ערר על פסילת רישיון נהיגה בשל עבירת מהירות חמורה

תקנה 502 לתקנות התעבורה קובעת, כדלקמן: "לא יסיע נהג המונית יותר ממספר הנוסעים שנקבע ברשיון הרכב, ואולם רשאי נהג המונית להסיע שני ילדים, שטרם מלאו להם חמש שנים, בנוסף על הנוסעים שמותר להסיע במונית לפי רשיונה, ובילבד שלא יסיע יותר מנוסע אחד במושב שליד הנהג"; העבירה הנ"ל הנה עבירה אשר מנויה "בתוספת הרביעית" לפקודת התעבורה, אשר מקנה סמכות לקצין מישטרה להורות על פסילת רישיון הנהיגה של הנהג לתקופה של 30 ימים; בנוסף, העבירה הנ"ל הנה עבירה אשר מנויה "בתוספת השביעית" לפקודת התעבורה, אשר מקנה סמכות לקצין מישטרה להורות על השבתת הרכב לתקופה של 30 ימים.

למבקש נימסר דוח בגין עבירת המהירות ואילו בגין העבירה שבעניינינו, הוא קיבל הזמנה לדין.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין לפסול את רישיונו של המבקש ולכן אני דוחה את הבקשה במישור זה. באשר לביטול איסור השמוש בית המשפט העליון הדגיש את החשיבות לכך שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב כפי שהתווה המחוקק, זאת במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, בקבעו כי: "ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק....האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במילחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים....המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להלחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים" (רע"פ 1286/11 אמברם נ' מ"י (פורסם בנבו, 16.10.12) (להלן: "עניין אמברם")).

בדברי ההסבר להצעת החוק הודגש הצורך באכיפה אפקטיבית, תוך שליחת מסר לפיו על בעלי הרכב ובכללם מעסיקים להקפיד על האופן שבו עובדיהם נוהגים בו "רכב הנו כמו כלי נשק ומי שמוסר אותו לשימוש האחר צריך לוודא שמדובר באדם נורמאטיבי שאינו נוהג בפסילת רישיון או שיכרות וכדומה....השבתת רכבים תביא לכך שנהגים יהיו יותר מודעים לאופן נהיגתם והורים ובעלי רכבים יתנו יותר תשומת לב והקפדה לאופן בו ילדיהם או אנשים להם נימסר הרכב, נוהגים ברכבים" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (השבתת רכב בשל עבירות חמורות), התשס"ד – 2004, ה"ח תשס"ד 63).

...

דיון לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות על שני חלקיה.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין לפסול את רישיונו של המבקש ולכן אני דוחה את הבקשה במישור זה. באשר לביטול איסור השימוש בית המשפט העליון הדגיש את החשיבות לכך שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב כפי שהתווה המחוקק, זאת במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, בקבעו כי: "ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק....האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים....המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים" (רע"פ 1286/11 אמברם נ' מ"י (פורסם בנבו, 16.10.12) (להלן: "עניין אמברם")).

משלא מצאתי כי קיימות נסיבות המצדיקות ביטול ההחלטה או קיצור התקופה, אני מורה על דחיית הבקשה על שני חלקיה.

ביום 7.5.20,בעקבות שימוע בדבר פסילה מנהלית מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, החליט קצין המישטרה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש למשך 30 יום.

צוין שהמבקש אוחז ברישיון נהיגה משנת 2014, ולחובתו 2 הרשעות, האחת בגין מהירות (בררת משפט משנת 2018), והרשעה נוספת בגין נהיגה ללא מלווה (משנת 2015).

בעיניין זה אפנה לבש"פ 6732/10 מדינת ישראל נ' שגיב בן שלום (להלן – עניין בן שלום), בנסיבות של רוכב אופנוע, שנקלט בממל"ז, כשמהירות נסיעתו עומדת על 164 קמ"ש, קיבל בית המשפט העליון ערר שהגישה המדינה וקבע שיש להותיר את החלטת הקצין לפסילה מנהלית על כנה, בציינו: "על מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שיימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המשיב לעבירות המיוחסות לו...

קרי, עסקינן בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, לכאורה, שניה, ובעבירה חמורה נוספת, כשוותק נהיגתו של המבקש אינו רב. לאחר שעיינתי בנסיבות ביצוע העבירה, נהיגה, לכאורה, במהירות של 51 קמ"ש, מעל המותר, ועברו התעבורתי של המבקש, הכולל הרשעה בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, ונהג חדש צעיר, ללא מלווה, שהסיע למעלה מ-2 נוסעים, נדמה שהמבקש אינו מפנים את הלקח ומהמשך נהיגתו נשקפת מסוכנות לכלל משתמשי הדרך.

...

קרי, עסקינן בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, לכאורה, שניה, ובעבירה חמורה נוספת, כשוותק נהיגתו של המבקש אינו רב. לאחר שעיינתי בנסיבות ביצוע העבירה, נהיגה, לכאורה, במהירות של 51 קמ"ש, מעל המותר, ועברו התעבורתי של המבקש, הכולל הרשעה בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, ונהג חדש צעיר, ללא מלווה, שהסיע למעלה מ-2 נוסעים, נדמה שהמבקש אינו מפנים את הלקח ומהמשך נהיגתו נשקפת מסוכנות לכלל משתמשי הדרך.

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים, שוכנעתי, שאין לפני נסיבות המצדיקות ביטול פסילת רישיונו של המבקש, או קיצור התקופה, ומצאתי שלא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיונו של המבקש.

סוף דבר, הריני דוחה הבקשה.

לפני בקשה להורות על פסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, גם אם אלו יימשכו מעבר ל-6 חודשים, בהתאם לסעיף 46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת התעבורה").

המשיב לא התייצב לשימוע ובהחלטה מנומקת שניתנה באותו המועד על ידי הקצין הוחלט על פסילתו מהחזיק ברישיון הנהיגה לתקופה של 30 יום בגין העבירות שביסוד הבקשה.

לעניין זה ניתן לבחון האם מדובר בארוע מקרי או בהתנהגות אופיינית לנהג, והאם הנסיבות מעידות על אופי נהיגתו של העורר (בש"פ 4584/03 חרמון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (3.6.03))".

בהרשעתו האחרונה מיום 22.09.2022 בגין עבירת מהירות מסוג הזמנה לדין הוטלו עליו עונשי פסילה בת 45 יום, פסילה מותנית של חודשיים למשך שנתיים וקנס והיא החמורה שבהרשעותיו.

...

לאחר שעיינתי בתיק החקירה שהועבר לעיוני, שוכנעתי כי יש בראיות שבידי המבקשת כדי להוות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

סופם של דברים נוכח האמור לעיל אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת פסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים נגדו אולם קוצבת את הפסילה למשך שישה חודשים מהיום בו נפסל מנהלית, היינו מיום 06.10.2022.

נקודת המוצא לדיון במקרה דנן היא סעיף 46ב לפקודה, שסעיפיו הרלבאנטיים לענייננו מורים כך: (א) הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בענינו.

כפי שציין בית המשפט המחוזי, אין עסקינן בנהיגה רשלנית בלבד או בסטייה בלתי מוסברת מנתיב הנסיעה, אלא בהצטברות חריגה של נסיבות לחומרה – העורר נהג ללא רישיון; תחת השפעת סם בכמות נכבדה; יצא לעקיפה "פרועה וחסרת אחריות ורסן תוך חציית קו הפרדה רצוף"; במהירות מופרזת; וגרם למותה של המנוחה.

כן אציין כי עיון בעברו התעבורתי של העורר מגלה עבירות של נהיגה במהירות העולה ב-40-25 קמ"ש מעל המותר; נהיגה כשברמזור אור אדום; וכן "סטייה מנתיב הנסיעה תוך הפרעה לתנועה", כולן עבירות המסכנות את ציבור עוברי הדרך, ובנגוד לנטען על ידי העורר בעיניין זה. סיכומם של דברים: בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין חומרתם הרבה של המעשים המיוחסים לעורר, כנגד השהוי שנפל בהגשת בקשת הפסילה, והכריע כי מסוכנותו של העורר לא נסתרה.

...

מנגד, העורר טען כי יש לדחות את בקשת הפסילה.

לאחר שבחן את הראיות בתיק החקירה, בית המשפט הגיע לכלל מסקנה כי אין בהן חולשה העשויה להפריך את חזקת מסוכנותו של העורר.

דיון והכרעה דין הערר להידחות.

משכך, לא מצאתי מקום להתערב במסקנתו זו. הערר נדחה אפוא.

בעקבות השימוע, ובאותו היום, הורה הקצין על פסילת העוררת מהחזקת רישיון נהיגה למשך תקופה של 60 ימים ונימק את החלטתו בכך שהמדובר בנהגת חדשה אשר לחובתה עבירת מהירות.

ביום 22.11.2023, המשיבה הגישה תשובה לבית משפט קמא וציינה כי מדובר במי שנחשדה שגרמה לתאונת דרכים לאחר שרישיון הנהיגה שלה הוצא בשנת 2021 וכאשר היא כבר צברה לחובתה הרשעה בגין עבירת מהירות, ולכאורה היא זו אשר גרמה לתאונה בה עסקינן.

שנית, נקבע כי מעיון בבקשה עולה שעל פניו אין הצדקה להתערב בהחלטת הקצין שכן המדובר בנהגת חדשה, משנת 2021, שבעברה עבירת מהירות ומיוחס לה חשד לגרימת תאונת דרכים, כך שהנסיבות לכאורה חמורות והסכון הטמון בהן למשתמשי הדרך רב. על כן, האנטרס הצבורי ושמירת שלום הציבור גובר על האנטרס האישי של העוררת כי רישיונה יושב לה, ולכן הבקשה נדחית (להלן: "ההחלטה").

...

בסעיף 11 לבקשה, ציינה העוררת כי לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה, ניתן להגיש בקשה לבטל את הפסילה לביהמ"ש המוסמך לדון בעבירה, ולפי סעיף 6 לחוק סדר הדין הפלילי, תשנ"ב-1982, דנים נאשם בביהמ"ש אשר באזור שיפוטו נעברה העבירה או ששם נמצא מקום מגוריו של הנאשם.

לבקשתי, נשלחו אלי המסמכים אשר הצטברו בתיק החקירה (ואשר לא הוצגו מטעם המשיבה לבית משפט קמא הנכבד) ולאחר עיון במסמכים סבורני, כי יש להורות על קיצור תקופת הפסילה.

במצב דברים זה, סבורני כי היה על הקצין לשקול את האפשרות שהמדובר בתאונה שנגרמה תוך כדי ניסיון להתחמק מפגיעת המשאית.

סיכום - אשר על כן, הערר מתקבל בחלקו ואני מורה על קיצור תקופת הפסילה, כך שתעמוד על 30 יום ממועד השימוע, קרי עד יום 15.12.2023.