ביום 7.5.20,בעקבות שימוע בדבר פסילה מנהלית מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, החליט קצין המישטרה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש למשך 30 יום.
צוין שהמבקש אוחז ברישיון נהיגה משנת 2014, ולחובתו 2 הרשעות, האחת בגין מהירות (בררת משפט משנת 2018), והרשעה נוספת בגין נהיגה ללא מלווה (משנת 2015).
בעיניין זה אפנה לבש"פ 6732/10 מדינת ישראל נ' שגיב בן שלום (להלן – עניין בן שלום), בנסיבות של רוכב אופנוע, שנקלט בממל"ז, כשמהירות נסיעתו עומדת על 164 קמ"ש, קיבל בית המשפט העליון ערר שהגישה המדינה וקבע שיש להותיר את החלטת הקצין לפסילה מנהלית על כנה, בציינו:
"על מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שיימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המשיב לעבירות המיוחסות לו...
קרי, עסקינן בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, לכאורה, שניה, ובעבירה חמורה נוספת, כשוותק נהיגתו של המבקש אינו רב.
לאחר שעיינתי בנסיבות ביצוע העבירה, נהיגה, לכאורה, במהירות של 51 קמ"ש, מעל המותר, ועברו התעבורתי של המבקש, הכולל הרשעה בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, ונהג חדש צעיר, ללא מלווה, שהסיע למעלה מ-2 נוסעים, נדמה שהמבקש אינו מפנים את הלקח ומהמשך נהיגתו נשקפת מסוכנות לכלל משתמשי הדרך.
...
קרי, עסקינן בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, לכאורה, שניה, ובעבירה חמורה נוספת, כשוותק נהיגתו של המבקש אינו רב.
לאחר שעיינתי בנסיבות ביצוע העבירה, נהיגה, לכאורה, במהירות של 51 קמ"ש, מעל המותר, ועברו התעבורתי של המבקש, הכולל הרשעה בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, ונהג חדש צעיר, ללא מלווה, שהסיע למעלה מ-2 נוסעים, נדמה שהמבקש אינו מפנים את הלקח ומהמשך נהיגתו נשקפת מסוכנות לכלל משתמשי הדרך.
לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים, שוכנעתי, שאין לפני נסיבות המצדיקות ביטול פסילת רישיונו של המבקש, או קיצור התקופה, ומצאתי שלא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיונו של המבקש.
סוף דבר, הריני דוחה הבקשה.