ערר על צו הגבלה מכוח חוק המגבלות על עברייני מין

זו השאלה שבה נידרש להכריע במסגרת ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד הנשיא א' אברהם) מיום 15.10.2017, שבגדרה נדחתה בקשתה של העוררת להטיל על המשיב מיגבלות מכוח חוק מיגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס"ה-2004 (להלן: חוק המיגבלות).

אך במסלול השני, שנקבע בסעיף 3(ד) לחוק המיגבלות, אין כל משמעות לקיומו של צו פקוח ואין בתנאים שנקבעו בצו הפיקוח כדי להשליך על המיגבלות שייקבעו מכוח סעיף זה. אציין עוד כי בהתייחס לסעיף 3(ג)(3) לחוק המיגבלות, נאמר ב-בש"פ 7587/16, בשולי הדברים, כי הסעיף אכן אינו מאפשר הטלת מיגבלות חמורות יותר מכוח חוק המיגבלות שעה שכבר הוטלו על עבריין המין מיגבלות מכוח חוק ההגנה המשליכות על מקום מגוריו או עבודתו של עבריין המין (פסקה 11).

...

מהו האיזון הראוי בין הפגיעה בזכויותיו של אדם, עבריין מין, שנשפט, הורשע, ריצה את עונשו במלואו, ומבקש כעת לבנות לו חיים חדשים ביישוב שבו התגורר בעבר; לבין הנזק הנפשי הממשי הנוסף שעלול להיגרם לקורבן העבירה, בתו של העבריין המורשע, שאביה ביצע בה עבירות אינוס בנסיבות מחמירות בתדירות גבוהה ולאורך שנים ולאחר שחרורו חזר להתגורר בקרבתה.

בנסיבות המקרה שוכנעתי כי מתן אפשרות למשיב להתגורר או לעבוד ביישוב לא רק שיערער את מצבה הנפשי של העוררת, אלא שלא מן הנמנע שאם הבקשה לא תיענה תיאלץ העוררת, שגרה ביישוב מילדותה ומגדלת שם את ילדיה, לעקור מן המקום; ואביה ששב ליישוב אך לאחרונה, יזכה בהזדמנות לבנות שם את חייו, על הריסות חייה.

התוצאה היא שהערר מתקבל.

בהתאם להוראת סעיף 3(ד) לחוק המגבלות, אני מורה כי ייאסר על המשיב להתגורר או לעבוד ביישוב.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ב' גרינברגר) לאסור על העורר להתגורר ולעבוד באיזור היישוב קריית ארבע למשך שלוש שנים, וזאת מכוח חוק מיגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס"ה-2004 (להלן: חוק המיגבלות).

אכן, סעיף 3(ג)(3) לחוק המיגבלות אינו מאפשר הטלת מיגבלות חמורות יותר מכוח חוק המיגבלות שעה שכבר הוטלו על עבריין המין מיגבלות מכוח חוק ההגנה, אך זאת רק אם המיגבלות מכוח חוק ההגנה "[..] יש בהן כדי להשליך על מקום מגוריו או על מקום עבודתו [של עבריין המין – ע' פ'] בקירבת מקום המגורים או מקום העבודה של נפגע העבירה [...]". במקרה זה, צו הפיקוח כולל 5 מיגבלות, שעניינן חובת שתוף פעולה עם קצין הפיקוח; המנעות מיצירת קשר עם קורבנות העבירה; המנעות מלהתחבר או לשהות ביחידות עם קטינים וקטינות; המנעות מעבודה הכרוכה בקשר או בקירבה עם קטינים או קטינות; והמנעות מצריכת אלכוהול.

...

בסיכומו של דבר נעתר כאמור בית המשפט לבקשה, והורה להגביל את מגוריו ועבודתו של העורר בקריית ארבע, לרבות בגבעת החרסינה שבסמוך, לתקופה בת שלוש שנים.

אף אין בידי לקבל את הטענות בעניין טיב מכתב המטפלת או העובדה ש"לא ניתנה" – כלשונו של בא כוח העורר – הזדמנות לחקור את אותה מטפלת.

על רקע כל המקובץ – הערר נדחה.

][ מונח לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' דרורי), בגדרה נדחתה מרבית בקשתה של העוררת להטיל על המשיב מיגבלות מכוח חוק המיגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס"ה – 2004 (להלן: חוק המיגבלות).

סעיף 3 לחוק המיגבלות קובע כי בית המשפט רשאי להטיל בצו על עבריין מין מיגבלות על מגורים, או על עבודה בקירבת מקורים המגורים, או מקום העבודה של נפגע העבירה, אם שוכנע, לאחר שקיים דיון בעיניין, כי יש צורך בהטלת מיגבלות כאמור משום שלנפגע העבירה עלול להגרם נזק נפשי של ממש אם עבריין המין יתגורר, או יעבוד בקירבת מקום מגוריו, או מקום עבודתו.

...

נוכח מסקנה זו, ד"ר גלילי המליצה שלא לאפשר למשיב להתגורר בשכנות לעוררת.

מסקנה זו הוסקה מעדות המשיב ומסירובה של העוררת להעיד.

תשומת לב הצדדים שבמקרה כזה יהיה עליהם לבסס בצורה יסודית יותר ממה שעשו עד כה את מה שייטען על ידם – עובדתית ומקצועית (בין השאר בעזרת חוות דעת) – זאת בהסתמך, בין היתר, גם על ההנחיות שפורטו בהחלטתי זו. העולה מכל המקובץ הוא שהערר מתקבל, איפוא, חלקית ובמסגרת זו המשיב נדרש: (א) לא להיכנס לחדר המדרגות של אגף הבית שבו נמצאת דירת העוררת.

בבית המשפט העליון בש"פ 1726/22 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן העוררת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ג' אזולאי) במח"ע 19064-06-20 מיום 17.2.2022 תאריך הישיבה: י"ב באדר ב התשפ"ב (15.3.2022) בשם העוררת: עו"ד ג'ומאנה דאמוני-חורי בשם המשיב 1: עו"ד ארז מושקוביץ בשם המשיב 2: עו"ד עינת כהן גרוסמן ][]החלטה

ביום 8.6.2020 הגישה העוררת בקשה להטלת מיגבלות על המשיב מכוח סעיף 3(א) לחוק מיגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס"ה-2004 (להלן: חוק המיגבלות).

עם זאת, הצדדים נותרו חלוקים באשר לטיבה של המיגבלה שתוטל במסגרת הצוו: העוררת עתרה לצוו שיאסור על המשיב להכנס לעיר שבה היא מתגוררת (להלן: עיר המגורים) ואילו המשיב סבר כי אין בית המשפט מוסמך לתת צו שכזה מכוח חוק המיגבלות.

...

לאחר שעיינתי בערר ובצרופותיו, ושמעתי את טענות הצדדים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על השבת הבקשה לעיון חוזר לדיון לפני בית המשפט המחוזי.

לכל האמור לעיל יש להוסיף כי בית המשפט המחוזי לא דן גם בבקשה החלופית של העוררת, לדון בבקשתה לפי סעיף 3(ג)(3) לחוק המגבלות ולהטיל על המשיב מגבלות בשים לב לתום תקופת הפיקוח לפי צו הפיקוח.

סוף דבר: התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי שיכריע בבקשת העוררת לעיון מחדש (וככל שיידרש, גם בבקשתה החלופית).

כך למשל בערר על החלטת בית המשפט לאסור כניסה של העורר לכפר מגוריו למשך שנתיים, עמד השופט ע' פוגלמן על החשש מהיתקלות של הנפגע בעבריין המין וקבע כך: "לצורך זה מסמיך החוק את בית המשפט להוציא צו הרחקה המרחיק את הפוגע מסביבתו של הקורבן לתקופה שלא תעלה על שלוש שנים, וזו ניתנת להארכה בתקופות נוספות שלא תעלנה על שלוש שנים כל אחת (סעיף 3(ד)(1) לחוק המיגבלות). צו הרחקה יינתן אם בית המשפט שוכנע כי ישנה וודאות קרובה שייגרם לקורבן העבירה נזק נפשי של ממש אילמלא יינתן צו ההרחקה" (בש"פ 6891/19 פלוני נ' פלוני, פסקה 5 (4.11.2019)).

במסגרת החלטה על מתן צו מיגבלות מכוח חוק המיגבלות על בית המשפט לבחון את מידת הנזק הממשי הנוסף שעלול להגרם לנפגע העבירה בודאות קרובה מהימצאות עבריין המין בסביבתו, אל מול הפגיעה שתגרם לעבריין בשל הטלת המיגבלות (להרחבה ראו: עניין פלונית נ' אלמוני, פסקות 20-19).

...

במסגרת ההחלטה נעתר בית המשפט באופן חלקי לבקשה להארכת תוקפו של צו המגביל חזרת עבריין מין לסביבת נפגע העבירה לפי סעיף 3 לחוק המגבלות, תוך שקבע כי יינתן צו האוסר על המשיב 1 (להלן: המשיב) להתגורר, לעבוד או ללמוד בקיבוץ כברי או בבסיס תל השומר.

לאחר שעיינתי במסמכים הטיפוליים של העוררים אף אני סבורה כי עלול להיגרם להם נזק של ממש מהיתקלות עם המשיב, ואיני רואה מקום להתערב בכך.

במסגרת האיזון בין זכויות המשיב לבין הנזק הפוטנציאלי לעוררים אני מורה כי הצו יעמוד בתוקפו למשך 24 חודשים.

סוף דבר הערר מתקבל במובן זה שצו המגבלות יהיה בתוקף לתקופה של 24 חודשים מיום 15.8.2022, ובכך שנוסף על האיסור להתגורר, לעבוד או ללמוד בקיבוץ כברי או בתל השומר שקבע בית המשפט המחוזי, על המשיב ייאסר אף להיכנס לקיבוץ כברי.