עררים על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה בדבר החזקת נכסים

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"ח 39166-07-20 שמעון נ' תחנת מישטרה - פתח תקווה (מרחב שרון) תיק חצוני: בפני כבוד השופט עידו דרויאן-גמליאל עורר יולי יואל שמעון משיבה תחנת מישטרה - פתח תקווה (מרחב שרון) ב"כ הצדדים: ב"כ העורר עו"ד סודרי ב"כ המשיבה פקד בירס, עו"ד החלטה

לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בפתח תקוה מפי כב' הש' מורנו, שניתנה ביום 15.07.20 בתיק ה"ת 69707-06-20, בה סורבה בקשת העורר להשיב לו את הטלפון הנייד שנלקח ממנו בעת חקירתו, והתקבלה בקשת המשיבה להותיר את הטלפון ברשותה לשם ביצועו של חפוש לפי צו חפוש שפוטי.

תמצית המבוקש בערר: אין עילה מוצדקת להמשך תפיסת הטלפון הנייד, ומכאן שגם אין הצדקה להתיר למשיבה לחפש בו; גם אם ייקבע שיש עילה להמשך התפיסה ולחיפוש במכשיר, יש לצמצם את הקף החיפוש שהותר בצו החיפוש, כדי להגשים את מטרת התפיסה בדרך שתקטין את הפגיעה בזכויות היסוד של העורר; כסעדים מישניים, מבוקש להורות למשיבה למסור לב"כ העורר טיוטת הנחייה של פרקליט המדינה, לעניין חפוש במחשב, וכן את פקודה 14.01.40 של המישטרה, שעניינה "עריכת חיפושים על גופו של אדם, בכליו ובחצרים"; תמצית תשובת המשיבה: טענה מקדמית: אין לעורר זכות בדין להשיג על החלטה בנושא צו חפוש; לגוף העניין: החקירה בעיצומה והמכשיר נתפס כדין מכוח סמכויותיו של שוטר, שכן היתקיים חשד סביר שהמכשיר שימש לבצוע עבירה, או שהוא עשוי לשמש כראיה, לפי סעיף 32(א) לפסד"פ; לא קיימת חובה בדין למסור לחשוד – טרם הגשתו של כתב אישום – מסמכים, לרבות טיוטאות-הנחיות וכיו"ב; איבחנה שבדין בין ערר על צוי חפוש ובין ערר על תפיסת חפצים (ומחשב בכללם): ב"כ העותר כרך בעררו השגה על עצם תפיסת המכשיר ועל המשך ההחזקה בו, יחד עם השגה על עריכת החיפוש בו. יש להפריד בין הדבקים: "תפיסת חפצים" על-ידי המישטרה והכרעה בדבר הנעשה בהם מוסדרות בפרק רביעי בפסד"פ, בו גם ניתנה במפורש זכות ערר על החלטות בית המשפט לפי פרק זה, כלשונו המפורשת של סעיף 38א, מכוחו הוגש הערר שלפני.

בהחלטתו מצא בימ"ש השלום ש"המחוקק, אשר ראה להקנות לחשודים ולבעלי נכסים זכות השגה וערר כנגד תפיסת רכושם, לא מצא להקנות זכות דומה כנגד ביצוע צוי חפוש וצוי חדירה לחומר מחשב.

...

" ההחלטה בעניין פלונית נסבה על החלטתי בבע"ח (מרכז) 74156-06-20 קדוש נ' מ.י. (06.07.20), שבתורה נסבה על החלטת כב' הש' אבנון בצ"ח (ראשל"צ) 29950-05-20 קדוש נ' מ.י. (28.06.20).

שוב אומר, נטישתו של הסדר זה ויצירתו של הסדר מחמיר יותר, ללא בסיס, היא שתפגע באיזון הנכון בין הערכים; כל שנאמר שם, יפה אף לכאן, וגם המסקנה תהא זהה, בהסתמך על החלטתו הנ"ל של בית המשפט העליון.

סוף-דבר: לא יישמע ה'ערר' על החלטת בית המשפט קמא מיום 15.07.20, והיא תעמוד בתוקפה, בכל הנוגע לחיפוש במכשיר.

בית משפט השלום בפתח תקווה תא"ק 11355-06-19 עריית פתח תקווה נ' מתוקה ואח' בפני כבוד הרשמת בכירה מיכל בר תובעת (משיבה) עריית פתח תקווה נתבעים (מבקשים) 1. ארצי תמר מתוקה 2. ארצי יוסף 3. יהודה ארצי החלטה

כידוע, חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: חוק הערר) קובע, כי נישום המבקש להעלות טענות בעילות מסוימות רשאי לעשות כן תחילה באמצעות הגשת השגה למנהל הארנונה ובהמשך לכך על-ידי הגשת ערר על החלטתו של מנהל הארנונה לועדת הערר.

החריג השני, שנקבע במרוצת השנים בפסיקתו של בית המשפט העליון, מאפשר לבית המשפט להכריע במחלוקת המיועדת לפי חוק הערר למסלול ההשגה והערר אם מדובר במקרה בעל חשיבות ציבורית עקרונית מיוחדת (ראו בר"ם 7618/18 עריית תל אביב-יפו נ' קניון רמת אביב בע"מ, פסקות 10-16 (4.12.16)).

בעיניין דור אנרגיה, דן בית המשפט העליון בשאלה, האם ייתכנו נסיבות שבהן, למרות שלא עמד המחזיק או הבעלים של הנכס בחובת ההודעה לעירייה על שחדל להיות הבעלים או המחזיק בנכס או על העברת הבעלות או החזקה לאחר, לא יחויב בתשלום ארנונה וזאת משום שהעירייה התרשלה או משום שהעירייה ידעה על החלפת המחזיקים.

בהנתן האמור, ועת טענת המבקשים בדבר ידיעת הערייה מתבססת על מכתבים בגין שימוש בלתי חוקי בנכס אותם שלחה הערייה למר שמש, כמו גם על צו הסגירה שהוצא לנכס, אין בכך כדי להביא את המקרה דנן בגדר המקרים החריגים שאליהם היתייחס בית המשפט בעיניין דור אנרגיה.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה, כי הבקשה אינה מגלה הגנה אפשרית מפני תביעת העירייה.

אשר על כן, אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן ומחייבת את המבקשים לשלם לעירייה את הוצאות ההליך לפני בסך 2,500 ₪.

המזכירות תואיל להמציא החלטתי לב"כ הצדדים.

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 50915-03-20 מקמל ואח' נ' עריית פתח תקווה לפני כבוד השופטת עדנה יוסף-קוזין תובעים 1. שלמה מקמל 2. ש.א. מקמל משאיות בע"מ נתבעת עריית פתח תקווה ב"כ התובעים – עו"ד רפאל בייפוס ב"כ הנתבעת – עו"ד אשר אילוביץ', עו"ד אריאל ליבר פסק דין

ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה: (1) הנכס שבשלו נידרש התשלום אינו מצוי באיזור כפי שנקבע בהודעת התשלום; (2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השמוש בו; (3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות; (4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנ"ג – שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס.

" וכן ע"א (ת"א) 3541-07‏ ‏סופר פארם נ' עריית תל-אביב (1.7.2010): "...לו המחלוקת בין הצדדים הייתה מחלוקת עובדתית, כיצד יש לחשב את שטחם של הנכסים וכתוצאה נילוות למחלוקת זו תתבקש השבה, אזי מחלוקת זו הייתה צריכה להתברר על דרך של השגה לפני מנהל הארנונה, וככל שהמערערת לא עשתה כן, לא תוכל היא לפתוח עתה עניין זה, ולשטוח את טענותיה לפני בית המשפט. כמובן, למעט אותם מקרים חריגים המעוררים שאלה עקרונית בהם עדיין תותר הגישה לערכאות הרגילות." במקרה דנן, בפועל התובעים פעלו בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), כאשר הגישו השגה, לאחר מכן ערר על ההחלטה שניתנה בה, ובהמשך השגה נוספת.

ראו ע"א 6971/93  עריית רמת-גן נ' שאול קרשין, פ''ד נ(5) 478 (12.7.1997): "... גם כאשר פתוחה בפני נישום דרך ההשגה, יש שלא תסגר בפניו דרך הפנייה לבית המשפט. לבית המשפט נתונה הסמכות לידון בתובענה גם כאשר המחוקק קבע מסלול אחר לטפל בעיניין, אלא שבית המשפט לא יפעיל סמכות זו כדבר שבשגרה, כאשר פתוחה בפני התובע דרך אחרת. לא בהכרח מוציאה דרך ההשגה את האפשרות לפנות לבית-משפט, במיוחד כאשר מדובר בנושאים בעלי חשיבות עקרונית או בהבטחה שלטונית נטענת, כפי המקרה שלפנינו (ראה ע"א 5774/91, 799/92 יהלום ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין בחיפה; מנהל מס שבח מקרקעין נ' שריג (וינוגרד) ואח' [2])." כאמור, במקרה דנן, לא מדובר בנושא בעל חשיבות עקרונית.

...

סוף דבר הבקשה לסילוק התביעה על הסף מתקבלת.

התביעה, למעט סעיף 7(5) בעמ' 12 לכתב התביעה, נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעת את הוצאות ההליך בסך של 5,000 ש"ח. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 54397-12-16 אמיר ואח' נ' יניב ואח' תיק חצוני: תיק עזר בפני כבוד השופט אריאל ברגנר התובעים 1. רחל אמיר 2. חיה גרסטנר 3. אסתר (אראל) גנדל 4. מרדכי לבנט 5. אביטל לוי 6. סיגלית עצמון 7. ארז פוגטש הנתבעים 1. ירון יניב 2. אורה יניב 3. מרדכי יניב 4. אסף יניב פסק דין

בסייפה החלטה זו מציינים חברי הועדה כי "על אף התמשכות ההליכים והנזקים שנגרמו למשיבים 2 ועל אף שהערר נדחה על הסף לא מצאנו כי מדובר בערר טורדני וקנטרני המצדיק הטלת הוצאות על העוררים. לפיכך אין צו להוצאות". ביום 28.9.16 הנתבעים הגישו עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי מרכז כנגד החלטת וועדת הערר מיום 19.9.16 (נספח 18, נספח לא').

ביום 1.4.19 התקבלה החלטת בית המשפט המורה על מינויו של עו"ד שי רווה ככונס נכסים לפירוק השתוף ובמסגרתה נדחו בקשות הנתבעים לעניין המודד והתשריט תוך חיוב הנתבעים בהוצאות "לגופה של בקשה זו – מאליו ברור כי בקשה זו היתה מיותרת, גזלה זמן ויצרה עודף היתדיינות חסרת תוחלת. טוב היה לכל הצדדים אילו התקדמו במשותף לבצוע הליך פירוק השתוף, תחת הגשת בקשות סרק חוזרות ונישנות, ואולם מעת שהדבר אינו ניתן לבצוע בהסכמה, הרי שאין מנוס אלא להוציא לפועל את פסק הדין" (נספח 1).

בעניינינו עצם העובדה שבפועל המקרקעין מחולקים לחלקה מזרחית ולחלקה מערבית ובאופן שניבנו על המקרקעין מבנים בהם מחזיקים הצדדים ונוהגים בהם מנהג בעלים יוצרת מניעה מלעשות שימוש בחלקים מסוימים של המקרקעין שכן זכותו של כל שותף משתרעת על כל חלקי הנכס, גם אם השמוש הוגבל לחלקו היחסי של 50% מהזכויות במקרקעין.

...

אני סבור שיש לאמץ את מסקנות המומחה שלא נסתרו אולם יש להפחית מסכום זה רשלנות תורמת של התובעים בשל האופן בו ניהלו את ההליכים (לעיל) בשיעור של 30%.

על כן סכום הפיצוי יעמוד על שיעור של 70% ובסך של 630,000 ₪ אותו הנתבעים ישלמו לתובעים.

אשר על כן התביעה מתקבלת באופן זה שלסילוק מלא וסופי של התביעה אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים את הסך של 630,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה (26.12.16) ועד לתשלום בפועל וכן את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 65,000 ₪.

יחד עם זאת הוסיפה ועדת הערר: "למען הסר ספק נמליץ לוועדה המקומית לידרוש כתנאי להיתר הערה בלישכת רישום המקרקעין על פי סעיף 27 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום) התשכ"ט – 1969 בדבר העידר אפשרות לפצל את היחידה, המליץ (כך בהחלטה – ז.ב.) כי תנאי בהיתר יהיה כי לא רשאים לבנות מטבח נוסף בקומת העמודים וכן נמליץ כי המבקשים יחתמו על התחייבות להנחת דעת היועץ המשפטי לועדה כי אין בדעתם לפצל את היחידה במצב התיכנוני התקף היום" (נספח 4 לעתירה סעיפים 15 ו- 17).

העותרים מציינים בעתירה כי בדיון שהתקיים בבית משפט השלום בכפר סבא (ה"ט 36216-12-21) הודתה הגב' שמחי (המשיבה 3) כי פיצלה את דירתה ואמרה "לאחר שהילדים שלי גדלו נתתי להם לגור ביחידת הדיור שבניתי לפני ארבע שנים" (נספח 6).

לטענת המשיבות יש לדחות את העתירה גם מהטעם שהעותרים לא מיצו את ההליכים ולא הגישו ערר על החלטת הוועדה המקומית לסגור את תיקי התלונה, הליך בו היו זכאים לנקוט בהתאם לסעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 (ולהלן: "החסד"פ").

את הסמכות לבצע פעולות על מנת למלא את חובותיה חייבת העיריה לשאוב מהוראות חיקוק שונות, לרבות חוקי עזר אותן היא מתקינה בהן מסורה לה סמכות לפעול כאמור בסעיף 250 לפקודת העיריות המורה: "מועצה רשאית להתקין חוקי עזר כדי לאפשר לעיריה ביצוע הדברים שהיא נידרשת או מוסמכת לעשותם על פי הפקודה או כל דין אחר או לעזור לה בביצועם, או כדי לידרוש מבעל נכס או מחזיק לבצע באותו נכס עבודה הנחוצה למטרה האמורה". העותרים לא הפנו לחקיקה ממנה שואבת העיריה סמכות להסיר כל בניה שאינה חוקית.

בעת"מ (ת"א) 1212/04 ביילסול בע"מ נ' יצחק אוחיון ראש העיר פתח תקווה (12.07.04) אליו הפנו העותרים, נטען כלפי ראש העיר פתח תקווה כי לא הפעיל את הסמכות המסורה לו בהתאם לחוק רשוי עסקים שהסמיך אותו לנקוט בפעולות אכיפה כנגד עסקים טעוני רשוי.

לענין הסמכות העניינית של ביהמ"ש לעניינים מינהליים לידון כנגד העיריה הפנו העותרים לסעיף 8(א) לתוספת הראשונה של חוק בתי משפט מינהליים התש"ס -2000 הקובע כי לבית המשפט לעניינים מינהליים הסמכות לידון ב "החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה " אך לא הפנו אל כל החלטה של ראש העיר אותה הם תוקפים בעתירה.

...

לאור האמור, דין העתירה כנגד העיריה להידחות על הסף.

בנסיבות אלה אין מנוס מלדחות את העתירה.

העתירה נדחית.