ערר על סגירת עסק בשל קטטה

בבקשה נטען כי לעסק אין רשיון, כי אין אישור של משרד הבריאות, אין אישור של שירותי הכבאות, טרם בוצעה בדיקה תכנונית, והחשוב הוא כי המישטרה מיתנגדת למתן רשיון לעסק מחמת שלושה טעמים: אי קיום דרישות המישטרה בנושא האבטחה, קטטה שהתרחשה במקום ומטרדי רעש.

כנגזר מכך - בהמ"ש הורה על סגירה מיידית של העסק.

טרם סיום אפנה לרע"פ 4384/13 מדינת ישראל נ' מיאו והאו בע"מ (3.3.2014) – המוזכר אף בהחלטת בהמ"ש קמא, לאמור: "הקשיים הטמונים בהליך הרשוי, ובעיקר מקרים שבהם הליך הרשוי נמשך זמן רב מסיבות שאינן תלויות במבקש הרישיון, מקרינים על שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בשאלה אם ליתן צו הפסקת עיסוק לפי סעיף 16 לחוק. תכליתו המניעתית של הצוו מוליכה למסקנה שככלל יש להורות על הפסקת עיסוק בעסק כל אימת שלא ניתן רישיון. אולם בד בבד עם מתן הצוו, נידרש בית המשפט להפעיל שיקול דעת בקובעו את מועד כניסתו של הצוו לתוקף. לשם כך יש לאזן בין מידת הנזק שייגרם לבעל העסק ולצדדים שלישיים כתוצאה מהפסקת העיסוק לאלתר, לבין מידת הנזק שייגרם לציבור כתוצאה מהמשך הפעלתו ללא רישיון לפרק זמן נוסף אשר מטרתו ליתן לבעל העסק או לצדדים שלישיים שהות להתארגנות, או לחלופין לאפשר את מיצויו של הליך הרשוי. בתוך כך יביא בית המשפט בחשבון, בין היתר ומבלי למצות, את מידת הפגיעה בתכליות המנויות בסעיף 1 לחוק, את היתנהגות הצדדים ואת קיומם של הליכי השגה על החלטה שלא ליתן רישיון, ככל שמתנהלים כאלה. בית המשפט מוסמך לדחות את ביצוע הצוו לפרק זמן סביר, ואף להוסיף לדחותו מעת לעת לבקשת מי מהצדדים (או שניהם), בהיתחשב במכלול נסיבות העניין (ראו והשוו: עניין מלון רות, בעמ' 419; בר"ם 6085/03 אביוב נ' ועדת הערר המחוזית [פורסם בנבו] (24.9.2003); ניסן שריפי "הסמכות לעכב ביצוע של צו סגירה לעסק" מקרקעין ט(1) 3 (2010)).

...

טרם סיום אפנה לרע"פ 4384/13 מדינת ישראל נ' מיאו והאו בע"מ (3.3.2014) – המוזכר אף בהחלטת בהמ"ש קמא, לאמור: "הקשיים הטמונים בהליך הרישוי, ובעיקר מקרים שבהם הליך הרישוי נמשך זמן רב מסיבות שאינן תלויות במבקש הרישיון, מקרינים על שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בשאלה אם ליתן צו הפסקת עיסוק לפי סעיף 16 לחוק. תכליתו המניעתית של הצו מוליכה למסקנה שככלל יש להורות על הפסקת עיסוק בעסק כל אימת שלא ניתן רישיון. אולם בד בבד עם מתן הצו, נדרש בית המשפט להפעיל שיקול דעת בקובעו את מועד כניסתו של הצו לתוקף. לשם כך יש לאזן בין מידת הנזק שייגרם לבעל העסק ולצדדים שלישיים כתוצאה מהפסקת העיסוק לאלתר, לבין מידת הנזק שייגרם לציבור כתוצאה מהמשך הפעלתו ללא רישיון לפרק זמן נוסף אשר מטרתו ליתן לבעל העסק או לצדדים שלישיים שהות להתארגנות, או לחלופין לאפשר את מיצויו של הליך הרישוי. בתוך כך יביא בית המשפט בחשבון, בין היתר ומבלי למצות, את מידת הפגיעה בתכליות המנויות בסעיף 1 לחוק, את התנהגות הצדדים ואת קיומם של הליכי השגה על החלטה שלא ליתן רישיון, ככל שמתנהלים כאלה. בית המשפט מוסמך לדחות את ביצוע הצו לפרק זמן סביר, ואף להוסיף לדחותו מעת לעת לבקשת מי מהצדדים (או שניהם), בהתחשב במכלול נסיבות העניין (ראו והשוו: עניין מלון רות, בעמ' 419; בר"ם 6085/03 אביוב נ' ועדת הערר המחוזית [פורסם בנבו] (24.9.2003); ניסן שריפי "הסמכות לעכב ביצוע של צו סגירה לעסק" מקרקעין ט(1) 3 (2010)).

יש לקרוא את האמור מעלה בהקשר בו עסקינן, ולראות כי אמנם ניתן לפנות מעת לעת בבקשות להארכת מועד כניסתו לתוקף של צו שניתן מכח סעיף 17 לחוק, אך במקרה שבו הוכח קיומו של מטרד, לא נעשו מאמצים למניעתו ולא ינקטו מאמצים שכאלו בעתיד והעסק החל לפעול ללא רשיון – אזי שלאחר אורכות של ארבעה חודשים – יש לשים לדבר סוף.

אשר על כן הערעור נדחה, והצו יכנס לתוקפו ביום 23.4.2014, על מנת לאפשר למערערים להיערך לסגירה, בשים לב לחג הפסח.

לפני ערר על החלטת קצין מישטרה, סנ"צ אייל כהן (להלן: "הקצין"), על פי סעיף 23(א) לחוק רשוי עסקים (להלן: "החוק") להורות על סגירת עסקם של העוררים בשם "דרינק פוינט" ברח' הבונים 3 בנתניה (להלן: "העסק") למשך 30 יום עקב קטטה שהתרחשה בו בלילה שבין 27-28/11/21 אשר הסתיימה – מחוץ לשטח העסק – בדקירה של שניים מן המעורבים ופינויים לבית חולים.

...

לאחר שבחנתי את כל הראיות שהונחו לפני אני סבור כי החלטת קצין המשטרה סבירה בהחלט ואף מידתית ומושתתת על ראיות מנהליות מספקות.

לאור כל האמור לעיל ולאחר שני שימועים קודמים במרווחים של חודשים ספורים האחד מן השני אשר בסיכומם ננקטו נגד העסק צעדים מתונים יותר, סבורני כי החלטת קצין המשטרה היתה מידתית וראויה ולא נפל בה כל פגם, וממילא אין הצדקה לביטולה.

סוף דבר, הערר נדחה והצו שהוציא קצין המשטרה יעמוד על כנו ככתבו וכלשונו (הגם שראוי כי להבא יכתב בכתב מעט יותר קריא).

על החלטה זו של הוועדה המקומית לתיכנון ובניה רעננה הוגש ערר על ידי העסק בשמו "גג על הפאב בע"מ". ביום 16.1.19 ניתנה החלטת וועדת הערר במסגרתה נקבע כי אין מקום להתערב בהחלטת הועדה המקומית בשל העדר תימוכין קניינים מספקים לבקשה שהוגשה.

אין חולק כי משיבה 1 פועלת ללא רישיון עסק מיום 31.12.16 ועד לעת הזאת (נספח א' לבקשה), כאשר ניסגרה לתקופה בת מספר שבועות בחודש יולי 2019 בהתאם בצו מינהלי שהוצא מטעם המישטרה בעקבות ארוע קטטה במקום.

...

כאמור, לא זו בלבד שלא מצאתי דופי בהתנהלות המבקשת לעניין זה, אלא שניסיונם של המשיבים להיבנות מכך עתה בטענות של הסתמכות, הארכת חוזה השכירות, שינוי מצבם לרעה ופגיעה בפרנסתם של עובדי משיבה 1 – אין לו על מה לסמוך, לא כל שכן נוכח המכתב שנשלח למשיבים מאת מהנדס העיר מיום 4.9.18, אשר מבהיר היטב כי לא יינתנו היתרים נוספים בעניינם, ושאף ההיתר הזמני האחרון שניתן, ניתן "לפנים משורת הדין". לאור כל האמור, אני מקבל את הבקשה ונותן צו הפסקה שיפוטי, בהתאם לסעיף 22ב' לחוק רישוי עסקים, כדלקמן – אני מצווה על המשיבים, על בעלי העסק, על המחזיקים בעסק, על כל מי שבפיקוחו או בהשגחתו פועל העסק, ועל כל מי שמועסק בשירותם, להפסיק את העיסוק בבית העסק.

בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 24 לחוק רישוי עסקים אני מורה למשטרת ישראל ולכל מפקח מטעם עירית רעננה להיכנס לחצרים של מושא הבקשה (העסק וסביבתו) ולהרחיק מהם כל טובין שבהם ולנקוט בכל האמצעים, לרבות שימוש בכוח סביר הדרוש בנסיבות העניין כדי להבטיח ציות להחלטה זו המורה על הפסקת העיסוק בעסק.

על מנת לאפשר למשיבים שהות להתארגנות, אני מורה כי הצו ייכנס לתוקף ביום 15.12.19.

בית משפט השלום בפתח תקווה ע"ק 3242-10-15 פסח נ' מדינת ישראל תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופט ארז נוריאלי עוררים גרמן פסח משיבים מדינת ישראל החלטה

ביום 14.8.15, שוב בעקבות ארוע קטטה, נערך שימוע נוסף ובו סוכם על הגבלת הכניסה לעסק, באופן שבו גיל המבלים הגברים יהיה גבוה מ-24 ושל הנשים גבוה מ-18.

דיון והכרעה: סעיף 23(א) לחוק רשוי עסקים, תשכ"ח- 1968 (להלן: "החוק") קובע: " קצין מישטרה בדרגת רב-פקד ומעלה רשאי לצוות על סגירה לאלתר של חצרים שבהם עוסקים במכירת משקאות משכרים, אם נוכח שהדבר דרוש לשמירת שלום הציבור או להחזרת שלום הציבור שהופר; צו לפי סעיף קטן זה תקפו יהיה לתקופה שפורשה בו, ובילבד שלא תעלה על שלושים יום". הסמכות כאמור לעיל הנה סמכות מנהלית ולפיכך תבחן על פי אמות המידה החלות על המעשה המינהלי, ובכלל זה האם ניתן הצוו בגדר הסמכות, סבירות הוצאתו והאם נשמרה דרישת המידתיות.

...

ב"כ המשיבה טענה כי המשיבה נקטה באמצעים מידתיים על מנת לאזן נכונה בין שלום הציבור לבין ניהולו התקין של העסק, ומשכך אין להתערב בהחלטתה ויש לדחות את הבקשה.

לאחר שעיינתי בחומר החקירה ושמעתי את טענות הצדדים, אני סבור כי הובאו ראיות, אשר משקלן מספק לצורך קביעת הקשר שבין אירועי האלימות והקטטות לבין העסק עצמו.

לשם קבלת רישיון עסק יהיה על המבקש להמציא אישור משטרת ישראל, ובינתיים היעדר אישור כאמור, מחזק אף הוא את המסקנה ביחס לסיכון הנשקף מן העסק.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

המבקש, אשר בקשתו הוגשה בדחיפות רבה שכן הצוו הוצא בשעה 15:00 לערך ביום 18.10.15 והורה לו על סגירת העסק החל משעה 17:00 באותו היום, טען בבקשתו טענות שונות, אולם אלו צומצמו במהלך הדיון לטענה כי הצוו שהוצא אינו מידתי ואינו תואם את נסיבות הענין וניתן, וצריך, היה להסתפק בצו מצומצם בהרבה בהיקפו שפגיעתו בפרנסתו של המבקש, הקשה ממילא, פחותה.

בצו צויין כי בעסק אירעה קטטה קודמת כשבועיים קודם לכן (בטעות נרשם בצו ביום 5.9.15 אולם למעשה מדובר ביום 25.9.15), ובעקבותיה קוים לעסק שימוע, אשר בעקבותיו החליט הקצין שלא לסגור את העסק, אולם היתנה את המשך מכירת האלכוהול בעסק לאחר השעה 23:00 בכך שיועסקו מאבטחים "עפ"י חוק" בערבי חג ובסופי שבוע למניעת הישנות ארוע נוסף (להלן: "השימוע הקודם").

כמו כן לא היו בעסק מצלמות שכן אלו ניטלו מבית העסק בעקבות האירוע הקודם ובעל העסק לא דאג למצלמות גיבוי על אף שהודעה לו חובתו לעשות כן. מעבר לכך לא שוכנע הקצין כי קיים שתוף פעולה מלא של בית העסק בנסיון למנוע הישנות המקרים שכן מי מטעם העסק לא דיווח על אירוע הקטטה, ובעת שהגיעו השוטרים למקום העובד לא שיתף פעולה ודיבר בצורה מזלזלת ואף מאיימת כלפי השוטרים, והתנהגות זו מיוחסת לבעל העסק כמי שאחראי על מעשי עובדיו.

לבקשת ב"כ המשיבה אני מורה על עיכוב ביצוע ההחלטה עד ליום 21.10.15 בשעה 17:00 לצורך הגשת ערר באם תמצא לנכון.

...

ראשית אומר כי אני דוחה את טענת המבקש, שעמדה בבסיס הבקשה, כי הקטטה שארעה ואשר לו אין כל ידיעה אודותיה, לא התרחשה בשטח העסק.

דרישת המשטרה כי עסק יתקין מצלמות מחדש לאחר שאלו ניטלו ממנו לצורך חקירה (דבר שאינו מחייב החזקתן מעבר ליממה לצורך הוצאת הסרטים מהם) מהווה מעין "ענישה", שכן מקובלת עלי טענת המבקש כי התקנת מצלמות מחדש כרוכה בעלויות ניכרות וממילא איננה דבר שניתן לעשותו בן יום.

בענין זה אינני רואה עין בעין עם החלטת כב' השופט כנעאן בצ"מ 32662-01-15 הדרך שפיק סלאמה נ' משטרת מרחב חוף (1.2.15) אליה הפנה ב"כ המשיבה, שכן אני סבורה כי ניתן לפקח ולאכוף איסור מכירת אלכוהול בכלל, ובפרט לאחר השעה 23:00, והמשיבה אמונה על אכיפת החוק בענין זה. בהקשר זה דווקא נראית לי יותר קביעתה של השופטת אבירם בצ"מ 12952-01-15 מריו באסילא נ' משטרת ישראל חיפה (19.1.15) אליה הפנה ב"כ המבקש, אשר מצאה כי הצו, כפי שהוצא שם ע"י הקצין היה בלתי מידתי (הן מבחינת אורך הצו והן מבחינת היקפו), וניתנו על ידה הוראות באשר לאופן יישום ההגבלה על מכירת אלכוהול.

לאור כל האמור לעיל אני נעתרת לבקשה ומורה על ביטול צו הסגירה לעסק המנוהל ע"י המבקש וזאת החל מיום 21.10.15 בשעה 10:00.

לבקשת ב"כ המשיבה אני מורה על עיכוב ביצוע ההחלטה עד ליום 21.10.15 בשעה 17:00 לצורך הגשת ערר באם תמצא לנכון.