ערר על שימוש לפל"ח במבנים קיימים

ועדת הערר קבעה בהחלטתה מיום 27.7.2016 כדלקמן: "27. אין מחלוקת על כך שהתכנית נשוא הערר הוגשה על ידי העורר על מנת להכשיר בניה בלתי חוקית שבוצעה על ידו. יחד עם זאת, גם אם אין מדובר בשימוש חורג או הקלה, על מנת שניתן יהיה לאשר תכנית יש צורך בנימוקים תיכנוניים שיצדיקו את אישורה וכאלה לא הצלחנו למצוא. נהפוך הוא, העוררים לא הצביעו על כל הצדקה תכנונית לשינוי מבנה הנחלה באופן נקודתי.

יחד עם זאת וככל שהדבר לא נעשה, מן הראוי היה להבהיר לעורר כי על אף שתוף הפעולה מצד הנציגים המקצועיים בוועדה המקומית לצורך קידום התכנית, אזי הוועדה המקומית איננה חותמת גומי ויש לה שיקול דעת להחליט לסרב לתכנית וכי במסגרת שיקול דעת זה יילקחו בחשבון שיקוליים תיכנוניים, כאשר הכשרת המבנים הקיימים אינו יכול לשמש השיקול הבלעדי.

לשיטתו, מתשובת המועצה האזורית עולה, כי בנגוד להצהרות הוועדה המקומית, היא נותנת אישורים והיתרים הן ביחס לבניה חדשה והן כהיתרים לטובת הכשרת / הסבת מבנים קיימים (לרבות לטובת שימוש לפל"ח), אשר ניבנו באופן זהה למבנים בנחלת העותר, באמצעות אותם היתרים שניתנו בשנות התשעים והוארכו כל פעם מחדש: ברחבי המושב קיימים 47 מבנים כ – 33 נחלות אשר לגביהם ניתנו היתרים זמניים בשנות התשעים על פי תקנות הפטור ותוקפם פג. ביחס לכל אותם מבנים ונחלות, בכל השנים ננקטו פעולות אכיפה נגד 2 משקים / נחלות בלבד ובכל שנות קיומו של המושב הוצאו 3 צוי הריסה או הפסקת שימוש בלבד, כאשר אחד מהם הוא הצוו שהוצא נגד העותר והשניים הנותרים – הוצאו במסגרת הליכים שהתנהלו נגד בעל גן האירועים והנחלה עליה הוא פועל ולא בהתייחס לאותם מבנים שניבנו למטרת מגורים לפי אותם היתרים זמניים משנות התשעים.

...

על הכרעת הדין וגזר הדין, הגיש העותר ערעור לבית המשפט המחוזי (עפ"א 3639-09-14), אשר נמחק בהתאם להמלצת בית המשפט, תוך מתן צו עיכוב ביצוע לצו הפסקת השימוש עד ליום 31.1.2015 וקביעה לפיה: "המשיבה [הכוונה לועדה המקומית – י.ש.] תסייע עד כמה שניתן בבקשה להארכת מועד לפי סעיף 207, אם תוגש ולכשתוגש, להיעתר לבקשה במידה והמצב התכנוני החל על השטח יאפשר אופק תכנוני המכשיר את המבנה / המבנים." הועדה המקומית הסכימה להארכת המועד לכניסתו לתוקף של צו ההריסה, להבדיל מצו איסור השימוש – לגביו לא ניתנה ארכה.

הסתמכות העותר על הנחיות מהנדסת הועדה המקומית לטענת העותר, החלטת הועדה המקומית מנוגדת לסיכום ותיקון שהתבקש על ידי מהנדסת הועדה בהנחיותיה ומכתביה אל האדריכלית מטעם העותר – גברת עינב קווה, בהתייחס לפתרון המוסכם ביניהן, לפיו לגבי המבנים על החלקה יבוקש פל"ח ביעוד תיירות / צימרים בהתאם לתכנית גז/1000.

כפי שקבעתי בה"פ (מרכז) 50178-10-13 מעוז **** חברה קבלנית לבניה בע"מ נ' ראש עיריית ראשון לציון -דב צור (פורסם בנבו, 28.2.2017): (על פסק הדין הוגש ערעור ע"א 3393/17 הקבוע לדיון ליום 14.6.2018): "מעבר לכך, כבר נפסק בעניין זה, כי רשות מינהלית רשאית לשנות את מדיניותה בכל עת ולפרט אין זכות מוקנית לדרוש את המשך קיומה של אותה מדיניות. כך, שמדיניות זו, כשלעצמה, אינה מהווה הבטחה שלטונית (ראה למשל: בג"ץ 3871/91 שמן (תעשיות) בע"מ נ' שר התעשייה והמסחר, מו(4) 272 (1992(; בג"צ 594/78 אומן מפעלי סריגה בע"מ נ' שר התעשיה, המסחר והתיירות, פ"ד לב(3) 469 (1978); בג"ץ 198/82 מוניץ נ' בנק ישראל, פ"ד לו(3) 466 (1982)). כלומר, כך או כך, ממילא אין לפנינו הבטחה שלטונית; וראה גם הפסיקה וההלכות שפורטו בפסק הדין שניתן על ידי לפני מספר ימים בעת"מ 22989-03-16 פנחסי רפאל ואח' נ' הועדה להשלמת תוכניות שליד הועדה המחוזית –מחוז מרכז [פורסם בנבו] (מיום 14.2.2017, פסקאות 10 – 15 לפסק הדין) בנוגע לכך שהרשות התכנונית רשאית וחייבת לשנות מהחלטותיה הקודמות - משיקולים ענייניים, עד למועד מתן תוקף סופי לתכנית ופרסומה." לאור כל האמור, נימוקי ועדת הערר בטענה זו, הינם נימוקים סבירים ואין להתערב בהם.

לפני סיום, אציין, כי יש לדחות את טענת העותר להיעדר החלטה בדבר מי הגורם שצריך לשפות את העותר בדין הנזקים וחסרון הכיס שנגרם לו לאור התנהלות הועדה המקומית והמהנדסת מטעמה – היות ואין זה מתפקידה של ועדת הערר להחליט בעניין זה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית.

לגבי הפרעות בהטלת השתן והזקפה אין בנמצא בדיקת זקפה במעבדת שינה ואין בדיקות המעידות על פגיעה של תיפקוד או מבנה של מערכת השתן.

המבקש הגיש ערר על החלטה זו. המבקש הופנה למתן חוות דעת אורולוגית בטרם היתכנסה הועדה.

באשר למצב שלאחר מחלת הסרטן קבע בית הדין כי שני מומחים שבחנו את מצבו הרפואי של המבקש קבעו כי לא קיימת נכות אורולוגית בעיניינו.

שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, בחר לאמץ את ההסדר לקביעת דרגת נכות בחוק הביטוח הלאומי והתקנות מכוחו לעניין נפגעי עבודה, הן בהיבט המינהלי והדיוני של שימוש ברופאים ובפוסקים הרפואיים ובועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי, והן בהיבט הנורמאטיבי של אימוץ מבחני קביעת דרגת הנכות; כלומר - קביעת דרגת הנכות לצרכי תקנות מס הכנסה מתבצעת על ידי המנגנון והועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי ובהתאם למבחנים לקביעת דרגת נכות נפגעי עבודה הקבועים בתקנות נפגעי עבודה (ראו: בג"ץ 8453/17 פלוני נ' ועדת הערר הרפואית על פי תקנות מס הכנסה עמ' 8 (24.6.2018)).

...

משכך, לטענתה דין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה לאחר עיון בכלל החומר שהונח לפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר – דין בקשת רשות הערעור להידחות.

התובעים מוסיפים כי על אף שהזכויות בנחלה עברו על שמם הנתבע ממשיך להחזיק בנגוד לדין ולעשות שימוש במבנים בנחלה: (1) מבנה בצפון מערב המשמש למגורי הנתבע; (2) דיר עזים אותו הנתבע מפעיל; (3) מחסן המושכר ע"י הנתבע לצד ג'.

הנתבע אינו מכחיש טענה זו בכתב ההגנה ולדידו בשל השינויים בהסכמות על השמוש שנעשו ברשות ובהסכמה מפורשת ומכללא ע"י התובעים מן הדין לאפשר לנתבע לסלק ידו מבית המגורים, הדיר והמחסן בתוך זמן סביר.

נוסף על כך וככל שנוגע לטענת הנתבע בדבר קיומה של זיקה בין התוכניות שאושרו עובר לחתימת החוזה לפל"ח, בעיניין זה מונחות בפני חוות הדעת השמאיות שהוגשו לתיק (נספח ה' לתצהירי התובעים ומוצג ת/1).

ממצאים אלו שבחווה"ד ת/1 הוצגו לעו"ד רוזן בעדותו ובהתייחס למפורט בהן השיב "מה אני צריך להגיד על חוות דעת של שמאי, אני יודע שיש תכניות שהן שייכות לתכניות קיימות ויש תוכניות פל"ח" (עמ' 13 שורות 17-19 לפרוטוקול).

אשר לטענת הנתבע המייחסת אשם תורם לתובעים שעפ"י הנטען מנעו בהתנהלותם אפשרות למצות ההליך ההשגה על היטל ההשבחה בפני השמאי המכריע או בועדת הערר, התובעים לא הציגו לנתבע או לבא-כוחו את השומה עם קבלתה ואין די בסברת התובע כי השומה נשלחה לנתבע שעה שהוא לא התגורר בית המגורים.

...

לאור כל המפורט לעיל, התביעה מתקבלת.

אני מורה לנתבע לשלם לתובעים את סכום התביעה בסך של 470,900.94 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לפירעון המלא בפועל.

בנוסף אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

לחלופין מבוקש לבטל את החלטות המשיבה 2 (להלן: "יו"ר הועדה המחוזית"), אשר דחתה את בקשת העותר לערור על החלטות הועדה המחוזית למועצה הארצית לתיכנון ובניה, ולהתיר לו לערער למועצה הארצית.

בנוסף ניתן לבנות 500 מ"ר לפל"ח (פעילות לא חקלאית).

לישכת התיכנון המחוזית ביקשה לקבל דו"ח פקוח, שהוגש לה ביום 15.6.11, וממנו עלה כי קיימות חריגות בניה בנגוד לצוו איסור השמוש שניתן בבית משפט השלום בנתניה לאותם מבנים ושימושים, ומרבית עבירות הבניה נשנו (סעיפים 52 – 53 לתגובת הועדה המחוזית).

...

טענת העותר לעניין דחית בקשתו לערר בפני המועצה הארצית דינה להידחות.

לאור כל האמור אני דוחה את העתירה.

העותר ישלם למשיבים 1 ו-2 (יחדיו) את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ העותר ישלם למשיב 3 את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

המבקשים הגישו נגד המשיבים תביעה למתן פסק דין הצהרתי ולסעד של פינוי וסלוק יד. בכתב התביעה נטען בתמצית כך: משך שנים רבות הצדדים חיו בשכנות, כאשר הגבול בין החלקות היה קו המים, אלא שבתאריך 1/10/20 המשיבות 2-1 הגישו בקשה להיתר בנייה להוספת יחידת דיור, בחלק הדרומי של יחידת הדיור הקיימת בנחלתן.

גבול קו המים תואם את מפת הסוכנות ואת הסכמי ההרשאה, שמכוחם ניתנו לחברי האגודה השיתופית זכויות החזקה והשמוש בנחלות.

בעקבות החלטת ועדת הערר והמדידה, המשיבות 2-1 הגישו בתחילת שנת 2023 שתי בקשות נוספות להיתר בנייה, אשר נדחו בשלב זה על ידי הועדה המקומית בשל פגמים בהגשתן.

המבנים בנחלת המבקשים הוקמו כדין על בסיס גבול קו המים במפות המדידה, אף לאחר אישור התצ"ר. כמו כן, בתאריך 24/2/05 האספה הכללית של המושב החליטה שגבולות הנחלות ייקבעו ויסומנו בהתאם לקווי המים.

...