] לפניי ערר לפי סעיף 23 לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 (להלן: חוק ההגנה) על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ירון מינטקביץ) מיום 28.3.2024 בפע"מ 18626-03-24, ובה הטיל צו פקוח ומעקב על העורר, הכולל איסור על העורר לשהות במרחק 300 מטר מנפגעת העבירה שביצע, המתגוררת בשכנות לו, ובכך, למעשה, מונע ממנו לשהות בביתו.
משכך, קיים קושי בבחינת בקשה לצוו לפי חוק ההגנה דרך האספקלריה של איזון "בין זכויותיה של נפגעת העבירה לבין זכויות ה[העורר]", כפי שעשה בית המשפט קמא (החלטה מיום 28.3.2024, בעמ' 6).
...
לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את עמדות הצדדים באתי לידי מסקנה כי דין הערר להתקבל בחלקו.
על מנת שלא לסכל את תכליתו של חוק המגבלות ולחשוף את נפגעת העבירה לטראומה הכרוכה באינטראקציה עם העורר בתקופת הביניים שעד למתן החלטה בהליך האמור – אני סבור כי יש הצדקה להותיר לתקופה של כחודש את הרחקת העורר ממקום מגוריה של נפגעת העבירה בשעות היום, תוך שבמהלך תקופה זו יתאפשר לעורר לשהות במהלך הלילה בביתו.
יתרה מזאת, טענתו העיקרית של העורר ביחס לתנאי ההרחקה הייתה שכתוצאה מהתנאי הוא נותר ללא קורת גג, והאפשרות ללון בביתו של העורר תפחית משמעותית את הפגיעה בו בהיבט זה.
סוף דבר: עד ליום 4.5.2024 תנאי ההרחקה בצו הפיקוח ומעקב שהוטל על העורר יוסיפו לחול במלואם, בכפוף לכך שלא יהיה בהם כדי למנוע מהעורר לשהות בביתו בלילה, החל מהשעה 22:30 ועד השעה 6:30 בלבד (למעט הגעה בסמוך לשעה 22:30 ועזיבה בסמוך לשעה 6:30, העורר ישהה במהלך כל השעות הללו בתוך הבית, ולא יצא ממנו).
