחד מהצדדים בהליך, בדרך כלל להגנה אשר מנסה לבקש לעיין בו הגם שאינו מצוי בחומר החקירה". הבחנה נוספת שהובאה בפרשת אל מאמוניה נוגעת לעניין המותב שידון בבקשה, ושם צוין כי בעוד שדרך המלך היא כי בקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ תידון על ידי המותב שאינו דן בתיק העיקרי, הרי שהכלל הוא, אלא אם יש בדבר כדי לפגוע בזכויותיו של הנאשם, כי בקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ תידון בפני המותב אשר דן בתיק העיקרי, שכן יכול לבחון את הבקשה, בזיקה לראיות שיובאו בפניו.

אשר לאישור על סגירת התלונה שהגיש העורר 1, אני סבור כמו בית משפט קמא כי ניתן להסיק מתגובת המדינה וטענותיה כי העורר 2, כלל לא הגיש תלונה וכי מדובר בתלונות הדדיות, כשבסופן הוחלט להגיש כתב אישום כנגד העוררים.

זכות כאמור עומדת לעורר, כמו לכל נאשם בפלילים, מכוחו של סעיף 108 לחסד"פ. סוף דבר, נוכח כל המקובץ לעיל אני מורה על דחיית הערר.

לפני בקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי נוסח משולב תשמ"ב -1982.

כך, באשר לטענה לאכיפה בררנית ככל שסברה וסוברת המבקשת שהתביעה לא פעלה כראוי וגניזת התיקים נעשתה שלא כדין שמורה לה הזכות להגיש ערר על החלטה זו. המבקשת מודעת לכך (ס' 10 לבקשה).

זכות זו להגשת ערר והאפשרות לקבל מכוחו את חומרי החקירה אינה עומדת לה בשל כך אפריורי בהליך זה שלפני.

בהחלטתו מיום 5/4/2021 קבע כבוד השופט נסר אבו טהה את הדברים הבאים: "5. כידוע, בפסיקה זכות העיון המוקנית לנאשם בפלילים מכוח סעיף 74 לחוק מבוססת על העקרון שלפיו לנאשם הזכות לנהל את הגנתו כשהוא מכיר את מלוא החומר הנוגע לעניינו, הנגזר מן הזכות להליך הוגן. הבחינה אם בחומר פלוני יש משום חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק תערך באופן פרטני - על פי טיבו של החומר ומידת זיקתו לסוגיות הנדונות בהליך הפלילי אשר במסגרתו הוא מבוקש. במסגרת זאת, הוכרה האפשרות כי גם חומר חקירה בהליך אחר יבוא בגדר חומר חקירה שנידרש להעבירו לנאשם, אם הוא עשוי להיות רלוואנטי לשאלות העומדות להכרעה במשפט, במישרין או בעקיפין. יחד עם זאת, אמת מידה זו, הידועה גם כמבחן הרלוואנטיות, מגבילה את חומר החקירה שיש למסור לנאשם, כך שרשויות התביעה אינן מחויבות למסור לידי הנאשם חומרים שנגיעתם להגנתו ערטילאית, רחוקה, שולית או ספקולאטיבית. בכל מקרה, יבחן בית המשפט את זיקת החומרים המבוקשים להגנת הנאשם, ולא יתיר עריכת "מסע דיג" בלתי ממוקד מתוך תקווה ערטילאית שמא ימצא בחומר המבוקש דבר מה שעשוי לסייע להגנה.

...

לאור המובא והמקובץ לעיל, בשים לב להלכות ולמבחנים שנקבעו בפסיקה, ולאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, הן בכתב והן על פה ועיינתי בתיק החקירה, הגעתי לכלל מסקנה, שדין הבקשה להידחות, הן מהנימוקים שבבסיס הבקשה והן מנימוקי המשיבה.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

תואיל המזכירות לשלוח החלטתי לצדדים ולסגור התיק.

בבית המשפט העליון בש"פ 7221/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז העורר: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 19.9.2022 בע"ח 13481-06-22 שניתן על-ידי כבוד השופטת ע' הוד תאריך הישיבה: ט' בחשון התשפ"ג (3.11.2022) בשם העורר: עו"ד משה גלעד, עו"ד רינת גלעד-פרל, עו"ד זוהר ארבל, עו"ד ימימה אברמוביץ' בשם המשיבה: עו"ד נועה עזרא-רחמני ][]החלטה

בגין המעשים המתוארים יוחסו לעורר עבירות של אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (שני מקרים), מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק זה (מספר מקרים) וכליאת שוא לפי סעיף 377 לו. ביום 7.6.2022 הגיש העורר בקשה לעיון בחומרי חקירה לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי).

לצד האמור, למען הזהירות, ובהתאם להגדרה הרחבה המתוארת של "חומר חקירה", מצאתי לנכון להורות למדינה להעביר לידי העורר ובאי-כוחו, נוסף על החומר המסומן בסגול, גם מספר תיכתובות נוספות, אשר אף שלטעמי אין בהן תועלת של ממש לסניגוריה, ניתן בכל זאת לראותן כ"חומר חקירה" רלוואנטי.

...

מנגד, באת-כוחה של המדינה טענה כי דין הערר להידחות.

לאחר שבחנתי את מכלול ההתכתבויות אני סבורה שהתביעה ובית המשפט המחוזי היטיבו לבור את המוץ מן הבר.

בנסיבות דנן, לאחר שעיינתי בתרגום של תמלול התכתובות מהטלפון הנייד של המתלוננת, לא מצאתי לשנות מקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה, בעיקרו של דבר, אין מדובר בחומר חקירה.

בנתון לאמור, הערר נדחה בעיקרו, כמפורט לעיל.

לפני בקשה לקבלת חומרי חקירה לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ").

לכן, המבחן לאורו יש לבחון את הרשימות שהועברו לידי העורר הוא מבחן מהותי ולא מבחן צורני-טכני, העוסק ב"אפשרות להתמצאות בחומר והגשמת התכלית לספק להגנה מבט רחב על החומר שנאסף או שנירשם'" (למשל בש"פ 6229/18 פלוני נ' מ"י והפסיקה הנזכרת שם (19.8.19)).

אלא, שלפי מזכרו של רפ"ק אסרף שהגישה ההגנה "לא קיים תעוד מ.ט. לחקירה, נבדק מול החוקר (רז ישראלי) ככל הנראה מדובר בתקלה טכנית". מובן כי לא ניתן להורות על העברתו של חומר שאינו בנמצא.

...

סבורני שמדובר בפתרון הולם, ועדיף ביעילותו על פני חלופה של הוראה גורפת לנסח מחדש את הרישומים לצד כלל המסמכים האמורים, מה שבאופן וודאי יכלול גם רישומים שמובנים להגנה ושאין כל צורך בהבהרתם.

לכן, אני קובע כי ההגנה תוכל לפנות למשיבה, בבקשה לקבלת הבהרות בנוגע לחומר שנרשם ברשימות האמורות, כי הוצא מחומרי החקירה שהועברו.

המשיבה התנגדה בטענה, כי המבקש נקט בערוץ שגוי כאשר נמנע מהגשת הבקשה בהתאם לסעיף 108 לחסד"פ. עמדה זו מקובלת עלי: החומר הרפואי כפוף לטענת חיסיון.

לסיכום בכפוף לאמור בפסקאות 10 ו-16 לעיל, הבקשה נדחית.