במסגרת הערר טוענת העוררת, כי יש להורות למשיבה לתת החלטה בבקשה לתיקון השומה ובטול החיוב הכפול במס רכישה ולחלופין שועדת הערר תכריע בבקשת התיקון בהתאם לסמכותה לפי סעיף 89(ב) לחוק מסוי מקרקעין.
ביום 28.11.13, ולאחר דיון בהשגה, ניתנה החלטת המשיבה שדחתה את ההשגה ונקבע, כי העסקה חייבת במס רכישה לאור הוראות סעיף 3(א) לחוק מס שבח מקרקעין (תיקון מס' 5), תשל"ה-1974.
בהתאם לחוק מסוי מקרקעין, על החלטות המנהל ניתן להגיש ערר תוך 30 יום ממסירת ההחלטה.
במסגרת הבקשה משנת 2018 שבה העוררת על הטענה בנוגע לדווח על העברת הזכויות בנאמנות בשנת 1972 וכי כחלק אינטגראלי מכך הוצהר על עסקת היסוד.
בשולי הדברים אציין, כי בהתאם לסעיף 107(א) לחוק, המנהל רשאי להאריך כל מועד שנקבע בחוק זה, אם נתבקש לכך ואם ראה סיבה מספקת להעתר לבקשה.
...
סבורני, כי לא מוטל על המשיבה לשוב לדון ולנמק ביחס למכתבים חוזרים ובקשות חוזרות אשר מוגשות אליה בעניינים שהוכרעו וכאשר חלף המועד לתיקון השומה.
בשולי הדברים אציין, כי בהתאם לסעיף 107(א) לחוק, המנהל רשאי להאריך כל מועד שנקבע בחוק זה, אם נתבקש לכך ואם ראה סיבה מספקת להיעתר לבקשה.
לאור כל המפורט לעיל, מצאתי, כי דין הבקשה לסילוק הערר על הסף להתקבל.